שלום לך בחור יקר שביקרים.
לא היית נער 'פרא-אדם' בילדותך. ממש לא. ואבקש ממך שתפסיק לומר זאת, ולכתוב זאת. היית בסף הכל ילד טמפרמנט, מלא חיים, אפוף התלהבות, מרובה באנרגיות. זה הכל.
ומשכך, היית נתון לגחמות הורים ומורים אשר לא ידעוך בשם. ואשר לא שיערוך כאדם. אלא ככלי מקולקל אשר אין לו תוחלת. וחבל שכך, משום שאני מריח ממכתבך השוקק לחיים תקינים שיש בך רצונות, שאיפות ומאווים כמוסים וקסומים. ובשל הסער שפקד אותך בילדותך אתה מתקשה לתת להם מקום פורקן וביטוי נכון ומאוזן. ועל כך ראשית, הערכתי הגדולה והכנה. והשתתפותי בכל מה שעברת בחייך מאז ועד עתה.
התחזקת, למדת, כל הכבוד. אחר כך הפחתת משעות הלימוד משום שהיה לך קשה, וכיום אתה תוהה מה עליך לעשות עם עצמך.
ואתה מיטלטל בין תאוות המין הבוערות והלופתות בך מחד, לבין חשקת לימוד התורה העזה שבוערת בך, ומים רבים לא הצליחו לכבותה והנהרות לא שטפוה, מאידך.
וכל שאלתך היא, איך להתגבר על תאוות המין ולחזור ללימוד התורה הקדושה.
*
ואני שואל אותך בחור יקר שביקרים, מתוק שבמתוקים, פרח פורח, האם לדעתך בין תאוות המין הבוערות והמחשב, לבין לימוד תורה מן בוקר עד ליל, יש משהו באמצע??
האם המצב שלך חייב להיות שאתה יושב ולומד תורה מבוקר עד ליל, כאחד מגדולי הדור? ואם לא כך, אתה יושב על המחשב מבוקר עד ליל כאחד מקטני הדור…
אמור לי בכנות, מה רע לך להיות אחד מבינוני הדור, כמו המון המון המון אנשים.. פשוט להיות אדם טוב שעושה מה שצריך…
'אני יודע שיש כאלה שגם את זה לא לומדים' – מדוע התנחום שלך על כך שאתה לומד רק שלש שעות ביום, הוא שיש כאלה שלומדים פחות מכך. מה אתה שייך לאחרים. אתה יציר כפיו של הבורא, נזר הבריאה, בעל תפקיד מיוחד וספציפי בחייך שעליך למלאות לבצע וליישם, אם כן מה לך מתבונן ימינה ושמאלה, מה עושים אחרים וכמה אני רחוק או קרוב אליהם.
האם אתה חושב שכשתעלה לשמיים אחרי מאה ועשרים, מישהו ישאל אותך האם למדת כמו פלוני או יותר מכך, או שישאלו אותך האם מילאת וביצעת מלאכתך שלך נאמנה….
אתה בוחר ומחליט את חייך שלך! וזאת לפי תוכנית שמיועדת לך! ואת התוכנית הזאת אתה צריך להלחין ולבצע!
*
אין עוד דברים שיכולים למלא את יומך בתוכן במעש ובתעסוקה?
אתה רוצה להתחתן, נכון? מי יפרנס אותך אחרי נישואיך? האם פרנסתך מובטחת לך? אולי תנסה לגשש פה ושם לשלוח את ידך בעבודה כלשהיא, בלימוד מסחר כלשהוא…
אולי תשב על דף, ותהרהר בעצמך מה אתה כאדם צריך לדעת ולעשות בכדי להגשים את חלומותיך, ותתחיל לבצע מעשים שיקדמו אותך לאותן מטרות.
