שלום וברכה

שאלה חשובה שאלת. אכן זה תלוי מעט בתשובה על עיקר השאלה, קשה לדבר על השאלה הזו ללא שמדברים מהי התשובה למה לא מתגייסים ולכן למרות שכתבת שקראת כל מה שנכתב על כך, אבקש ממך לקרוא את המענה שאני חושב על כך, ואחר כך נפנה לשאלה שלך.

ובכן, לפני שאני יסביר הסברים, אני אעתיק לכאן דברים חשובים שכתב ידיד שלי שהוא רב חשוב, ואני חושב שבמילים קצרות הוא ביטא נקודה חשובה וערכית שצריך לומר אותה. הייתי צריך לכתוב אותה בסוף התשובה אך נח לי לפתוח בדבריו, כי רק אחרי דבריו שיש בהם הבהרה מסוימת אני יכול לחוש בנח לדבר על הנושא באופן זורם, וכך הוא כתב:

העובדה שחצי אומה מתמודדת עם מוראות מלחמה מחויבת להיות מול עינינו.

חיילינו הם גיבורי חיל היוצאים לעזרת ישראל מיד צר, ומבטיחים את הקיום היהודי בארץ. בקרב אחינו בני הציונות הדתית, ישנם רבים שהם, בנוסף לכך, בני עלייה ומופת של יראת שמים.

עם זאת, במבחן בין דורי, ללא גרעין מתבדל, המשך הקיום היהודי מוטל בספק.

נסיבות היסטוריות חריגות הביאו את החברה החרדית להתכנסות ולהתבדלות הכופות עליה התנזרות מנשיאה בעול שאר צרכי הכלל.

אין זה פטור מאחריות אלא בחירה באחריות מתוך מבט צופה דורות.

חוט השערה מפריד בין התבדלות לבין התנכרות; בין גדלות ואחריות לבין זחיחות וגסות רוח; בין הכרה שאנו בהתכנסות של שעת חירום מתוך חשש לעתיד ישראל, לבין התהלכות יהירה ומושחתת כאילו העולם כולו אבק לרגלינו.

ההתבדלות החרדית הצליחה להקים עולם תורה מופלא כמעט בדרכי ניסים, ומבטיחה את נצח ישראל בזמנים משתנים, אבל היא גם הביאה איתה תופעות לוואי שהולכות ונערמות, שיש לתת עליהן את הדעת ולהיזהר מהן, עכ"ל של ידידי.

דבריו חשובים, כי לפני שמדברים על המחלוקת שלנו עם הציונות הדתית, לא יתכן שלא נביע את ההערכה על מה שהם עושים בשמירה על עם ישראל. בנוסף לכך לא יתכן שלא נעריך את היכולת המיוחדת של חלקים רבים בציונות הדתית לשרוד את הקושי הזה הקיים בצבא של שמירת הדת מול תנאים קשים מנשוא. אחרי ההערכה ואמירת תודה כנה, עלינו לדון בנושא ודווקא מהמקום הזה המעריך והמבין את הצורך עלינו להכנס לעומקה של סוגיא, אם אנו כל כך מעריכים, אם אנחנו חושבים שזה כל כך חשוב איך יתכן שאנחנו מחוץ לסיפור הזה.

חשוב לי להוסיף דבר מה נוסף, לאחרונה שמעתי שיעור שמסביר על גיוס חרדים, בדבריו הוא דיבר הרבה על כך שיהדות אינה לאום. וממילא כל הקשר שלנו לארץ ישראל צריך להיות נטול לאומניות. איך דבריו קשורים לגיוס אינני רוצה להאריך כי אין לי די פנאי להאריך בדחייה של כל מה שרק נאמר בענין. אך מה שצרם לי בדבריו זה דבר אחד, היהדות אינה לאום. אך מעבר לדת, היהדות אמנם איננה לאום, אך עם ישראל הוא משפחה. כך העמידה התורה הקדושה את עם ישראל כמשפחה, זה מבואר בחומש בראשית, ממשיך בנביאים בהקשר של השבטים, ונאמר על ידינו בכל יום שלושה פעמים כשאנו פונים בתפלה לה', אנו מדברים על כך שאנו בני אברהם יצחק ויעקב. כלומר היחס שלנו לעם ישראל אינו יחס של עם, אלא יחס של משפחה. כך שכל הסבר שרק יהיה צריך להיאמר מתוך תחושה של קשר אל כל העם. כל הסבר שמנתק אותנו מהעם ואומר "אנחנו לא קשורים אליהם" הוא הסבר פסול שנוגד את תורתנו הקדושה. כל דיבור על הנושא שמבטא התנערות, ולא הסבר מצער, על חוסר היכולת להיות מאוחד עם המשפחה השלימה שהיא משפחת עם ישראל, הוא הסבר חסר. ממשפחה לא מתנתקים, ואם מחליטים מסיבה כל שהיא להתנתק זה צריך להיות מלווה בצער עמוק. כל ביטוי ואמירה מזלזלת, מתנשאת, מנתקת, הוא פסול. וכל מציאות מנתקת צריכה לבעור בלב כל יהודי.

