שלום וברכה
שואל יקר, שאלות טובות שאלת, העמדת דיון עמוק וקשה באופן חד ובהיר, יישר כח גדול על כך, אלו שאלות שמעסיקות כל מי שרק מבין את המציאות ומכיר אותה, אלו שאלות לא פשוטות שיש להתבונן בהן, אני שמח על ההזדמנות שנתת לי להכריח את עצמי לחשוב ולהתבונן בזה שוב, ואנסה ללמוד יחד איתך את הסוגיא.
אך קודם לעיקר הניסיון המדובר יש להקדים ולברר כמה דברים. אקדים ואומר שאין בכוונתי להפחית מן הקושיא לנוכח בירור הנקודות הללו, אלא שבכדי ללמוד את הדברים כראוי צריך שההנחות שלנו יהיו מדויקות יותר. ההנחות שמהן העמדת את השאלות שלך מושתתות על סוגיית יפת תואר. כשההנחה הראשונה היא שכל היוצאים למלחמה צריכים להיות צדיקים גדולים. וכוונתך שהרי כתוב "מי האיש הירא ורך הלבב" בין אלו שחוזרים מעורכי המלחמה. ובכן אמנם לשיטת רבי יוסי הגלילי הכוונה לירא מעבירות שבידו, כמבואר בגמרא (סוטה מד, א) אבל שיטת רבי עקיבא שאין הכוונה אלא לירא מן המלחמה כפשוטו, וכך פסק הרמב"ם (מלכים פרק ז הלכה טו). ולשיטת רבי עקיבא שנפסקה הלכה כמותו, כל איש ישראל יוצא למלחמה גם מי שלא ירא מעבירות שבידו. ואמנם גם לשיטת רבי יוסי הגלילי אין הכוונה שכל מי שרק עבר עבירה צריך לחזור, אלא הכוונה רק מי שעבר עבירה במזיד ולא שב בתשובה, וכפי שכתב המרדכי (הלכות קטנות – הלכות תפילין יב, ב). ובספר באר שבע (סוטה מד, ב) כותב להקשות עליו מדוע צריך לכתוב זאת כיון שזה פשוט, שאם לא כן מי היה יוצא למלחמה שהרי אין אדם בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. והבט וראה בגמרא (סוטה מד א) שם מבואר שאפילו מי שנשא ממזרת יכול לצאת למלחמה אם לא בא עליה עדיין, ולא עבר לשיטת רבה איסור כי לשיטתו אין איסור בממזרת באירוסין אלא בביאה, והגע עצמך מי הוא שישא ממזרת כיון שיודע שאסורה בביאה. ואחד כזה הוא מהיוצאים למלחמה. נמצא שכל העם יוצא למלחמה ורק מי שחוטא במזיד ולא שב בתשובה לא יוצא למלחמה.
כך שהיתר יפת תואר ניתן לעם הפשוט שיוצא למלחמה. כעת נברר האם ההיתר כל כך גורף?
ובכן, יש מחלוקת ראשונים אם ההיתר של יפת תואר בביאה ראשונה נאמר גם לפני שעושה בה את כל המעשים המפורטים בתחילת פרשת כי תצא. או שביאה ראשונה הותרה קודם המעשים האלו ורק לביאה שנייה התירו זאת. שיטת רש"י (קדושין כב א) שלא הותרה יפת תואר אלא אחר שעשו בה את כל המעשים, בכי חודש ימים, גילוח שערות ראשה, גידול צפורניים. הסרת השמלה היפה שלבשה בשעת המלחמה. ורק אחר כך מותרת! הראשונים שואלים עליו והרי דיברה תורה כנגד יצר הרע, ובחידושי הרשב"א כותב שכיון שיש לו פת בסלו שיודע שאחר כל המעשים יוכל לבוא עליה יש לו פת בסלו. ואמנם הרבה ראשונים חולקים על רש"י, אך זו היא שיטת רש"י וכן שיטת הירושלמי (מכות פרק ב הלכה ו). כהן היוצא למלחמה נחלקו בגמרא (קידושין כא, ב) אם מותר ביפת תואר, ויש צד שאסור ואף שלא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע, בכהן לא התירו. מכל זה תראה שהיתר יפת תואר אינו היתר גורף כלל ויש מקרים בהם אסרוהו לגמרי. ובאופן כללי צריך להבין, התורה לא דיברה על מלחמות כמו שבימינו, וכמבואר בתורה שאחד מן התנאים של אשת יפת תואר שצריכה להסיר את שמלת שביה מעליה, מדוע צריכה להסיר את השמלה? אלא שמנהג אומות העולם בימי קדם היה שכחלק מתוכנית המלחמה היו מוציאים לשוק נשים בלבוש יפה בכדי שיגררו את החיילים לזנות עמהן וכך הם יסיחו דעתם מן המלחמה. במציאות כזו היתר יפת תואר ניתן! לחיילים שיוצאים לשדה הקרב ושם פזורות נשים בלבוש מושך, והן מנסות לפתות את החיילים לזנות!
