דלג לתוכן
הבן שלי בן 14 לומד בישיבה אבל כאשר הוא בבית הוא כל היום משחק במשחקי מחשב לא הולך להתפלל במניין ובזמן, פשוט משחק שעות רבות אפילו 7 שעות. אבא שלו עזר לו לקנות את המשחק הזה אני התנגדתי מההתחלה, אבל אנחנו גרושים והוא יכול לעשות מה שרוצה. יוצא שאני מנסה תמיד להקטין לו את השעות של המשחק והוא כועס מאד ומקלל אותי שאני מפריעה לו לשחק כמה שרוצה. מה לעשות הוא מכור מאד למשחק וזה מאד מכאיב לי את הלב המצב הרוחני והרגשי שלו.
שלום רב אמא יקרה.
ניכר שטמון כאב גדול במשפטים המועטים שכתבת. כאב של אמא שדואגת לבנה המתבגר המתנהג כמו מכור.
אני מנסה למצא מילים כדי להביע אמפתיה לתסכול שלך, ומקווה שבתשובה זאת תקבלי מענה להתמודדות נכונה מול בנך המתבגר.
ובכן, למען הסדר הטוב, להלן מס' נקודות שעולים מדברייך:
מנקודות אלו עולה שמעבר לסבל האישי שלך, כנראה שגם לבנך קשה מאד. בדרך כלל התמכרות היא דרך (לא יעילה) להתמודד עם קושי וכאב.
קל לנחש שקשה לו שההורים שלו גרושים. במידה והמריבות שלכם ממשיכות גם כיום סביב הדרך החינוכית, מוסיפה עוד על הקושי של בנך. אני מניח שאין לו עניין לריב איתך על שעות המסך, ואני מאמין שהוא היה רוצה לתפקד כילד רגיל, שיושב ולומד וגם משחק עם חברים או במחשב במינון נכון, אך אין לו את הידע ואת כוחות הנפש לעשות שינוי של ממש.
לכן, אני ממליץ לך לפנות לטיפול/הדרכה אישית אצל איש/ת מקצוע שיוכל/תוכל לטפל גם בבנך בעת הצורך.
אך אנסה גם לתת לך מעט ידע וכלים שיסייעו לך.
במקרים של אתגרים מול מתבגרים, אני אוהב לעבוד עם מודל שראיתי אותו שימושי ויעיל מאד.
הרי הוא לפנייך:
בבסיס המודל, יש מספר עקרונות מאד חשובים.
עיקרון ראשון – קשר
נתחיל בכך, שהתפקיד ההורי העיקרי בגיל ההתבגרות הוא: האחריות לשמור על הקשר עם המתבגר/ת, למרות הנטייה הטבעית שלו להיפרד. כלומר לאפשר לו מרחב בו הוא יכול להתפתח באופן עצמאי, ועם זאת לשמור על קשר למרות שהתנהגותו לא תמיד עולה בקנה אחד עם רצון ההורה. וזאת בשונה מהתפקיד העיקרי בגילאי הילדות בהם אנחנו צריכים להתוות להם דרך וללמד אותם דברים שלא היו יודעים בלעדינו. מתבגרים, לרוב יודעים הכל או לחילופין יכולים להגיע להרבה מידע שיכול לעזור להם בחיים, אלא שלעיתים הם בוחרים להתעלם מהידע הזה (כמו הבן שלך ש"כל היום משחק במשחקי מחשב לא הולך להתפלל במניין" ועוד) בעקבות אתגרים שונים שהם עסוקים בהם, או בגלל קושי משמעותי שהם עוברים.
עיקרון שני – העבודה הפנימית של ההורה
ככל שנהיה יותר מודעים למה שעובר עלינו, נוכל לעשות סדר בקולות הפנימיים שבתוכנו, ובכך להיות רגועים, מווסתים ועם גבולות אישיים ברורים יותר. המודל שיוצג בהמשך אמור לתת מענה לחלק הזה, ולסייע לך לעשות סדר במחשבות וברגשות שלך.
עיקרון שלישי – להבין מה באמת עובר על המתבגר
ההתנהגות הבעייתית של המתבגר היא לרוב ביטוי למצוקה או לחיפוש זהות. מה שאומר שהתגובה הנכונה היא לא רק לתקן את ההתנהגות, אלא לנסות להבין מה עומד מאחוריה.