במילים אחרות, השאלה "האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה" היא שאלה שצריכה לבעור בלב כל יהודי. הוא יכול לומר תשובה על השאלה, לא כל פעם שיש שאלה פירושו של דבר שאין תשובה. אך צריך לדעת שהשאלה ששאלה, והיא צריכה לבעור בלב. [כל זה לא סותר את התפקיד החשוב והעיקרי בשמירת עם ישראל על ידי לומדי התורה ועל כך בהמשך].

אחרי הדברים האלו, רק אחריהם, אני ניגש ברטט אל מול הנושא הכאוב הזה, של חוסר היכולת שלנו להיות מאוחדים במטרה נכספת כל כך של שמירת והצלת העם היהודי. ברטט, בכאב, ובהערכה רבה ובהכרת הטוב גדולה אל מול אלו שכן עוסקים במלאכת קודש זו.

כל זה לבד ממה שהבירור מתוך הערכה של אחרים, יהיה לבטח בירור טוב יותר. בירור שיכול להודות בטעויות מסוימות ואולי גם יכול לגעת בנקודות האמתיות יותר, ולא לדבר מתוך אמוציות, ומתוך נקיטת עמדה מאד נחרצת בדברים שיש לדון בהם, רק מתוך מגננה.

ובכן, חז"ל הקדושים לימדונו איך הדרך הנכונה ללבן סוגיא, כשהם מלמדים אותנו מדוע הלכה כבית הלל אמרו (עירובין יג, ב):

וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי בית שמאי ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן.

כאמור צריך לברר מתוך ענווה, אך חז"ל מלמדים אותנו שהלכה כבית הלל לא רק בגלל שהם נוחין ועלובין, אלא מפני ששונין דבריהם של החולקים עליהם. כלומר הם בוחנים גם את דבריהם של הצד החולק ומסבירים מדוע הם לא סבורים כמותו. והם פותחים בדבריו של החולק ואחר כך אומרים את דעתם. ננסה ללכת בעקבותיהם, ולהביא את הדעה החולקת וממנה נברר את הדעה של הציבור החרדי.

ובכן, שמעתי ושוחחתי עם רבים מבני הציונות הדתית. הנושא של הגיוס מעסיק אותי, כי כאמור אני לא חש בנח שאנחנו לא יכולים להיות חלק מהמשא הזה, ולכן הבירור חשוב לי לעצמי, אני גם מרגיש חובה להסביר לאחרים את המהלך החרדי, ולכן אני מוצא את עצמי שומע הרבה את דעות החולקים.

לאחרונה שמעתי שיעור של אחד מזקני ראשי הישיבות של הציונות הדתית, וכששמעתי את דבריו חשבתי שהם יהיו מקום מצוין לברר ממנו את ההבדל בין הדעה החרדית לדעה של הציונות הדתית. כי בדבריו הוא אמר בצורה מאד רהוטה את הטענה ששמעתי כמעט בכל שיעור ששמעתי מבני הציונת הדתית ולכן אני רואה ערך בהבאת דבריו על אף האריכות שבדבריו, אני העתקתי את מה שאמר ראש הישיבה לכאן [הדברים הם כמעט תמליל של דבריו] ומשם נראה במה אנחנו חולקים, ואלו דבריו:

החברה החרדית סבורה שהם עדיין בגלות, פעמים רבות אפשר לשמוע מהם התבטאויות שהם נמצאים בגלות בארץ ישראל. כבר בתחילת התהליך הם לא הסכימו, וכך גם בהמשך עד היום הזה, הם לא סבורים שיש כאן תהליך של גאולה. מבחינתם שמדינת ישראל לא הייתה קמה, הם לא רואים בהקמת המדינה תהליך גאולי, הם אומרים גם שלפני הקמת המדינה חיו בשלום עם הערבים והכל היה טוב. רק הציונות גרמה לכל המלחמות וממילא אין להם חלק בכל זה, מבחינתם מי שהביא את הצרות, כלומר הציונים, יבואו ויתקנו את הצרות שאירעו בעקבות מעשיהם. זו הדעה החרדית.