את כל זה כתבתי לא בשביל להפחית את השאלות שלך, אלא בכדי לעשות סדר בראש. היתר יפת תואר לא יכול להיות דוגמא לכך שבכל מציאות של קושי עם יצר המין, התירה התורה ונתנה פורקן ליצר כדי להקל על הקושי. התורה התירה יפת תואר במצב מאד מסוים של מלחמה, וכאמור כשמעיינים בפרטי הדינים של יפת תואר נמצא שההיתר לא גורף כלל וכלל. התורה מעולם לא התירה פורקן של יצרים לאורך זמן.
ולעומת זאת ישנם מצבים שבהם איסורי התורה קשים מאד. אשה עגונה שבעלה נעלם, או שהוא מתאכזר ולא מוכן לתת גט לאשתו, או שחלילה הוא חולה ולא יכול לתת גט בעקבות חוסר היכולת שלו לתת גט מחמת מצב דעתו החסרה, יש נשים כאלו לצערנו שיכולות לחיות חיים שלמים ללא שיש להן יכולת לקיים מערכת יחסי אישות תקניים. ומה נעשה? ממזר שאסור להתחתן, הוא לא עשה עוול, ואין לו יכולת להתחתן כמעט. אלו מקרים קשים מאד ובכל אופן התורה אסרה עליהם להינשא.
תורתנו תורת חסד, דרכיה דרכי נועם. אבל תורתנו אינה מושתתת על חסד לבד, אלא על חסד ודין. חסד ללא גבולות גורם לאנרכיה. צריך דין בכדי לתת גבולות לחסד, לא בכדי הבא על אחותו התורה (ויקרא כ, יז) קוראת למעשהו הניבזה "חסד הוא". כי ריכוך של חסד ללא גבולות של דין יוצרים אנרכיה וחוסר מוסריות, של איסורי עריות חמורים. ולכן התורה לא התירה יחסי אישות בכל מקרה של קושי, הגם שזה קשה, וזה ניסיון גדול, יש צורך במסגרת ברורה של הלכות שיש מקרים שאכן יש אדם פרטי שסובל מאד מהניסיון של המניעה מן האיסור.
השאלה הגדולה העיקרית שעד כאן דיברנו על מציאות של חיים יוצאת דופן, על חיילים במלחמה, על ממזר או על אשה עגונה. אתה מדבר על מציאות שהפכה להיות מציאות רגילה, של בחורים שנישאים בגיל מבוגר, כאשר יצרם מתחיל להתפתח לפחות עשר שנים לפני שהם נישאים, וזו המציאות הרגילה, לא מציאות יוצאת דופן, והמציאות הזו בעולם מתירני, כשהרשת מזמינה כל אחד לראות מראות ככל העולה על רוחו, וברחובות העיר גם כן נשים הולכות באופן פרוץ ומושך, ואמנם לא בשדה הקרב, אבל ברחובה של עיר מסתובבות נשים שהולכות באופן שגורם לבחור נורמלי להתעוררות של יצרים שקשה לו להתמודד מולם. ומה נאמר לו לבחור? תתחתן? ומה אם הוא לא מוצא את בחירת ליבו? או מה נעשה אם הוא עדיין לא מפותח מספיק בכדי להקים בית? אלו שאלות קשות!
ובכן מה התחליף?
העולם החילוני מתירני כל כך, עד שקשה למצוא זוגות שנשואים לאורך שנים טובות יחד, הבית מתפרק, ילדים וילדות מכורים בגיל צעיר לתוכן אסור, וממילא לקשרים אסורים ומעוותים. כך נראית חברה בה הכל מותר. עד שהיא ממציאה מחדש את גבולות האתיקה והמוסר, ומה שפעם היה נחשב לעיוות מוסרי הופך לטבע שני או ראשון, מוסד הנישואין נמצא בשבר שאין כמותו, עד כדי סכנת הכחדה של המוסד הזה.
