שלום לך שואל יקר
מתנצל על הזמן הממושך שחלף מאז ששלחת את שאלתך, אך מניח שהעובדה שהשאלה התבשלה אצלי הרבה, גרמה לי לחשוב על העניין מכמה כיוונים, מה שאקווה שייתן לך תועלת.
קראתי את דבריך כמה פעמים, בכמה סיטואציות שבהם הייתי, ובכל פעם רציתי לומר לך משהו אחר.
פעם אחת רצית להזדהות איתך ולהחליף איתך כמה מילות של אמפתיה, פעם אחרת רציתי להציע לך דרכי פעולה כיצד לשפר את המצב, פעם רציתי לכעוס איתך על הוריך, ופעם רציתי רק לחבוט בך כהוגן.
אנסה לגבש מבליל התובנות והרגשות הללו משהו קצת מסודר, אך אשתף אותך ראשית בכמה שאלות שניקרו בי למקרא הדברים:
אנסה להתחיל ממש מהתחלה.
אתה קצת כועס על הוריך (ממש קצת אם הבנתי נכון את הצליל שבדבריך..). מדוע הם לא שלחו אותך לבית ספר שיעניק לך כישורים לפרנס את עצמך.
האם הם שלחו אותך לבית ספר שלא העניק לך כישורי פרנסה בכלל? האם לא למדת שם אפילו לא קרוא וכתוב? פעולות חשבון בסיסיות לא נלמדו בבית בספר?
אם כך, זו אכן רשלנות של הוריך. לא יתכן שלא לצייד ילד בכישורים בסיסיים כל כך.
אבל אולי הטענה שלך היא שלא למדת לימודי ליבה ברמה גבוהה יותר? אתה מתוסכל מכך שצברת פערים בלימודי מתמטיקה ואנגלית..
אבל אם כן, רק רוצה לעורר מה נקודות למחשבה:
האם יתכן שהייתה סיבה טובה מדוע נשלחת לבית ספר שבו לימודי האנגלית והמדעים היו ברמה נמוכה יחסית? אולי המטרה הייתה שלימודי הקודש יהיו דומיננטיים יותר? אולי הערך המרכזי של הוריך היה שחשוב יותר להעניק לך יראת שמים מיכולת השתכרות?
אתה מסכים איתם? זה גם ערך שאתה רואה לנכון? אינני יודע. אך האם אתה כועס עליהם בגלל זה? זו שאלה אחרת כבר..
תהייה נוספת שעלתה בי בעקבות דבריך:
אתה איש צעיר באמצע שנות ה20 לחייו. (עדיין צעיר אך עוד 5 שנים בן שלושים!!)
קצת היה לי מפתיע שכל כך הרבה שנים לאחר שסיימת את חוק לימודיך אתה עדיין מאשים את בית הספר היסודי בו למדת, או את הוריך ששלחו אותך לשם..
היה לך (ויש לך עדיין) כל כך הרבה הזדמנויות להשלים פערים, לקחת שיעורי עזר, להתקדם..
זה לא קצת בריחה מאחריות נוחה ונעימה כזאת?
לא כדאי לקחת יוזמה ולהתקדם כבר?
עוד משהו דגדג לי בדבריך שרציתי לעורר את תשומת ליבך:
במושכל ראשון ניתן אולי לראות מדבריך חוסר ביטחון עצמי בכישוריך ויכולותיך. כתבת שאולי כישוריך מאפשרים רק להיות "חוטב עצים ושואב מים…" כמה דברים לא בהירים לי כאן ואשמח להבין איתך יחד:
לפני שנדון האם זה אכן בעיה של חוסר ביטחון עצמי, היה משהו שהציק לי מיד:
מה כל כך רע בלהיות חוטב עצים ושואב מים? זה לא מפרנס מספיק? זה לא מכובד מספיק עבור כבודו?
יש כמה סיבות שאני יכול להעלות על הדעת מדוע לא תרצה לעבוד בעבודות כפיים.
אפשרות אחת: "זה קשה". אך האם יש עבודה שאיננה קשה? האם זה לגיטימי לצפות מעבודה שלא תהיה קשה?
הנחת העבודה צריכה להיות שעבודה היא קשה. בנוסף להיותה קשה היא צריכה לתת סיפוק לעובד.
אז אולי אתה לא רוצה להיות עובד כפיים כי אתה חושב שזה לא ייתן לך סיפוק?
והשאלה הזאת מובילה אותי לשאלה הבאה והחשובה ביותר.
אינני יכול לדעת עליך הרבה משאלה שכוללת כמה מאות מילים לכל היותר, אך יש משהו שלא כתבת, ומן הסתם לא בכדי.
לא תיארת מקומות עבודה שבהם עבדת, ואת הכישלונות שהיה שם מנת חלקך. ציינת שחייך הם רצף של כישלונות, אך לא פירטת היכן זה בא לידיי ביטוי.
וכאן נמצא המוקש. אתה אולי חושב שבעבודת כפיים אין סיפוק, אבל איך אתה יודע שאין בזה סיפוק?
כמה פעמים ניסית לעשות את זה? האם אתה באמת חושב שאם ההבניה החברתית בישראל רואה בעובדי כפיים אנשים פשוטים יותר, זה אכן אומר שהעבודה שלהם פחות ממלאת אותם בסיפוק?
לעולם לא תדע זאת מבלי שתנסה זאת על רטוב!!
והשאלה הזאת מביאה אותי ללב המסר אותו אני מנסה להעביר לך.