אין בי הספק שאם תשב עם עצמך ברצינות גמורה, מתוך הסתכלות מפוקחת על המשך חייך, והכי חשוב – מתוך נטילת אחריות מחושבת אמיתית וגמורה על חייך שלך. נטילת אחריות שפירושה, אני אדם יחיד ובודד שצריך לדאוג לעצמו לכל דבר ודבר בחייו. לדאוג לפרנסה, לדאוג לידיעת הלכה פרקטית בדברים שצריכים לחיים, לדאוג לקשרים משפחתיים טובים, לדאוג לחברה, לדאוג למסגרת לימודית ותורנית שמתאימה לי, מתאימה לי לא לאחרים. מסגרת תורנית שנותנת לי מענה על כל צרכי הרוחניים. ועוד ועוד דברים שאדם צריך.
אתה תגלה שיש לך הרבה דברים לעשות ואין לך זמן רגע לבזבז בישיבה מול המחשב, כי אם לא עכשיו אימתי, הכל תלוי בך.
*
אני מבין שלמדת בתקופה מסוימת בחייך הרבה, וזה גורם לך בכל מצב שאתה מתקדם בחיים לחשוב על התקופה הזוהרת הזאת בחייך, וגם שלש שעות ביום, שזה זמן מספיק די והותר לדעתי ללימוד ביום, נדמים בעיניך כקליפת השום בשל אותה תקופה. וחבל מאוד, ממש חבל.
התחושה הזאת שלך היא דפוס חשיבה מוכר מאוד לרבים מאיתנו, ותמיד ניזכר בתקופה כזאת או אחרת שהכל היה בה טוב יותר וזוהר.
הדפוס הזה הוא נחמד ונעים, ולעיתים גם תורם להמשך. אבל כמו כל דבר, הכל ענין של פרופורציה נכונה בחשיבה. יתכן מאוד שכל ילדותך חלמת לספק רצון הוריך ומוריך וללמוד, וכשהגיע הרגע שהתאפשר לך, הסתערת על הלימוד כדי לרצות את כל אותן ניצוצות של גערות מכות וצליפות שנצרבנו בנשמתך הפצועה על ידי הסובבים אותך… אך באמת, זה לא התאים לך כלל, לא לכך נועדת… אם כן משנשברת וחזרת לעצמך, מה טעם יש בכך שתיזכר בתקופה זאת כל חייך… וכי חפץ אתה בכאבי לב מיותרים?
תחשוב על זה… ותחשוב על זה טוב.. אל תבוש להתבונן בעצמך…
שכח מעט מהעבר.. קח אחריות ובנה את העתיד…
*
אתה לומד שלש שעות ביום.. זה המון המון המון.. אין לך מושג כמה זמן זה.. זה זמן ארוך מאוד, ואפשר בשלש שעות ללמוד כל כמה חודשים נושא הלכתי אחד, או מסכת אחרת ולסיימה, לחזור עליה ולדעת אותה על בוריה.
תשנן זאת לעצמך היטב, הבט ימין וראה אנשים שלומדים שלש שעות ביום באיכות, ותראה אם הם כל כך גרועים, אם הם כל כך מרוחקים מהקב"ה. אולי תגלה שהם אנשים מיוחדים במינם, ונעלים מאוד.
*
אל תתעסק בתאוות המין, כי תאוות המין מבורכת בברכה מיוחדת מאוד, שהתברכו בה הצפרדעים במצרים במכה השניה, שככל שמכים אותה כך היא רובה ופורצת…
ולא יעזור כלום, ככל שתכה אותה, ככל שתחשוב עליה, ככל שתרבה להרהר באיך להיפטר ממנה, כך היא תגדל ותגדל לאין ערוך ולאין שיעור…
עליך להניח לה, היא בסך הכל צפרדע, אם תהיה עסוק בדברים מועילים בצורה שנכונה לך, היא תדעך. היא לא תמות, היא רק תקטן לגודל שבו תהיה אדם בוגר ששולט בעצמו, וכל הענין יתפוס אצלך אחוז קטן מהיום ומהמוח.
אחולי לך לברכה בכל מעשה ידיך והצלחה בכל פניותיך.
ואני כאן להמשך ייעוץ או תמיכה
דוד [email protected]
דלג לתוכן