ב"ה אצלנו מוסד הנישואין נפלא. בתים רבים בישראל בהם הקדושה והטהרה נשמרת. אותם בחורים שהיה להם קשה בהיותם בחורים ופה ושם נפלו בשמירת הברית, אך ניסו ככל שיכלו לשמור על עצמם, מקימים בתים לתפארת חיים עם נשותיהם באהבה ולא מפרקים את הבית מחמת פורקן של יצרים.
חשוב לומר, אתה מצייר ציור נורא של המציאות, אני מודע היטב למה שקורה, אינני מטאטא תחת השטיח, ובהמשך אסביר גם מדוע קורה ומה צודק בדבריך, אבל המצב פחות גרוע ממה שאתה מתאר. אני מחמת עיסוקי מכיר היטב את השטח ואני לא ממעיט בבעיות הקיימות שצריכות טיפול. אבל המצב לא כפי שאתה מצייר אותו.
נכון, בחורים ובחורות מסובכים עם ההתמודדות מול הניסיון הקשה שהם עומדים מולו, התרבות המערבית המתירה כל דבר אסור, שהפכה את המושג "צניעות" למושג פרימיטיבי, מותירה את הנערים והנערות תחת נסיונות לא פשוטים. אבל לשמחתנו רבים מאד מהם עומדים בניסיון, לעמוד בניסיון אין הכוונה דווקא שלא נפלו פה ושם בשמירת הברית או העיניים, אך אחר הנפילה הם קמו, וצמחו מהקימה מהנפילה, ופיתחו את השריר של היכולת לשמור על עצמם ולהתאפק. כך היצר המיני לא מוביל את האדם, אלא הוא מוביל את היצר המיני שלו, הוא שומר אותו למוסד הנישואין, להשתמש בו כמנוע להתאחדות של הנשמות שלו ושל זוגתו, על ידי התאחדות הגופים, עם כח המניע של יצר המין שהופקד בידו ושמר עליו, גם אם השמירה הייתה על ידי ניסיון גדול.
ובכן מה לעשות עם החולים? צריך לטפל בהם. אך האם מחמת זה התורה שנתנה מתכון ייחודי לקיום יצר המין באופן קדוש ומועיל נמצאת בסימן שאלה? אתה מביא בדבריך את מה שקורה לנזירים נוצרים, זו דוגמא נהדרת למציאות של יחס לא נכון אל יצר המין, הנצרות מטיפה לנזירים להדחקה של יצר המין ושנאה עצמית, מתוך טרור פנימי והדחקה חולנית, וממילא היא יוצרת התפרצות של סטיות. התורה הקדושה לא אסרה יחסי אישות אפילו לכהן גדול, וגם לנזיר. איסור קיום יחסי אישות לא קיים ביהדות גם לאדם הקדוש ביותר. להיפך, קיום יחסי אישות על פי היהדות, זו מצוה, עד שכשמשה רבינו פרש מאשתו מחמת מצבו המיוחד והיחיד, אהרן ומרים ערערו על מעשה זה שעשה, עד שנאמר להם מאת הבורא שלמשה הייתה הוראה מיוחדת מחמת מצבו היחיד המיוחד. אמנם משה רבינו היה היחיד, חוץ ממשה רבינו לא נאמר כן על איש, ואדרבה יש איסור מלהימנע מלקיים יחסי אישות תקינים. בסוכה, בצל השכינה מותר לקיים יחסי אישות. הקדושה נמצאת במקום הזה של קיום יחסי אישות שנועדו לחבר את האיש והאשה ולהופכם לבשר אחד, וממילא להתאחדות בלב. התורה כן מצוה עלינו להתאזר באיפוק ולהתמודד התמודדות בריאה מול יצר המין. לפי היהדות יצר המין הוא כח חיים נורמלי ובריא, כשבזמן הרווקות מתאזרים באיפוק למען קיומו הנכון במסגרת הנכונה לו. בחור ששומר על עצמו מתוך בגרות ואיזון לא הופך למפלצת של יצרים, אלא להיפך, הוא הופך להיות אדם מיוחד ששמר על עצמו ובעיקר ידע לקום מנפילות, ולשמור את המיניות למסגרת המתאימה.