אתה אולי משדר חוסר ביטחון עצמי ביכולותיך, אבל ניסית בכלל פעם לבחון את היכולות האלו?
אזרת פעם אומץ להגיש קורות חיים למשרה כלשהי, להתקבל אליה, ולהתחיל לעבוד בפועל?
אם התשובה היא לא, הרי שמגוחך לדבר בכלל על חוסר ביטחון עצמי או על יכולות נמוכות בכלל.
בלי שניסית אתה לא יודע כלום על עצמך. ואם אתה לא יודע כלום על עצמך, לא רק שאתה לא יודע האם אתה מוכשר או לא, אתה גם לא יודע איזה תחום ממלא אותך בסיפוק ואיזה תחום משעמם אותך.
אשתף אותך:
כשיצאתי לעולם התעסוקה היה לי ברור שאהיה כלכלן בעל שם. מאז היותי ילד קטן התעניינתי בתיאוריות כלכליות ובניתוחי מאקרו כלכלה. אך בפועל, כאשר ניסיתי לגעת בתחום, גיליתי שכשמדובר במספרים ומשוואות, אני נאבד לגמרי. אני אולי חובב של תיאוריות כלכליות, אך לא מוצא את ידי ורגליי בשטח.
זה מה שנקרה "ניסוי ותהייה".
הדרך הטובה ביותר להכיר את עצמך היא לקפוץ למים ולנסות.
וכאן אני רוצה להגיע לשלב שבו אני חובט בך קצת: 😊
בגיל 25 בהחלט הגיע הזמן שתצא לדרך עצמאית ובוגרת, תפסיק לשחק בנדמה לי, ובהאשמות של יכולותיך או של הוריך, ותתחיל את החיים האמיתיים.
המילים שכתבת בסוף דבריך, "אוף מתי כבר אצליח להתאפס על עצמי"? הם מילים של קריאת השכמה.
הרגשתי קצת כי גם אתה מבין שהגיע הזמן שתיקח אחריות על חייך, אך אופן ניסוח המילים גרם לי לחוש כי נוח לך לזרוק את הערמונים לאש, והנה בטוח שמערכת אקשיבה תדע לתת לך פתרון שיפתור לך את הבעיות ולהוציא את הערמונים מהאש עבורך.
איש לא יעשה זאת במקומך, וחשוב לי שתדע (לא כדי להפחיד אותך אלא כדי להעיר אותך), שככל שתדחה את הקץ יותר זמן, כך זה ייהפך לקשה יותר.
לא דומה יכולת הלמידה שלך בשנות ה20 לחייך, כפי שזה יהיה בשנות ה30. מה שהיום הוא אתגר אפשרי, יהפוך בהמשך לאתגר כמעט בלתי עביר.
קשה ללמוד דברים חדשים ככל שהשנים מתקדמות, ואם לא תשכיל להתעורר כעת, יתכן שבהמשך זה יהיה מאוחר מידיי.
אך מעבר לחבטות וגערות בכל זאת ארצה לתת בידך גם כלים שיהיו צידה לדרך.
הדרך הקשה לצאת לעולם התעסוקה עוברת דרך לימודים אקדמאים, ואח"כ ניסוי ותהייה בעולם המעשה. אך בחסד ה' ממשלת ישראל מסייעת לחרדים המעוניינים להשתלב בלימודים ובתעסוקה באופן יוצא דופן.
כל חרדי יכול ללכת למקום שנקרא "מרכז כיוון" באזור מגוריו, ולבקש מהם שיתנו בידיו כלים להבין את כישרונותיו, להיכנס ללימודי מקצוע, ובסיוע באיתור משרות.
כחלק מהשירות הם יתנו לך אבחון תעסוקתי יקר ערך (בעלות מסובסדת של כ80 ₪), לאחר מכן תוכל לקבל ייעוץ מקצועי מפסיכולוג תעסוקתי שיוכל להכווין אותך ללימודים ולמקצועות שהולמים את כישוריך ונטיותיך.
ממליץ בחום לנסות ולהתחיל שם את צעדיך הראשונים, ומקווה מאוד שה' יהיה בעזרך והם יהיו שליחים טובים להנחות לך את הדרך.
אך זכור! גם אם הם יהיו שליחים טובים, איש לא יעשה את המשימה הקשה במקומך.
תאלץ להפנים את המשמעות של עול ושל מחויבות, ויתכן שזה לא יהיה קל בהתחלה.
אך הבשורה הטובה היא, שלא רק שמתרגלים לזה, אלא גם בהמשך העול הזה בריא ונעים.
"יפה תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון.." הרה"ג ר' נתן רוטמן שליט"א הסביר. "כל אדם זקוק למקום בחייו שבו הוא תחת עול". ללא זה אדם אבוד ועצוב.
מאחל לך הצלחה רבה בהמשך הדרך, ומקווה שתמצא בעצמך את הנחישות ואת ההחלטיות להתקדם ולהצליח.
דניאל אברהם.
דלג לתוכן
תגובה אחת
דומני שכמעט כל אחד מאיתנו נתקל במשפחה וחברים שיש שלמדו וקבלו תעודת בגרות או שהלכו למסגרות לימוד לשילוב חברים לעבודה ולא הצליחו. ויש שלא למדו ובס"ד הזדמנה להם עבודה שמתאימה להם. כלומר שרואים שהכל מאת ה'. (מחשבות ותובנות אלו הם עבודת חיים ממש)
אמנם יש את דרכי ההשתדלות וכל אחד יתייעץ עם רבותיו אבל חבל לכעוס ולהיות מתוסכל על "אילו וכאילו".