תשובה

שואלת יקרה מאוד

אני כבר חודש הולכת ושאלתך מהדהדת בי. לצערי לא הצלחתי להתיישב ולכתוב לך, אבל לא היה יום בו לא תהיתי איך באמת עונים לך. מה אומרים לאישה שמרגישה הסתר פנים כל כך גדול, שהקושי אותו היא חווה קשה כל כך, ואשר נראה שמעבר לקושי הפיזי והטכני כאשר אין פרנסה והכל לא הולך, הקושי הגדול ביותר הוא תחושת הריחוק מה'. למה הוא עשה לי את זה? איפה הוא כשאני קוראת אליו בצורה נואשת כל כך? איך זה יכול להיות שמה שלימדו אותי על אמונת חכים לא "עובד"? ואולי אם זה לא עובד, גם שאר התורה לא נכונה?

הבנתי כל כך את רצונך פשוט להיעלם ולא לחשוב על זה יותר ולהתמכר לאיזה משהו שישכיח ממך את השאלות והקושי.

ועכשיו, כשאני יושבת בט' באב וקראת שוב ושוב את שאלתך, אני פתאום קוראת אותה ממקום שונה.

פתאום מצליחה להבין בצורה נוקבת יותר מה הפסדנו כשנחרב בית המקדש, להבין את הגלות הקשה והסתר הפנים הנורא שנגזרו עלינו אז, ולא שבו עד היום.

על מה אנחנו מתאבלים היום? איך מתחברים לאבל בן אלפי שנים? מה הפסדנו כל כך כשנחרב בית המקדש?

את כותבת שהלכת לרבנים, שאלת שאלות, והתשובות לא התקבלו על ליבך. הרשי לי בבקשה לנסות לקרא ולענות לך ממקום שונה לגמרי. ממקום של גלות, של אבל, של חורבן.

קטונתי מלענות תשובה חד משמעית, אך אומר לך מה אני מרגישה.

הכאב שלנו הוא על הסתר הפנים. היעדר התשובות. היעדר העוגן היציב והבטוח.

מאז שנחרב בית המקדש, כמעט אלפיים שנה, סובל עם ישראל בצורה איומה, והשאלות על הסבל הזה נוקבות. אנחנו לא יודעים ולא מבינים על מה ולמה, ולא יודעים מה לעשות כדי להביא כבר את המשיח.

וכמוך – – בני ישראל זעקו לאורך הדורות וביקשו נחמה. תשובה. סימן…

האם הם קיבלו? חלקם כנראה. וחלקם אולי לא.

האם זה פגם באמונתם? חלקם אולי, וחלקם בוודאי לא.

האמונה היתה תמיד מעל השאלות כולם. אמונה היא לא הנהגה נחמדה בימים של שובע והארת פנים. את החסדים אנחנו רואים בהארת הפנים, ומה עושים בחושך? "ואמונתך בלילות"…

כי זו הגלות. החושך הגדול מאז שנחרב הבית. החושך באין תשובות. באין הבנה. בספקות, בתהיות, בבלבול גדול כל כך.

היום לראשונה שמתי לב לפסוקי האמונה והעידוד ש"שתולים" באמצע מגילת איכה. בפרק ג' פתאום גיליתי כמה מהם. כמו נקודות אור בתוך הכאב והחושך. תנסי לחפש גם את נקודות האור בחייך. את המקומות בהם מילות העידוד יכולות לחדור ולקבל מקום.

הזמנים של הקושי ותחושת המרחק מהקב"ה, הם הזמנים בהם יש מקום לאמונה. לאמונה העיוורת, התמימה, זו שיודעת שאני לא מבינה למה, ואיך, אני רק יודעת שהוא שם למעלה, אוהב אותי, והוא גם זה שבכוחו להושיע ולעזור.