אנחנו לעומת זאת סבורים, שהקמת המדינה היא תהליך גאולי. וכיון שכן חשוב להבין עד כמה שניתן את ההנהגה האלוקית. ובכן, ידוע בשם האר"י על ענין אדם וחוה קודם הנסירה, בהיותם גוף אחד המחובר אחור לאחור, והנסירה אחר כך שבגלות זה בחינת חיבור של אחור באחור ובגאולה זה בחינת הנסירה. וכפי שביאר הרב קוק ענין זה הוא בחינת הנהגת ההכרח, והנהגת הבחירה. כלומר, כיון שאיש ואשה הם גוף אחד, הרי שהחיבור אינו מכח בחירה, אלא מכח ההכרח. יד ימין לא אוהבת את יד שמאל, שניהם גוף אחד ובהכרח גם ללא רצונם הם מחוברים. בנסירה, התחדשה הנהגת הבחירה. אחרי הנסירה אמר אדם "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי" הוא בחר בה, בכדי שאדם יתחבר לחוה יש צורך בבחירה. אם ירצה יבחר שלא להתחבר אליה, אך כשהוא בוחר זה נעשה מאהבה ומרצון עמוק. הנהגה זו של הבחירה אמנם לוקה בחסר מצד אחד, כאשר הדבר נתון לבחירה ויש יכולת שלא לעשות, אך מצד שני יש בזה מעלה, שכאשר אדם בוחר להתחבר, הרי שזה נעשה מרצון ומאהבה.

בזמן הגלות, ההנהגה האלוקית היא הנהגת הכרח, חיבור אחור באחור. הבחירה מועטה מאד, כמעט לא שייך בחירה. וכך משך שנים רבות המציאות הייתה שדברים נעשו מתוך הכרח, לא הייתה בכלל מחשבה אחרת, לבחור אחרת. עם התחלת התנוצצות הגאולה, בימי התחלת הציונות, החלה בד בבד עם ניצוצי הגאולה, גם התפרצות של כפירה גדולה, של ההשכלה. זה לא במקרה, שני הדברים כרוכים זה בזה, כי הנהגת הגאולה היא בחינת נסירה, שיש בה יכולת בחירה, ולכך הנסירה, יצרה מציאות של בחירה, וכך רבים בחרו לצערנו ברע, אך מאידך מי שבחר בטוב, זה נעשה מכח בחירה מרצון ומאהבה.

כתוב שהגאולה באה קמעא קמעא. כלומר ההתפתחות של הגאולה לא נעשית באופן מהיר. הסיבה לכך היא ממש בעקבות הדברים הנ"ל, כיון שהגאולה כרוכה בנסירה והעמקת יכולת הבחירה, אילו זה היה נעשה באופן מהיר, הרי שחלילה לא היה נשאר מישראל שריד ופליט, כי האפשרות של הבחירה הפתאומית תגרור אנשים לכפירה גדולה. וזה מה שאירע באמת לצערנו בדורות האחרונים. שעם הנסירה החלו גם קבוצות גדולות שלכופרים ובוחרים ברע, מול אחרים שבחרו בטוב.

מבחינת זה לחברה החרדית יש תפקיד חשוב מאד בכל ההנהגה הזו, החרדים יוצרים מצב של "קמעא קמעא" חוסר המוכנות שלהם להכיר בהנהגה הגאולית, יוצר מצב שהם לא נותנים לבחירה להיות בעוצמות גדולות מידי, וכך בזכותם ההתפתחות נעשית מבוקרת יותר. וכך ב"ה מתפתח עולם של תורה וקדושה.

אנחנו ב"ה מבינים את התהליך, ולכן אנחנו לא מסתגרים, ומוכנים לתהליך של הבחירה. וכך באמת רואים התפתחות אדירה של עולם תורה שמקיים מצוות בהידור, ומוכן במסירות נפש לקיים את מצות המלחמה, שהיא מצוה דאורייתא כמבואר בדברי הרמב"ן מצוה ד' שמצות ישוב ארץ ישראל כוללת לחימה לכבוש את הארץ. כך גם לימודים באקדמיה הם מצוה, כי כל זה בכל למצות ישוב ארץ ישראל, כי ישוב הארץ אינו רק לשבת בה, אלא גם לפתח את הארץ ולקיים בה חיים נורמלים, וכל מה שכלול בזה הוא בכלל מצות ישוב ארץ ישראל. אנחנו בני הציונות הדתית מוכנים לאתגר הזה, כי אנחנו מבינים שזה חלק מההנהגה האלוקית של הנהגת הבחירה.

