שלום לך שואלת יקרה

השאלה שלך יקרה ונגעה ללבי.

לא פשוט לבצע תהליך של ניפרדות מההורים שלנו, הרי הם נתנו לנו את חיינו, השקיעו בנו עד אין סוף, הם יקרים לנו כל כך, אז איך לא נדאג להם ונהיה שותפים לכאבים שלהם?

אני חושבת שצריך להתחיל ברציונאל-מה נכון שיהיה, ואח"כ לחשוב איך להגיע אליו בפועל.

את בנית בית והקמת משפחה, ילדת ילדים ואת אחראית על ביתך ומשפחתך. כמות האנרגיות שיש לנו כבני אדם היא מוגבלת. אם נדאג מאד לאחרים לא ישאר לנו מספיק משאבים לעצמנו,

כמו ששמעתי פעם דימוי: כשבעל עסק עובד בעסק אחר העסק שלו נשאר זנוח,

השאלה היא אם ההורים הם עסק אחר או העסק שלך.

שאלה מאד גדולה.

נסתכל קודם בהבט התורני וההלכתי, לצטט לך את על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו?…. בכל מקרה ברור מהפסוק הזה שהמשמעות של הקמת בית היא עזיבה מסוימת של הבית ממנו באנו והשקעה רבה בבית החדש אותו אנו מקימים.

גם בהלכות כיבוד הורים, יש נידון גדול אם אישה נשואה בכלל חיבת בכיבוד הורים, אבל לכל הדעות כאשר כיבוד ההורים סותר את רצון בעלה היא איננה חייבת בכיבוד הורים(אלא רק במורא)

קודם כל צריך להפנים בהבנה עמוקה, חייך קודמים. בעלך הילדים שלך- זה הקן המשפחתי העיקרי והכי חשוב שלך,

ההורים זה מעגל נוסף, לא המעגל המצומצם, אני הכי בעד לכבד ולהשקיע בקשר אבל לא באופן שזה משפיע על התיפקוד שלך בבית, משפיע על האישה שאת ועל האמא שאת.

אינני יודעת אם הסיבה שאת לוקחת את קשייהם ככה ללב זה בגלל משהו בך אלא בגלל שהם עושים לך "ריגשי" ומספרים הרבה על צרותיהם, בכל מקרה לעזור בדרך של "עשה טוב"

תהיה הרבה יותר משמעותית מרגשות אשמה ולקיחה ללב.

אני מציעה לך לשבת עם עצמך לחשוב מה את יכולה לתת להורים שלך, בהינתן הנתונים של חייך כרגע שכוללים את משפחתך, העבודה שלך, הכוחות שלך וכו, מה את יכולה לתת להם?

ביקור פעם בשבוע? טלפון אחת ליומים? ביקור לשבת אחת לחודשיים? חשבון נפש של מה את יכולה לעשות ולתת, אולי אפילו כדאי שתשבי עם בעלך על זה.

אחרי שהחלטת מה במסגרת היכולת שלך זה מה שתתני, וזה יפה ומכובד וטוב, וכשבאים היסורי מצפון על מה שלא נתת תזכירי לעצמך- אני עושה את מה שביכולתי

להורים שלי יש אבא גדול בשמים והוא ייתן להם כוח וכסף ובריאות ושמחה, לא הכל עלי, רק חלק קטן עלי ואת החלק הקטן שהוא שלי אני עושה בצורה מצוינת.

מקווה שדברי יועילו לך

המון הצלחה

תמר