לצערי יש אנשים שלא השכילו להבין את המסר של היהדות ומנסים לחקות את היחס השולל קדושה מיצר המין, כשיטת הנצרות. לאנשים כאלו קורה מה שקורה לנזירים הנוצרים, היחס החולני וההדחקה של יצר המין הופך אותם לבעלי סטיות שפוגעים ממילא בסביבתם, זה אכן מצער מאד מאד, לצערי אני מכיר הרבה מאד שניזוקו מאנשים כאלו, יתכן והמקרים שאותם אתה מכיר נובעים ממציאות זו של אנשים שלא תפסו נכון את היחס של היהדות אל יצר המין, וכשזה פוגש עולם מתירני כמו בימינו רבים חללים הפילה.
מצבים שונים של רווקים ורווקות הם מצבים יוצאי דופן, ואכן הם מצבים לא תקינים. לא אמורים להישאר רווקים עד גיל מאוחר כל כך, וכשזה קורה זה מצער מאד. כמובן שהרווק לא אשם, גם אשה עגונה לא אשמה במצבה, יש גזירות גורל של קושי שהוא אכן לא פשוט. אבל זה לא מהווה סימן שאלה על השיטה עצמה, שבינתיים במציאות הקיימת היא השיטה היחידה שמקיימת מציאות תקנית של חיים ממוקדים של אהבה קיימת ולא חולפת.
ובכן השיטה הגיונית מאד, יש התמודדות לכל העולם עם המתירנות וחוסר הצניעות, והנגישות לפורקן לא נורמלי של יצרים. כל העולם סובל מזה, ובהחלט, המתירנות הזו לא הגיונית. והלואי שיבינו אומות העולם שצריך לעשות משהו עם זה… אם התורה הייתה נשמרת כראוי הכל היה נראה אחרת לטובה. אם כי כמובן יש יוצאי דופן שנקלעים למצבים קשים מאד שעומדים בניסיונות מאד קשים.
אינני ממעט בניסיון, אך אני מציע לחשוב על המציאות קצת באור אחר. התורה הקדושה מציעה לעולם פתרון מושלם לקיום חיים תקינים בהם יש מקום למיניות, מקום של כבוד אפילו, אך מאידך, ריסון ואיפוק, כך שהמיניות לא תנהל את האדם אלא האדם ינהל את המיניות שלו, צריך באמת לחשוב איך אפשר אולי להפיץ את האור הזה לעולם, אולי יבוא היום ויבינו גם אומות העולם שצריך לשים קץ למתירנות הזו, ולתת למיניות את המקום המכובד המגיע לה.
בינתיים כל עוד זה לא קורה, אכן החיכוך עם העולם והתרבות המתירנית הקיימת בו, יוצר יותר ויותר קשיים וניסיונות.
התורה מכוונת אותנו לא לחשוש מנסיונות וגם לא לחשוש מנפילות. שבע יפול צדיק וקם. הדרך היא לא לטאטא את הבעיה ולומר שהיא לא קיימת, אלא להבין שעצם הניסיונות אכן יוצר מציאות קשה מאד, אך מי שעומד בניסיונות או ליתר דיוק יודע לקום מהנפילות, צומח ומשגשג והופך לטהור יותר וקדוש יותר. לא לחנם בחורים צריכים ללמוד תורה ולהיות שקועים בה, כי ללא לימוד תורה, אם הלב פנוי מהחכמה מחשבת עריות מתגברת, וכפי שכתב הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פרק כב הלכה כא): "יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה, וירחיב דעתו בחכמה, שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה, ובחכמה הוא אומר אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד". זו התשובה היחידה איך בחורי חמד רבים כל כך, מעולם הישיבות, אלפי בחורים, מקיימים חיים טהורים כל כך במציאות של עולם מתירני כל כך, אין ספק שרבים מהם, אולי רובם ככולם מתמודדים עם נסיונות קשים ולפעמים גם נופלים, אך יש להם יכולת לקום ולצמוח מן הנפילות ולטהר את לבם על ידי לימוד התורה, ולגרום שמחשבת עריות לא תתגבר בלבם, על ידי השקיעות בתורה הקדושה. יתן ה' שנזכה להרחיב דעתנו בחכמה ויתקיים בנו אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת!
בהערכה רבה
שלמה
[email protected]
דלג לתוכן
