שלום וברכה שואל יקר ואהוב!

ראשית התחושה שאתה מתאר של לימוד תורה מתוך בחירה ולא כמסלול מוכתב מראש זו תחושה מדהימה.

אולי אתה מתאר ירידה כמותית בעצם הלימוד, אבל אני בוחר לראות פה מציאות חדשה ונפלאה, מציאות של לימוד תורה שלך של העצמיות שלך

ועל עצם ההכרה הזו אשריך ומה טוב חלקך!

רבותינו במכילתא אומרים על זמן מתן תורה שכל ההתחלות קשות. כאשר אדם מתחיל משהו אמיתי נוצרת התנגדות טבעית לדבר. וככל שהדבר יותר נכון ומשמעותי, ההתנגדות גוברת.

אני כותב לך את זה שתבין שזה טבעי ונורמלי וזה עדות על התחלה אמיתית, אבל חשוב שתזכור את המשך דברי רבותינו שם: אם תקבלו יערב לכם. ההתחלה אמנם קשה ומלאה מכשולים, אבל היא ערבה, היא מקנה סיפוק והתקדמות אישית שגורמת לשמחה ולהבנה על מהות תפקידך בעולם.

כעת אתה נמצא בשלב של ההתחלה, לימוד מתוך בחירה זו התחלה קשה מאוד ולכן זה השלב שבו היצר מכיר אותך כאדם בוחר ולא כאדם מובל ובזה הוא נלחם, תפקידך הגדול להבין ולבנות כראוי את הגדרתך כבן תורה ותלמיד ישיבה.

הדרך לא קלה יש בה הרבה מהמורות, יש זמנים שלומדים יותר ויש זמנים שלומדים פחות, זה נורמלי וכך הם חיינו, אין סטטיות בעבודת ה' ישנם זמנים שעולים בהם ויש זמנים שפחות עולים, צריך להיות מודע לכל זמן מה הוא, וכיצד ניתן להפיק ממנו את התועלת הנדרשת לאותו זמן.

באופן כללי דרכו של היצר להסתכל על הזמנים הפחות נעימים ובהם להתמקד ואז עולות המחשבות: אני לא לומד, אני סתם מבזבז את הזמן וכדו'

ברשותך הייתי בוחר להסתכל על הזמנים שבהם אתה יושב ולומד מתוך קושי, יושב ולומד למרות שאין שיעורים, למרות שאין לך כוח, ובכל זאת בחרת לשבת וללמוד!

זהו הלימוד האמיתי זה הלימוד שמרומם אותך לאדם שבוחר להתעלות לגדול וכך לצמוח לאדם גדול.

בסיום דבריו הצבת שאלה שיש לתת עליה את הדעת:

האם זה שאני לא לומד כל היום, מחשיב אותי עדיין כבן ישיבה. חידדת יותר את השאלה ושאלת באופן כללי, מה העניין בישיבה אם ישנו מצב שבו אני לא לומד כל הזמן, מה הטעם בלימוד כמה שנים בישיבה שאמנם חלק מהשנים טובות אבל יש שהם פחות…

(אמנם הסתייגת ואמרת שהישיבה היא כמו תיבת נח, אבל גם אתה בעצמך מרגיש שאמנם זה נכון וחשוב ההגנה ממבול שנמצא בחוץ אבל זה לא מספיק)

בעצם אתה מציב שאלה למה ישיבה? למה לא ללכת למשל ללמוד מקצוע?

אקדים ואומר: כל רגע של לימוד תורה הוא רגע יקר שלא יסולא בפז וחלילה להמעיט בערכו, אבל לדעתי כמות שעות הלימוד כלל לא רלוונטיים ביחס לנידון שלנו, הנושא הוא לא מספר השעות אלא המגמה הכללית, התנועה וההתקדמות האישית הרוחנית.

הישיבה איננה פקולטה לתורה, זו לא אקדמיה ללימודי מדעי הרוח, שאז ניתן לומר אולי אלך ללמוד משהו אחר משהו שאני יותר מתחבר אליו, משהו שיעזור לי אח"כ להתפרנס בכבוד וכדו'.

הישיבה היא המקום שבו אתה מעצב את אישיותך, הרבנים החברים האווירה הכללית בין כתלי הישיבה כל אלו מעניקים לך כלים כיצד להביט על העולם, על העולם שבתוך הבית מדרש וגם על העולם שמחוצה לו.

גיל הבחרות גילך, זהו הגיל הקריטי שבו בונה האדם את תפיסת עולמו את השקפתו ואת המבט שלו לכל מה שקורה ומתרחש בעולם. אין תחליף לעולמה של התורה כדי לבנות תפיסת עולם אמיתית עמוקה וערכית.

יש הרבה צדק בדבריו שיתכן פספוס גדול למי שנמצא בשנים הנפלאות האלה בישיבה ורק נותן לזמן לחלוף ולכן זכור: זה זמן בניה והתקדמות, זמן להתבוננות מעמיקה בחיים וזה מה שמוטל עליך ועל כל בן ישיבה בגילך, לבנות את עצמו, להתייגע על דברי תורה לקנות את ערכיה וללמוד כיצד אמור האדם לחיות במהלך ימי חייו בהתאם לרצון הבורא.

בעז"ה אחרי שתסיים את לימודיך בישיבה תקים את ביתך עם רעייתך, אז תחשבו ביחד האם אתה ממשיך במסגרות תורניות, האם אתה הולך ללמוד מקצוע או האם אתה משלב ביניהם. כל החלטה שתבחרו זו החלטה שלכם בתור אנשים בוגרים שבוחרים ביחד את מסלול חייהם.

עכשיו זו העת לנטיעת השורשים לעץ הגדול שאתה מצמיח. השורש עדיין רך וצריך לנטוע אותו חזק חזק בצורה עמוקה ויסודית וכך בעז"ה יגדל לעץ עושה פרי העומד איתן כנגד כל הסערות והרוחות.

זה מה שמחשיב אותך כבן ישיבה! התהליך והעמדת הקומה האישית מתוך ביסוס החיים על פי ערכי התורה ודקדוק המצוות.

אסיים במילותיו המופלאות של מרן החזו"א:

ימי הנעורים חיש יעבורו והעולם כים זועף, וזה כל פרי החיים להתענג על עמל התורה, עמל שיש לו יתרון לנצח".

בהערכה מרובה וחזקת והיית לאיש

צבי ג