שלום לך שואל יקר!
התהיות שהעלית אודות לימוד ה"דף היומי", חשובות מאד, ואשמח ללבן מולך את הדברים.
א.
אפתח בגילוי נאות, כי מתחילת המחזור הנוכחי, אני זוכה למסור שיעור דף יומי לקבוצה קטנה של יהודים יקרים. לאור זאת, אני מודע היטב לאופי של הלימוד הזה.
אין ספק שהחסרונות שהצבעת עליהם – לא זוכרים וגם לא מבינים היטב – הם חסרונות מרכזיים.
ואוסיף נקודה נוספת, שגם אם נאמר שמבינים את הדף היטב [משום שהמגיד שיעור עושה עבודתו נאמנה…] הרי שהצורה הזו של הלחץ להספיק ולעמוד בקצב, היא בעוכריה של ההנאה מעמקות הלימוד, כי ההצלחה נמדדת בהספקים, וזה על חשבון ההערכה לעמקות.
ולאור כל זאת, אין מנוס מלומר את הדבר הבא: לימוד דף תוך שעה (או פחות) בהספק קבוע ובלתי משתנה, אינו לימוד גמרא קלאסי. כך לא מתעלים כראוי בתורה, וכך לא למדו בכל הדורות. מי שבידו לקבוע עתים לתורה בדרך המסורתית של לימוד בקצב הגיוני, מתוך נחת ויכולת להעמיק ולחזור, ברור שזו הדרך הראויה והנכונה. אם זה בדרך של חברותא, ואם זה להתחבר לשיעור שלומדים שם בלי הספק מוכרח של 'דף ליום'.
ב.
אבל, וכאן מגיע ה'אבל' הגדול:
הסיבה שהדף היומי כבש את עולמם של קובעי העתים לתורה היא, שהאלטרנטיבות, לרוב אינן עומדות במבחן המציאות.
בעולם עמוס ומלא במחויבויות והצעות כיצד למלא את שעות הפנאי, התמודדות הגדולה של היהודים העסוקים במלאכתם היא לא "מה ללמוד", אלא "האם ללמוד", הרי שאין אנו יכולים להיות בררנים מדי, אלא שיטת הלימוד שהכי "תתפוס", היא זו שתיבחר. ובכן, ב'תחרות' זו – איזה לימוד הכי תופס, הדף היומי לוקח בקלות את המקום הראשון…
המעלה הגדולה של הדף היומי היא שהוא מעניק מחויבות תובענית החודרת לתוך חיי האדם. כשלומדים בחברותא או כשקובעים שיעור בענין שאינו "דף יומי", הרי שלא יקרה כלום אם יום אחד או שניים החברותא לא תתקיים, או שהשיעור לא יתכנס. ובכלל, לא צריך כל יום, אפשר חברותא או שיעור פעם בשבוע.
אך הדף היומי כל ענינו הוא ה"יומי" ("זה לא הדף, זה היומי"…), וזו מעלה גדולה בכך שהשיעור חייב להיות כל יום, ושאין "חכמות". מוצאי יום כיפור, ערב תשעה באב, חול המועד – יש דף בכל אחד מהזמנים האלה שממתין שילמדו אותו…
כמו כן לא ניתן להתעלם מכך שבזכות הדף היומי, גם מסכתות שהיו נחשבות "נידחות" זוכות לעדנה והופכות לבלויות בארון הספרים…
מעלה נוספת ב"דף היומי" שלדעתי מהווה סיבה מרכזית לכך שהדבר הזה כל כך תופס, היא שמדובר בענין כלל ישראלי.
התחושה שאתה עכשיו עוסק בלימוד ששותפים לו רבבות אלפי ישראל בכל אתר ואתר, מעניקה משמעות אדירה.
לעומת זאת, כשאתה משתתף בשיעור ב"בבא קמא" ולומדים לפי הקצב המתאים למשתתפים מתוך הבנה וניחותא, זה דבר נפלא, אך חסר כאן את המנוע העצום של "כח הציבור".
נצרף לכאן את "כח הפרסומת", שבדורנו יש לו השפעה מכרעת.
אנשים נוהים אחרי דבר שיש לו יחסי ציבור טובים, והדף היומי הוא "מוצר" שיש לו יח"צ נהדר, ובאמת אשרינו שזכינו שזה נהיה "טרנדי" לעשות את הדף. פוק חזי התופעה שצוברת תאוצה בזמן האחרון, כיצד שיעור דף יומי מפורסם מושך אחריו המונים, לצפות בו ממרחקים, למרות שמבחינת איכות הלימוד, אין ספק שעדיף לאותם אנשים להצטרף לאחד השיעורים שמתקיימים בכל אתר ואתר, הלומדים את הדף בצניעות ובלימוד נטו ללא גימיקים, וכך יבינו את הדף יותר טוב (וגם יוכלו לשאול את המגיד שיעור אם הם לא מבינים, דבר שנמנע לחלוטין בנקודות הצפייה). אלא מאי, זה כוחו של שיווק מוצלח הסוחף את ההמונים.