וזה אכן מתפתח, אני רוצה לומר לכם, שיש הבדל גדול ביניכם לבין הדור שלנו. לדור שלנו לא הייתה בחירה כמו שיש לכם. לי אין בחירה אם לקום בבוקר להתפלל במנין, אני לא יכול לחשוב על משהו אחר. אני זוכר בפעם הראשונה שראיתי בחור שלא קם לתפלה לא יכולתי להכיל את זה, גם היום אני לא יכול להכיל את זה. אבל אתם דור אחר, דור שזכה לבחור. אתם בוחרים להתפלל, וכל זה כי יש בחירה, יש כאלו לצערנו שבוחרים ברע, בוחרים לא להתפלל בכלל או לא להתפל לבמנין, וכך יש קבוצת "מתנדבים" לבחור ברע, ועל ידם האחרים זוכים לבחינת בחירה וכשהם עושים טוב זה מכח בחירה. אנחנו צריכים לייחל שהבוחרים בטוב יהיו כאן, ואלו שתפקידם לייצר את הבחירה על ידי הבחירה שלהם ברע יהיו במקום אחר, אבל אתם צריכים לשמוח על הזכות שלכם לבחור. הנושא הזה של הבחירה ממש מתקיים בכל תחומי החיים, ההבדל ביניכם לבין הדור שלי לענין של הנישואין גם קשור לזה, בדור שלי לא הייתה מציאות של בחירה להחתן, לא הייתה שאלה כזו אם להתחתן ומתי להתחתן, הגיע הגיל והיה ברור לנו שמתחתנים, הבחירה היחידה שהייתה, זה עם מי להתחתן. לכם יש בחירה, אני שומע קולות כאלו של ,אני לא בשל לזה עדיין" או שאר אמירות שבזמני לא היו קיימים. זה גם ביחס של הולדת ילדים, בזמני לא הייתה שאלה של עיכוב הולדת הילדים בתחילת חיי הנישואין, בהתחלה כששאלו אותי שאלה כזו הייתי המום, התייחסתי לזה כשיגעון, לשם מה לעכב? בשביל מה התחתנתם? גם היום אני לא יכול להכיל את זה. בהמשך ראיתי שזה נפוץ מאד, ואני מבין שזה בדל בין דורי. אני לא בחרתי ללדת ילדים, אתם בדור של התפתחות התהליך של הגאולה, וממילא יש לכם יותר העמקה של הנהגת הבחירה.

צריך לדעת שלחרדים יש תפקיד חשוב, כי הצבא לא כמו שצריך להיות צבא יהודי, הוא רואה את עצמו לא רק כצבא לוחם, אלא גם בעל תפקיד של חינוך לדעות של שוויון ועוד דעות שגויות. כל ענין הנשים בצבא, ועוד עניינים שמרחיקים את הצבא מלהיות בחינת "והיה מחניך קדוש" כשעוסקים במקום במלחמה בשוויון ועוד עניינים הגיעה מלחמת שמחת תורה. כל עוד הצבא לא יהיה נקי מכל זה, לחרדים יש תפקיד חשוב להזכיר לנו את כל זה. המציאות בצבא בעייתית, הצבא לא מוכן לקבל אליו ציבור תורני, יש שם בעיות שזקוקות תיקון.

