דלג לתוכן
בתורה, בסיפור גן עדן, כתוב: על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד. ובעשרת הדברות יש את מצות כיבוד אב ואם באופן שוויוני. מדוע אומרת ההלכה שמרגע שהבעל עשה קנין על אשתו והיא "משועבדת לו" אזי היא פטורה מכיבוד הוריה? לצערי חויתי אסון במשפחתי, כאשר הבעל של בתי פגע מינית בבנותי (נשואות עם ילדים) ורב גדול בישראל פטר את בתי מכיבוד הורים, מהסיבה לעיל, והיא ניתקה את קשריה עם משפחתנו לחלוטין (כולל הנכדים) כי יש לה סמכות תורנית שהורתה לעשות כן. האם אנחנו, ההורים שמעולם לא פגענו בה ובמשפחתה ולא איימנו על שלמות ביתה, איננו רלוונטים? האם זו דרכה של ההלכה ללמד שכלפי הורי האשה אין חיוב אפילו של הכרת הטוב על כל מה שעשינו בשביל בתנו (הבאנו אותה לעולם, טיפלנו בה לאורך שנים במסירות, פרנסנו אותה ואת משפחתה, וכשבעלה עבר על התורה כולה במעשיו: בלא תחמוד.. בעריות.. ועוד הרבה, אין הוא משלם על מעשיו, אלא מקבל הגנה מרבנים גדולים כקטנים, ואותנו זורקים לפח האשפה של ההיסטוריה? האם לכך התכוון הבורא? האם זו הכוונה במצוות : כבד את אביך ואת אמך…? האם, לאור התשובה המלומדת שלכם שהבורא ברא את האשה ע"י הפרדת האדם בן 2 זהויות שוות שרק תפקידם שונה, כך היה נכון לנהוג כלפינו? הגמרא מלמדת מצד אחד שבעל שאינו מתיר לאשתו לבקר אצל הוריה חייב לתת לה גט, אז איפה זה בא לביטוי במקרים כה רבים של פסיקות רבנים לניתוק הקשר עם הורי האשה, במקרה שלנו וודאי ובמקרים רבים אחרים גם, מבלי לשמוע את צד ההורים ומבלי להתחשב בנסיבות? ומצד שני מדברת הגמרא על מעמד הורי האשה ביחס להורי הבעל באופן לא שוויוני (ראה מסכת קידושין) אם הגבר הוא האדם העליון, והאשה אינה נחשבת כמוהו – מדוע אביו של בעלה של בתי הבכורה חשוב יותר מאביה של בתי הבכורה? האם זו היתה כוונת הבורא?
ולסיום: התורה מלאה בסיפורים קשים של עריות שבגללם נענשו בני ישראל עונשים כבדים, ההלכה עושה הכל להרחיק את האדם מלהכשל בעריות ע"י הלכות יחוד, איסור נגיעה, שמירת עיניים, הלכות נידה וכו' כדי לשמור על קדושת הבית, קדושת העם, ואילו כאשר מתגלים מעשים נוראים בחברה שלנו, שבהם אברכים/ עברייני מין, לא רק שאינם נענשים, אלא מקבלים הגנה אבסולוטית מההנהגה הרבנית. השתקה מצד אחד, איסור לפנות למשטרה מאידך, ובסופו של דבר- כדי שלאנסים למיניהם לא תפגע שלמות ביתם, לא תפגע איכות חייהם, פוגעים בקורבנות ובראשם בהורי אשתו של העבריין. האם כיבוד הורים בתורה מכוונים רק או בעיקר להורי הגבר? הרי היהדות אינה כדת הקאתולית: אצלנו מותר להתגרש, אבל מהורים אי אפשר להתגרש.. ובסופו של דבר כשבעלה של בתי ימות, היא תהיה חייבת באבלות חודש בעוד שאחרי מותנו (אחרי 120 בע"ה) היא תהיה חייבת בשנה של אבלות. אז מה האמת? יתכן שנעשו תיקונים לרצון ה' במהלך הדורות, בהתאם למנטליות של הסביבה בה הם חיו ולאורה הם פסקו הלכות?
בברכה, אנונימית
