ראשית כל, ברצוני להודות לכם על הפלטפורמה הנהדרת, המחכימה והמכילה. יישר כח גדול ותודה לכם.
אני בת 23, נשואה פלוס אחד. הוריי חזרו בתשובה כשהייתי בת עשר, והתחנכתי במוסדות דתיים לאומיים. מאז ומתמיד היה לי קל בלימודים (עד התיכון) והצלחתי לקבל ציונים טובים בהשקעה של יום יומיים לפני בחינה. בגיל 16, התחלתי תואר במתמטיקה שאותו למדתי עם חברים רבים בני גילי. לראשונה, גיליתי חומר שונה שכלל לא הבנתי, והסביבה התחרותית שלמדתי בה השפיעה עלי מאוד. הייתי מקבלת 65 בקורסים בהתחלה, והציונים לאט לאט הלכו וירדו. הייתה שנה שבה כמעט בכל הקורסים נכשלתי. לא הסכמתי להשלים עם הכישלון, והייתי חייבת (כך ראיתי זאת) לסיים את התואר. במקביל, התחזקתי מאוד וניתקתי קשר עם הרבה גורמים מקררים. לקחתי עוד שנה להשלמת התואר, ובחסדי השם הצלחתי. משם, התקבלתי לשירות לאומי נחשק במשרדי ראש הממשלה ושם מאוד כבדו אותי. ואז הכרתי את בעלי. אחרי חצי שנת שירות החלטתי לעזוב כדי לעבור עם בעלי לצפון (הוא שרת בצפון). נכנסתי להיריון כמעט מייד לאחר החתונה, ולצערי הייתי מושבתת כמעט לחלוטין כל חודשי ההיריון. הייתה זו תקופה קשה מאוד עבורי, והרגשתי איך כל ההשקעה יורדת לטמיון. ב”ה הלידה עברה בשלום, ולאחריה התחלתי לחזור לעצמי. המשכתי ללימודי תואר שני הפעם במכון טל בירושלים. הבעיה היא שאני מאוד רוצה לעבוד אך לא מוצאת את עצמי. אחרי בירורים רבים עם עצמי, אני לא חושבת שאני רוצה לעבוד בתחום ההייטק, אך זהו התחום שכל מרצי והשקעתי הושקעו בו. לכן כרגע אני מתלבטת האם עלי להכריח את עצמי לעבוד בתחום או לעשות שינוי וללכת ללמוד משהו אחר? איני יודעת ואני מרגישה אובדת עצות