אנחנו מבינים שכל זה נובע מתהליך של ההנהגה האלוקית, ולכן אנחנו מבינים שחרף הבעיות הקיימות שם עלינו לעשות את חובתנו ולקיים את מצות המלחמה על ארץ ישראל, אנחנו מודעים לכך שיש לכך מחירים, הנהגה אלוקית של הנהגת הבחירה כרוכה עם יכולת לבחור ברע, אך תפקידנו להמשיך את התהליך הזה, עד שיתוקן המקום של הצבא ויהפוך למחנה קדוש, החרדים בינתיים עומדים על המשמר ומזכירים לנו שישנם בעיות שצריכים תיקון, הם לא מוכנים לשלם את המחיר כי הם לא מבינים שזה חלק מתהליך גאולי ושזה מההנהגה האלוקית, אך ככל שאנחנו נדבוק בדרנו ונבחר בטוב וניצור מערכת של קדושה ודבקות בתורה בומצוות, בארץ ישראל בבנין הארץ, נזכה גם לבנין המקדש והגאולה השלימה. וככל שנתקדם והתליך יתפתח יצטרפו אלינו גם החרדים. ארץ ישראל "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה" רק לחשוב על כך זה לקבל צמרמורת, זה דורש ממנו רוממות, בהצהרת בלפור הרב קוק אמר שהשאיפה שלנו צריכה להיות לרוח הקודש, החרדים לעומת זאת חושבים שארץ ישראל מורידה מבחינה רוחנית אולי הם לא אומרים את זה אבל כך הם חושבים, הם מגיעים לעיוותים גדולים, הם לא מבינים שארץ ישראל זה ערך קדוש. אנחנו מראים אחרת, תראו לאיזה עוצמות הגענו של תורה וקדושה של חיילים שמוסרים את הנפש בקדושה, אנחנו בצעדים גדולים מאד אל הגאולה, ואז כולם יצטרפו אלינו, החרדים ירוצו אחרינו להצטרף לתהליך העצום הזה.צריך להבין שיש כאן הנהגה אלוקית, פעולות חיצוניות לא יועילו לשנות את זה, צריך לפעול מתוך עשייה נכונה מרוממת ועם הרוממות והקדושה, ככל שנעצים אותה כך ההנהגה האלוקית של הנהגת הבחירה תתעצם וכך תגיע הגאולה השלימה.

עד כאן דבריו של אחד מזקני ראשי הישיבות של הצינות הדתית. שכאמור הם מייצגים מאד את ההשקפה של הציונות הדתית. אני חושב שאם נעמיק יותר בדברים בהצגת הצד החרדי נבין יותר לעומק גם מדוע החרדים לא מתגייסים.

התפיסה שהוא ייצג את החרדיות היא תפיסה קיצונית מעט. חרדים לא חושבים שאין ערך בארץ ישראל, התפיסה החרדית רואה בארץ ישראל ערך חשוב, אנחנו לומדים תורה, יודעים על המשמעות העמוקה של ארץ ישראל. וגם יותר מכך היהדות החרדית מבינה את החסד העצום בקיבוץ הגלויות לארץ הקודש, כל אדם יודע שהמקום הבטוח ביותר היום לחיות בו זו ארץ ישראל, מעטים חושבים שהיו יכולים לחיות כאן בשלום עם הערבים, בעבר היו שחשבו כך היום מבינים שזה לא נכון. אנו מאמינים בהשגחה פרטית, וכאן זה יתירה מכך, זו לא השגחה פרטית אלא השגחה כללית ולכן אנחנו יודעים גם שאתת הכלה ובים בורא עולם. אנחנו לא מבינים למה התגלגלו הדברים שהדברים נעשו על ידי כופרים, אבל ברור שכמו כל דבר הכל מושגח מלמעלה ונעשה בידי הבורא יתברך. אך כל זה לא מברר לנו שזו גאולה. אין לנו ידיעה ברורה איך תהליך של גאולה אמור להתרחש, נכון אמנם שיש ראיות מסוימות שהגאולה תתחיל בקיבוץ גלויות, אך איננו יודעים האם זה קיבוץ הגלויות המדובר. ויתירה מכך וזה העיקר, איננו יודעים האם תהליכים שקודמים לגאולה מייצרים שינוי בתפיסה הדתית. כלומר, גם אם בזמן הגאולה אמורה להיות יותר בחירה, איננו יודעים אם כל זה מתחיל בזמן הקודם לגאולה, יתכן שכל זה יגיע עם ביאת המשיח ולא בהתפתחות האיטית הזו, שהיה מי שהחליט שהיא "אתחלתא דגאולה" אנחנו לא יודעים אם זו "התחלתא" או שזו הקדמה, או שחלילה זה כלל לא חלק מהגאולה עצמה. מבחינתנו זה עסק בנסתרות, לא נסתרות במובן של לימוד נסתרות התורה, אלא זה מהדברים אשר הם נסתרים מכל אחד ואחד. גם נביא שיאמר לשנות כי הוא זה מהתורה הקדושה נביא שקר הוא, ודאי שהחלטה של מי שרק יחליט שאנחנו נמצאים בתהליך שבעקבותיו אנחנו יכולים לשנות דברים מהתורה הקדושה, מהזהירות במצוותיה, ומשמירת טהרת וקדושת ישראל, בגלל תפיסה שיש איזה תהליך מסוים שדורש שינוי, לא מקובל על דעתם של גדולי ישראל החרדים.

