שלום לך,

קראתי בעיון את הדברים שכתבת, והקדשתי להם לא מעט מחשבה. איך אפשר לתת תשובה להתלבטות משמעותית כל כך? שתי דרכים נצבות בפניך, שתיהן כל כך נכונות וכל כך לא נכונות כאחד. אילו החיים שלנו היו פשוטים, אזי לכל שאלה הייתה תשובה ברורה ונחרצת. חיינו היו אז קלים הרבה יותר, אבל היינו מאבדים במידה רבה את מותר האדם מן הבהמה, את הצורך לבחור. הקב"ה שם אותנו בעולם שיש בו מידה רבה של בלבול וערפל, לא תמיד אנו יודעים מה הדבר הנכון לעשות, אולם זה בדיוק מה שהקב"ה מצפה מאתנו, שנפעל בתוך אי הוודאות הזו, נעבוד קשה, נשפר את המידות שלנו, נגביר את הנפש על הגוף במידה הנכונה והראויה, נבין מה הוא רוצה מאתנו ונעשה את הבחירות הנכונות.

אתה מתאר שתי דרכים שעומדות בפניך: האחת היא מילוי חובותיך כלפי הילדים שהקב"ה חנן אותך בהם (ואני מאחל לך לראות מהם המון נחת), אולם הדבר יבוא על חשבון האפשרות שלך ללמוד תורה ולדבוק בה' יתברך. מצד שני אתה יכול למצוא דרך להתפרנס בכבוד ולזון את ילדיך, אולם לא תצליח, כך אתה כותב, ללמוד תורה ולהתקרב לבורא עולם. אתה שואל באיזו דרך לבחור? על מה לוותר?

הנטייה הראשונית שלי היא לומר שחובותיך כאב גוברות על הרצון שלך ללמוד תורה, ושזה מה שהקב"ה רוצה שתעשה. זו התשובה הפשוטה, אבל למדנו עם השנים לחשוד בתשובות פשוטות מדי… כך גם במקרה הזה אינני סבור שזו התשובה הנכונה. אין זה נכון לבטל ולדחוק את השאיפה הטהורה שלך לתורה ולדביקות, הן מצד החשיבות והערך שבשאיפות הללו, והן מצד כך שאם אכן יש בך את השאיפות הללו הרי שהתעלמות מהן תדון אותך לחיים לא מאושרים ולא מספקים, ומי שכל יום קם בבוקר והולך לישון בתחושת החמצה לפיה מילוי חובותיו חוסם וחונק אותו, רבים הסיכויים שהוא גם לא יתמיד במילוי חובות אלו. לכל אדם יש מגמות נפש שונות שמשמשות בעירבוביה וניסיון להתעלם לחלוטין מאחד הכוחות הללו, לדחוק ולכבוש אותו, לא יצלח.

אני מבקש ממך לשוב ולשקול מחדש את הקביעה לפיה אין שתי המגמות הללו יכולים לדור בכפיפה אחת. אני מכיר הרבה מאד יהודים, בני עלייה, יראי שמיים ועובדי אלוקים באמת שנושמים אויר פסגות של קרבת אלוקים, ויחד עם זאת מתפרנסים בכבוד, מהווים דוגמא ומופת למי שמשאו ומתנו באמונה ומקדשים שם שמיים עד שכדברי הגמרא במסכת יומא אומרים עליהם "אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה, אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמד תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר".

לכל אדם יש תפקיד בעולם, ודרכי חיינו מנווטים אותנו לעבר התפקיד אותו מוטל עלינו למלא.

אתה מתאר סיפור חיים מורכב ולא קל. אינני יודע למה הקב"ה שם אותך על מסלול חיים כזה, אבל הדרך הנכונה היא לראות באירועים הללו מעין תמרורים המכוונים את דרכך ומורים לך מה ה' אלוקיך שואל מעמך. כנראה שהקב"ה סבור שיש בך את הכוחות להתמודד עם האתגר של ללמוד מקצוע, לעבוד, להתפרנס ויחד עם זאת לא להפוך לעבד נרצע לפרנסה אלא להותיר את חלק בן החורין שבך ללימוד תורה, לעבודת הבורא ולקרבת אלוקים. אתה לא תהיה הראשון שעושה זאת ולא האחרון, אתה תהיה חלק מציבור גדול ומדהים שמפאר את כותל המזרח של היהדות. אודה שיש נוחות בתפיסה חד מימדית – או שאני עובד לפרנסתי או שאני לומד תורה ומתקרב לה'. נוח, אבל לא נכון ולא טוב.

אם אתה סבור שאתה זקוק לתקופה מסויימת בה תקדיש את כל כולך לתורה ולעבודת ה', יש מקום לשיקול דעת בנושא, אבל אני מציע לך לא להתעלם מהתמרורים שהקב"ה הציב בדרכך, אלא למצוא את הדרך לשלב בין תורה לבין דרך ארץ ולא לוותר על אף אחד מהם. אני כותב את הדברים הללו בזהירות מכיוון שאינני מכיר אותך ואת הסיטואציה לפרטיה. קח את הדברים, חשוב עליהם, והתייעץ עם אדם שמכיר אותך, שאתה מכיר וסומך עליו, אדם שמעורב בדעת עם הבריות, שמבין את החשיבות של תורה וגם את משמעותה של אחריות.

הצלחה רבה,

גרשון