שלום לך

קראתי את השאלה וכאבתי איתך יחד.

כל כך כואב שאתה במצוקה כזו, דיסוננס נפשי ונשמתי כל כך עמוק. אני כואב עוד יותר ואפילו מזועזע מעצם המחשבה שלך שעדיפה כבר התאבדות על פני התמודדות עם ניסיון שהקב"ה מזמן לך.

האם נראה לך שזהו רצון ה? איך אתה יכול לחשוב כך? שהקב"ה כל כך אגוצנטרי ואכזר שהוא מעדיף שתקח את נשמתך מגופך ותמחוק במחי יד את כל הדורות שיצאו ממך בעתיד ואת כל חייך שאתה רק התחלת לבנות, ואת כל העתיד של אבותיך שההמשך שלהם מונח בידים שלך, בגלל שהוא לא אוהב את המעשים שלך בנקודה הזו של החיים?

מאיזה מקום קיבלת חינוך כזה, שהמוות עדיף מחטא? הלא דבר מפורש הוא שחוץ משלוש עבירות החיים תמיד דוחים את התורה. כיצד הצלחת להבין ולהרגיש שהחיים שלך כל כך זולים בעיני הקב"ה ובעיני עצמך שאתה רוצה לקחת אותם בגלל התמודדות כזו? כמה ניכור מהחיים צריך בשביל להגיע לתפיסה כזו? זה ממש כמו שהאיראנים והמוחמדים תופסים את הקב"ה, שהוא ברברי שרוצה במוות חלילה!

יש אצלנו בעיה קשה של חוסר פרופורציה וחוסר הבנה של מה שכתוב בספרים ושל האזהרות הללו. הוצאת שכבת זרע לבטלה אינה עבירה המפורשת בתורה והיא בוודאי קלה לאין ערוך מכל עבירה שכן מפורשת בתורה.

והדברים מפורשים בכמה וכמה מקומות בפוסקים (ר יהודה החסיד אומר שאדם שיש לו ניסיון עם אשה עדיף שיוציא זרע לבטלה ולא יחטא עמה) ובספרי החסידות והמוסר נכתב על כך ארוכות שכוונת הגמרא והזוהר להחמיר בזה כי יש בחטא המחשבה בגלל שהוא גבוה יותר גם פגם יותר עמוק מעבירה מעשית, אבל ברור שבפשט הדברים זו עבירה קלה יותר, ור' צדוק הכהן עוד מגדיל לומר בספרו צדקת הצדיק שכיום אין מי שנמלט מחטא זה. והאזהרות נועדו לעודד אותנו לשמור על המחשבה ועל הנפש כדי שנהיה טהורים יותר וקרובים לה'. וכדי שנעשה תשובה ונתגעגע ונתקרב כל הזמן ונהיה תמיד בבחינת בעלי תשובה ונחיה בענווה ובשפלות ומצד שני בתחושת רוממות על הזכות לחיות ולעבוד אותו במעט שלנו.

אבל אין ריחוק מה' יותר גדול מהמחשבה שהוא מעדיף שתיקח את נשמתך ותהרוג את עצמך באכזריות נוראה במקום לחטוא. איזה מין אלוקים בראת לעצמך? או אי מי חינך אותך שזהו האלוקים? זהו האחד שאין בלתו שהוא מעבר לכל השגה ותפיסה? זהו מי שאיכפת לו כל כך מעמו ישראל ומכל אחד ואחד מבניו? גם הדרישה של הקבה שלא לחטוא נובעת מאיכפתיות אינסופית וממילא שגם הרצון למחול ולסלוח כאשר אדם באמת מבקש אותו.

לדעתי הרבה ממה שהביא אותך למחשבה האוילית הזו הוא מה שאתה מתאר את עצמך כל הזמן כמוצלח, ואז אם נפלת וזה לא חד פעמי עדיף לך כבר למות כדי שתדמית המוצלח לא תיפגע.

אין זו אלא גאווה. והתיקון האמיתי שלך הוא להפנים שאינך מושלם, ואז ייפתח לך פתח חדש לקשר עם ה', פתח שאינו תלוי רק בהצלחות, אלא ברצון הכן שלך לטוב, לאלוקות.

אתה פתאום תקבל תמונה אחרת של מיהו ה', כי בסוף מה שחשבת עד היום על ה' אינו אלא תמונת מראה שלך, של הדימוי העצמי שלך. תגלה שה' איכפתי לא פחות ממה שהוא מושלם, ושגם אתה בעצמך יותר איכפתי לעצמך ולסביבתך. שהקבה איכפת לו מה יצא ממך בסוף, איכפת לו מכל העתיד המופלא שזרע החיים שהנך היום טומן בפוטנציאל שלו, כי הוא רואה למרחוק. ואוהב אותך למרות ועם נפילותיך. אתה בסך הכל בנאדם. תיזכר בזה. ותוכל להתחיל לעלות. כל הנפילה שלך קשורה לדעתי לזה. יש לך דרך של הבנה רגשית ושל פתיחות כלפי עצמך וכלפי רגשותיך שה' נטע בך ובעזרת ה' גם כלפי רעייתך העתידית וילדיך.

בסופו של דבר את כוח התאווה שכל כך מושכת אותך למטה הוא נטע בך, ובלעדיה לא היית ממשיך את חייך הלאה, יש מטרה לתאווה הזו ולזה שהיא גם יוצאת משליטה, היא כל כך חזקה כי חיי עולם נטע ה' בתוכך, ועליך להוציא אותה לפועל

ובעזרת ה' תראה דורות ישרים מבורכים, ותבין שכל המצב שהנך עכשיו נמצא בו הוא בסך הכל הכנה לחיים האמיתיים שיהיו לך בעתיד. כשכוחות החיים שבאים לידי ביטוי במשיכה שלך לנשים, יביאו ילדים וימשיכו חיים שהם הרבה יותר גדולים מהחיים הפרטיים שלך.

הדבר הכי חזק שהיה לי להעביר לך כאן זה שהתפיסה שלך את התורה ואת הקב"ה שגויה לחלוטין וגם שזה קשור בעבודה אישית שאתה צריך לעשות והיא תהיה תיקון אמיתי ועמוק לחטא שלך,

שהשורש שלו הוא לא הנפילה שלך אלא משהו הרבה יותר ראשוני אבל בהחלט ניתן לשינוי. זאת העבודה שלך ובטוח שתהיה מאושר יותר אם תאמץ את הדרך שהצעתי לך כאן.

מאחל לך חיים טובים וארוכים ומאושרים

בברכה

אריה מ.