בעקבות התפיסה הזו, אנחנו לא מוכנים להכניס את עצמנו לצבא, שחרת על דגלו חובות נוספות מעבר ללחימה. כל עוד הצבא רואה בעצמו כור היתוך לחנך את המתגייסים אליו, כל עוד אין לנו התחייבות שהיועצת המשפטית או הבג"ץ לא יוכל ביום מן הימים לפגוע בקדוש והיקר לנו, אין לנו יכולת לשלוח את נערינו היקרים לכור היתוך הזה.

חשוב לומר, בחירה חופשית זה ערך חשוב ביהדות, לא רק בזמן הגאולה. גם בגלות, לעולם הייתה בחירה. ואבוי לו לאדם שמנסה להעמיק את הבחירה שלו על ידי שהוא הולך בדרכים מסוכנות ומסכן את עצמו לשהות במקומות שיעמיקו את הבחירה שלו על ידי הסכנות האורבות לפתחו. לפתח חטאת רובץ, יצר הרע עומד בפתחי הלב ומבקש להעביר כל אחד ואחד, חובה על האדם לברוח מנסיונות, ואסור לו להכנס למקונות שהסכנות שם ברורות והיכולת לקיים שם מצוות לוטה בערפל ובספק גדול.

כל עוד הצבא לא מוכן לעשות פעולות של ממש לשנות את כל זה, אין לנו יכולת לשלוח לשם את דור העתיד.

כשמבינים את הבדלי התפיסות מבינים עד כמה הפער גדול. חרדי שישמע את הדברים שהבאתי, יתפלא, לא יבין מהיכן היסודות הללו? איך אפשר לסכן את היהדות על פי החלטות שאנו בתהליך של גאולה, ושיש צורך בהעמקת הבחירה, וכל שאר דבריו שהובאו. התפיסה החרדית שוללת לחלוטין את כל הדברים האלו, ולכן היהדות החרדית לא מוכנה לסכן את היהדות של הנוער שלה. לא רק למען עצמה, אלא למען עם ישראל ולמען ארץ ישראל, בשביל שהארץ לא תקיא אותנו אנחנו לא מוכנים לסכן את עולם הישיבות, ואת עולם הכוללים.

כל זאת ועוד, הציבור החרדי העמיד דור של לומדי תורה, מעמיקים בתורה, מתמידים בהתמדה מופלאה. עם כל הכבוד למפעל של הישיבות של הציונות הדתית, אני מכיר את הישיבות הללו, ואני מכיר גם תורה גדולה שנמצאת שם, ויש חלקים בתורה שיש לנו ללמוד מהם. אך אי אפשר להשוות את זה למה שקורה בישיבות הקדושות, לכו נא והביטו בלילות הארוכים של החורף בהיכלי הישיבות הקדושות, לכו והביטו בלילות הארוכים של החורף בלילות שבת, בבתי כנסיות של החרדים, תראו בהרבה בתי כנסיות מלאים מזן אל זו, לומדים תורה ביגיעה ובשקיעות. בצינות הדתית לצערנו עדיין זה לא מופיע בעוצמות הללו.

ארץ ישראל בלי תורה כגוף בלי נשמה. התורה ולומדיה הם נשמת אפה של היהדות. פגיעה בלומדי התורה היא פגיעה בארץ ישראל, ובעם ישראל.

כל זה ביחס ללומדי התורה שעליהם אין לוותר, חייבים למען שמירת העם קבוצה גדולה של לומדים שיגנו על עם ישראל בתורה שהם לומדים. בהם אסור לגעת, כל עוד מדברים עמנו על מכסות ומספרים של לומדי תורה לא נהיה מוכנים לכך, כי מבחינתנו אנחנו שואפים שיהיו כמה שיותר לומדי תורה שקועים בעמלה שיגינו על עם ישראל על ידי שקיעותם בעמל התורה ובלימודה.

אכן כל זה ביחס לאלו שלומדים תורה, יש את אלו שלא לומדים תורה, והם היו צריכים לקחת חלק בלחימה, אך איך הם יטלו חלק בלחימה? כל עוד היהדות שלהם מסתכנת?

ביחס לאלו, זה בהחלט מצער מאד, שכופרים השתלטו על ארץ ישראל, שכופרים השתלטו על הצבא, ובעקבות זאת אנחנו לא יכולים להיות חלק מהלחימה. כל זה כמובן בצער גדול, והצער צריך לשרור בקרבנו על כך שאנחנו לא יכולים לקחת חלק בהגנה על העם בעקבות כל זאת.

כל זה ביחס לחלק גדול מהציבור החרדי, הלא הם לומדי התורה, ואלו שלא לומדים שמצבם הרוחני טוב.