ואי אפשר כמובן להתעלם מתחושת הסיפוק שמייצר הדף היומי, באמצעות סיומים תכופים, וגדולה לגימה שמקרבת…
אסכם את הדברים כך: אם יש לפני האדם שתי אופציות רציניות לקביעת עתים לתורה, האחת היא "לעשות את הדף", והשניה היא ללמוד באופן רגוע ומעמיק, כגון להצטרף ל'כולל ערב' שלומדים בחברותות איזו מסכת, אין ספק שהדרך השניה היא המובחרת.
אך בהנחה והאדם יודע בעצמו, שכל קביעות עתים אחרת לא תחזיק מעמד, ולא "תתפוס" אותו, ולפעמים הוא ניסה כבר בעבר, ולא צלח לאורך זמן, אז פשיטא שיצטרף לדף היומי. [ישנה קבוצה גדולה בתוך לומדי הדף, שהם אברכים שעוסקים בדף בעיון במשך שעות רבות, וכן אברכים שרוב שעותיהם עוסקים בסוגיות בעיון וכדו', ומוסיפים את הדף בסדר שלישי וכדומה, ובשתי קבוצות אלה אין אנו עוסקים כאן].
ג.
אלא שגם בין הלומדים את הדף, יש דרגות. אני רגיל לומר לשומעי השיעור שלי, שינסו וישתדלו לעשות חזרה על הדף (וכן להעיף מבט על הדף לפני השיעור), לא יתכן שהדף נלמד רק פעם אחת! אסור להשלים עם הדבר הזה! אין סיבה שלא נמצא עשר דקות, לעשות חזרה מהירה על הדף (אם זה באותו יום או בסוף השבוע). בשיעור שלנו אנו משתדלים גם לסכם בסוף השיעור את מה שלמדנו היום, וכן בתחילת השיעור למחרת לפתוח בחזרה תמציתית על הנלמד אתמול.
מה שאני בא לומר הוא, שאף שעצם הקונספט של "דף ליום" לא מאפשר חזרה מרובה, אבל חזרה מינימלית אפשר ואפשר. וניתן לומר שישנו הבדל "שמים וארץ", בין מי שנותן ללימוד הדף "לעבור דרכו" ובא רק "לשמוע דברי תורה" (שזה לעצמו דבר גדול), ובין מי שמפגין אכפתיות גם מ"ידיעת התורה", ומנסה לחזור ולהשהות את הדברים בתוכו. כמו שאמרו חז"ל "אינו דומה השונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחת", כך ניתן לומר (בחיוך מריר), שאינו דומה השונה פרקו פעם אחת, לשונה פרקו פעמיים…
ידוע לומר שהתועלת מהדף היומי בשדה של "ידיעת התורה" היא שקולטים מושגים, וכך ניתן להציע שאחרי כל דף, נרשום על דף (או בקובץ מחשב) אלו מושגים חדשים למדנו בדף הזה. לחזור על השקלא וטריא, זה דבר שזוקק יותר זמן, אך לסכם את המושגים החדשים, הוא הרבה יותר קל, וכך נוכל למצוא את עצמנו בסיום המסכת, עם דף מלא במושגים חדשים. עכשיו סיימנו מסכת בכורות, אפשר לדלות מתוך המסכת את המושגים החדשים, וזה דבר נפלא שבאמת יכול לתרום לידענות התורנית של הלומדים.
העולה מכל דברינו: חייבים לומר את זה – לימוד הדף היומי במתכונת של "המרדף אחר הדף", הוא באמת לימוד בדרך בינונית, אלא שעדיף לימוד בינוני מאשר העדר לימוד. וגם בתוך הלימוד מהסוג הזה, אפשר לשאוף לקחת אותו כמה שיותר לכיוון של מצוינות, ע"י חזרה כלשהי, וכן סיכום המושגים.
בתקווה שגם כאשר אנשים משתלבים בשיעור תורה וכדומה, שזה דבר נפלא, לא יתנו לעצמם רק "לזרום" עם הדף, אלא שיתנהגו כמו דג חי, שמתאמץ למצוא את ההתקדמות האישית שלו בתוך הזרם.
תודה רבה על העלאת הנושא
ישי
[email protected]