ככל שההורה רואה את הדברים מנקודת מבטו של הילד, כך התקשורת נעשית רגועה, אמפתית ומועילה. בהקשר לכך, הורים חוששים שאם הם יראו לילד שהם מבינים אותו אז הוא עלול לקבל לגיטימציה למעשיו ולכל הוא ימשיך בהתנהגות בעייתית. ובכן, הבנה אינה הסכמה.כלומר, גם אם אני מבין את האחר, זה לא אומר שאני מסכים איתו, וכפי שתראו בסעיף הבא זה ממש לא אומר שעלינו לאפשר לו להמשיך בהתנהגותו – אך חשוב לדעת הבנת האחר בונה אמון ומחזקת את הקשר.
עיקרון רביעי – היררכיה וגבולות
גם בגיל ההתבגרות, ההורה נשאר הסמכות – האחריות על הבטיחות והתפקוד של הילד היא שלו.
עם זאת, הגבולות נעשים גמישים ודיאלוגיים יותר.
הם צריכים להיות מותאמים אישית לכל ילד, ולא העתק של מה שעבד עם אחיו.
הצבת גבולות מתוך דיאלוג מלמדת בגרות, אחריות, ומדגימה מנהיגות קשובה ולא שליטה כוחנית.
עיקרון חמישי – תקשורת, אמפתיה ותיקוף
קשר עם מתבגר נבנה מרגעים קטנים ויומיומיים של אכפתיות והקשבה.
קיימים שני כלים מרכזיים בתקשורת:
אמפתיה ותיקוף יוצרים תחושת "מבינים אותי", שמחזקת את הקשר ומאפשרת להציב גבולות בלי נתק.
עיקרון שישי – פערים בין ההורים
הבדלי גישות בין ההורים הם טבעיים – האתגר הוא לא להפוך את הילד לזירת מאבק. הדגש צריך להיות על טובתו הנפשית של הילד, לא על מי מההורים צודק. אין ספק שבמקרה שלך הדרושה, זה מורכב יותר, אך בהחלט כדאי להתכוונן ולהשקיע משאבים כדי לנסות לשתף פעולה לטובת בנך.
כאן המקום להזכיר שילד בריא בנפשו חשוב יותר מילד צייתן.
כשילד רואה הורים שמכבדים זה את זה, גם אם חושבים אחרת – הוא לומד על אהבה, גבולות ויציבות.
ובכן, לאחר הצגת העקרונות, נוכל לעבור למודל שיכול לסייע לך להתקרב אל הבן שלך
מודל א.א.א.
אלו ראשי התיבות של השלבים בהם אנחנו לפעול כדי להגיע ולגעת במתבגר/ת
אני – בחלק זה אנחנו בוחנים עם עצמנו מה עובר עלינו (אני) לנוכח התנהגותו של המתבגר. למעשה בראשו של כל הורה עולים קולות שונים ורבים כיצד להתנהל ולהתמודד עם הילד שלו. לעיתים קרובות קולות אלו סותרים זה את זה. לעיתים הם מתנגשים עם תפיסות ועמדות מוקדמות ומערערות אותנו. כדי לעשות סדר בכך, ננסה לזהות (עדיף לרשום על דף) מה הקולות שעולים בנו מתוך תפיסה של:
"חום ואהבה" – כלומר, אותם קולות רכים שאומרים לנו שלא כדאי לריב עם הילד, ושיש לאפשר לו לעשות מה שבא לו וכד'…
"גבולות" – בחלק זה ננסה לזהות מה הקולות שעולים בתוכנו ואומרים לנו בהקשר של גבולות
"אינטרסים אישיים" – כאן עלינו לזהות את הקולות שעולים בנו מהמקום האגואיסטי ביותר. במה אנחנו נפגעים מהתנהגותו של המתבגר?!
הזיהוי של הקולות האלו עשוי לעזור לנו להיות מווסתים, ברורים ורגועים יותר, ובכך כשנגיע לשלב בו אנחנו מעוניינים לשוחח עם המתבגר, נוכל להציג דברים ממוקדים, מתוך מקום של בניית קשר ואמון.
אתה – שלב זה מורכב משני חלקים המתמקדים באחר (אתה). החלק הראשון מתבצע ביננו לבין עצמנו, והחלק השני מתבצע מול המתבגר.
אנחנו – בשלב זה, אנחנו מגיעים להסכמות לגבי ההתנהלות המשותפת.
לדוגמא: "תודה שסיפרת לי שקשה לך בישיבה מבחינה לימודית וחברתית / בגלל הגירושין וכד'. אעשה כל שביכולתי כדי למצא לך חונך/מסגרת אחרת. אני מבינה שהקושי הזה מביא אותך לפעול בצורות מסויימות, אך ישנם דברים שלא יוכלו להמשיך. מבחינתי זה "קו אדום" שנוגעים בדברים אישיים שלי…"
מקווה שהדברים יהיו לך לתועלת ותראי הרבה נחת מהבן שלך!
מוטי
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