יש חלק ולצערי המספר שלהם לא מבוטל, של כאלו שלא לומדים, וגם לא עוסקים בישובו של עולם, בחורים פוחזים וריקים שמצב השעמום שלהם והבטלה שלהם גורר אותם לעיסוקים מפוקפקים והם גם כמובן לא שמורים מבחינה דתית. הם צריכים-חייבם להתגייס. קשה לנו לעמוד ביעד של מספרים כי תפלתנו ושוועתנו שמספרם יהיה זניח, אך בהחלט היה צריך להקים ועדה שתשלח את אלו להילחם, אני משער שיש אלפים כאלו לצערי, וחבל מאד שלא מקיימים שיחות נכונות לקים מערך של גיוס נכון לכאלו. האשמים בכל משני הצדדים, חוסר אמון שמתקיים בין שני הצדדים הצד החילוני והצד החרדי, גורם לכך שאי אפשר לקיים על כך משהו מוסכם, ובעקבות זה המציאות עגומה מאד. זה מצער מאד, אך כך טבעו של עולם, כששני צדדים לא מוכנים להבין אחד את חבירו, לא נעשים מעשים נכונים שצריכים להיעשות. מסתבר שהעסקנים של הציבור החרדי היו צריכים לעשות יותר בשביל זה. אך אינני יודע אולי ניסו לעשות ואין הסכמות מצד הצבא והמדינה.

בכל מקרה יש דבר חשוב לדעת אילו הייתה סבלנות, והיו מאמינים בתהליכים ארוכי טווח, הרי שבסופו של דבר היו מגיעים למצב בו כל אלו היו מתגייסים, מדובר בכמות מספיקה שיש בה לצערי יעד גדול עם מספר לא מבוטל של מתגייסים. אך לצערי לא מוכנים לתהליכים ארוכי טווח. משום מה אני רואה אנשים מהציונות הדתית, ביניהם גם רבנים, שיש להם אורך רוח לחילוניות, הם מוכנים להופיע בכיכר החטופים, הם מוותרים על הכפירה-החילוניות ועוד ועוד דברים שקורים כאן במדינה, מוכנים להתאזר בסבלנות אל מול רוח הכפירה ושאר מרעיו בישין, ורק לתהליכים ארוכי טווח בציבור החרדי אינם מוכנים. זה פלא גדול. לצערי הם משמשים כלי בידם של פעילי השמאל וקוראים לקרע מהציבור החרדי. ובכך הם מונעים מהתהליך להיווצר, יוצרים מצב בו החברה החרדית מקצינה ולא מוכנים לדבר על מתגייס אחד אפילו. הפעילים לגיוס החרדים הפכו את הגיוס ל"גזירת גיוס", לקריאה נגד לומדי התורה, ולפירוק החברה החרדית. אין חברה שמוכנה לקריאות לפרק אותה. במיוחד כשהחברה הזו היא חברה שמרגישה שליחות גדולה בשמירת העם והארץ על ידי לימוד התורה בטהרה ובקדושה ובדקדוק במצוות. כדלהלן הציונות הדתית נמצאת במצב בו אסור לנו לדון אותם ועל כך להלן, ומסתבר שבימים של שלוה ושקט הם יחזרו להבין אותנו].

יש עוד צד אחד שחשוב להזכיר אותו, החרדים לא מאמינים שיש כאן תהליך גאולי, ולכן מבחינתנו ההחלטות הלא נכונות שיש בצבא שנובעות ממוסר חילוני, שחתום עליו אסא כשר, או שאר שותפיו מהבג"ץ ושאר מוסדות הרשע של המדינה, גורמות לפעולות מסכנות חיי אדם. הציונות הדתית בתפיסתה הממלכתית רואה בהחלטות המדינה החלטת המלכות, הציבור החרדי לא רואה בהחלטות של מדינה שפועלת על פי חוקים חילוניים החלטת "מלכות", מבחינת זה, יש קושי לשלוח את נערנו לצבא כזה, אך טענה זו יש הרבה מה לדון בה, ואם היא הייתה הסיבה היחידה, הרי שהיה צריך שאם אנחנו לא מיישרים קו עם המדינה והחלטותיה, גם לא נקח מתקציביה. לא יתכן שלא נעשה את חובתינו מחוסר אמון, וכן ניקח כספים. אך כאמור זו לא הסיבה היחידה שהציבור החרדי לא מתגייס יש סיבות אחרות וטובות.

ובכן, החרדים לא דורשים שיגנו עליהם בחנם. הם היו רוצים להיות חלק מההגנה על עם ישראל, יש פלוגות שלימות לשלוח לצבא, שאם רק היה רצון לשמור על החרדיות שלהם, ואם רק היה אמון ושיח נכון. היה אפשר לגייס אותם. התחושות אכן לא פשוטות, בסופו של דבר הציונות הדתית שילמו מחיר יקר, חיילים רבים קדושים שנהרגו, פצועים רבים, אנשים רבים שמלווים אותם חוויות קשות מן המלחמה, ומסביבת השכול והצער שהם חיים בה, ואנו מחוץ לסיפור, כמה שההסברים יהיו נכונים להימנעות שלנו מן הלחימה, לא מיישבת את לבם השותת דם, של שבט גדול מכלל ישראל שעושה לנו שליחות גדולה שאנו מנועים מלעשות אותה. עם תחושות אלו עלינו להסתובב, עם תחושה של הכרת הטוב ושל מודעות של הצער וההקרבה שיש בציבור של הציונות הדתית, ומסיבה זו הייתי מעדיף להימנע מלכתוב את התשובה הזו כי יתכן שזה זמן לשתוק, אך כיון שנדרשתי לזה כבר כמה פעמים ואני חושש מפני קולות אחרים שיישמעו שאין בהם כבוד והערכה הנצרך, לכן החלטתי לתת את העמנה הזה. אך חשוב לזכור שעם כל הכבוד והערכה, ועם כל הכאב והשותפות בכאב כל זה לא אמור לשנות את השקפתנו על היהדות, את השליחות שאנו מקיימים למען עם ישראל שאסור לנו לוותר עליה.

יש דבר נוסף שכל חרדי צריך לשים אליו לב. עם ישראל עובר בשנתיים האחרונות אירוע היסטורי. אין ספק שימים אלו יחרטו היטב בדברי הימים של עם ישראל, צריך להיזהר שהמגננה וחוסר היכולת שלנו להיות חלק מהלחימה לא תשאיר אותנו מחוץ לאירוע הזה. כי האירוע הזה לא קורה למי שנלחם או למי שנחטף או סובל כל סבל אחר, האירוע הוא אירוע של כנסת ישראל כולה, וצריכים לחשוב מחשבות איך להחזיק ולהיות חלק מזה, חובה עלינו להרגיש חלק מכל זה, כל אחד יחשוב מחשבות בעצמו איך הוא יהיה חלק מזה, אם ההתחזקות הרוחנית שלו בלימוד תורה בעשיית מצוות בעשיית צדקה וחסד יושר ומשפט, אם בעשייה למען הלוחמים או שאר האנשים שכן יכולים להיות חלק מהסיפור. והעיקר שתהיה עבודת הלב, שאדם לא יחוש נפרד מכנסת ישראל.

יש דבר אחד לזכור. הציבור החרדי עושה למען המדינה שליחות קדושה. בשנים שאין בהם מלחמה הציבור החרדי חי חיים צנועים, ממעטים מבילוי ותרבות, מקיימים גרעין חזק של קדושה בארץ הקודש אשר בלעדיו לא הייתה לנו זכות להיות כאן.

אני מאחל, שיגיעו ימים טובים, בהם ישרור שקט בארץ הקודש. כמו שהיה במשך שנים רבות. בימים רגילים שאין בהם לחימה, הציבור החרדי ימשיך בדרכו עם ההקרבות הגדולות היומיומיות שהם מקריבים למען חיי תורה וקדושה מתוך התמסרות.

צריך לקרוא לקריאה של אחדות והבנה של התפקיד המיוחד של כל אחד משבטי ישראל. השבט החרדי על כל גווניו, משמש תפקיד מיוחד שאסור לותר עליו, וכך ממש השבט של הציונות הדתית על כל גווניו, משמש תפקיד מיוחד שאסור לוותר עליו. אם נכיר בערכו של הזולת ושל תפקידו. אם נאמין שלא לחנם דעות מגוונות ישנם בעולם, אלא בכדי להשלים אחד את השני. נזכה לחיות כאן בהערכה הדדית ומתוך כבוד ואחדות.

אם נחיה בהבנה ובאמון, נוכל לשלב ידים ולעשות פעולות נצרכות שיועילו גם לנו וגם לציונות הדתית. כולי תפלה שנגיע לימים האלו, וכך נוכל להגיע לגאולה השלימה, במהרה בקרוב.

בברכה מרובה

ת"ח החפץ בעילום שמו