כי הסבר למה ה' עושה משהו מסוים, למה צדיק ורע לו, למה קשה כל כך בעולם הזה בלי שמץ של אור, תשובות אלו לא תמיד מקבלים בעולם הזה. לעיתים מצליחים לראות איך הקושי הוביל לטוב, אבל לא תמיד. החיים שלנו בעולם הזה הם רק חלק קטן ממסעה של נשמתינו אל הנצח והטוב הסופי, ולא תמיד אנחנו רואים פה בעולם איך כל מה שעובר עלינו הוא לטובתנו המוחלטת.

ובכל זאת. אני מרגישה (ויתכן שאני טועה) שמעבר לשאלות שאת שואלת, הדבר הקשה ביותר הוא היעדר העוגן. מה נכון ומה לא? אם מה שחינכו אותי אליו מגיל צעיר לא נכון, אולי כל התורה תורה לא נכונה? במה אפשר להאמין כאמת מוחלטת ובלתי משתנה? למה אוכל לחנך את ילדים באמונה שלמה ומתוך ידיעה ברורה שזו אמת ואין בילתה?

השאלה כפי שהיא מוצגת, מובילה אותנו מיד לבסיס האמונה שלנו – שלושה עשר עיקרים של אמונה.

הם הבסיס והיסוד לכל האמונה, וכשתקראי אותם שוב, תראי מה נכלל בבסיס האמונה, ומה לא מופיע שם. דברים שאמנם כתובים במקורותינו, אך כנראה נכונים בתנאים מסוימים. לא כאמת מוחלטת שאפשר להאמין בה בעיניים עצומות.

תקראי את עיקרי האמונה, לא רק כרשימת אקסיומות, אלא כתפילה. אני רוצה לצטט לך פה כמה עיקרים שיענו מעט על שאלותייך, ומציעה לך לקרא את כולם ולהגיע לתובנות נוספות:

"אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים, והוא לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים"… כמה עצמה יש בעיקר הזה. כמה כח נותנת העובדה שהא-ל אותו אנחנו עובדים הוא הבורא והמנהיג, הוא אחראים לא רק על הברואים אלא גם על כל המעשים.

"אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו אינו גוף. ולא ישיגוהו משיגי הגוף. ואין לו שום דמיון כלל" אין, ולא תהיה לנו שום אפשרות להבין את הנהגת ה'. הוא לא נמצא כלל בטווח ההבנה שלנו.

"אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו לו לבדו ראוי להתפלל ואין ראוי להתפלל לזולתו" נכון, במידת האפשר אנחנו הולכים לצדיקים ומבקשים מהם ברכה ותפילה, אבל מקור השפע היחיד והאמיתי הוא הקב"ה. כמה כח ועצמה זה נותן בידינו, נשים יהודיות! העוצמה לפנות אליו בשפתינו ובקולנו, והוא שומע והיחיד שיכול לעזור.

"אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו יודע כל מעשה בני אדם וכל מחשבותם, שנאמר, היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם" לא, לא נשכחנו ממנו, אנחנו לא זרוקים ושכוחים מלפניו. הוא ברא אותנו, יודע את מחשבותינו, את מאמצינו להכיר אותו ולהאמין בו, ואת הקושי הגדול לעשות את זה במצב הנוכחי, בלי שום סימן, מתוך חושך כל כך גדול. הוא זה שרואה אותך ככה נאבקת, בוכה, מתחננת לעזרה. הוא רואה את מחשבותייך וכל מעשייך. הוא היוצר, הוא היודע, והוא זה שיושיע.

ואחרון כרגע ורלוונטי היום ועכשיו יותר מתמיד

"אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא" המשיח, זה שבבואו יפתרו הבעיות, יסתיימו המכאובים, ותתקבלנה סוף סוף תשובות לשאלות בנות אלפי שנים. הגאולה שאנו מחכים לה כבר אלפי שנים יכולה להגיע בכל יום, בכל רגע, והלוואי שנזכה שתקרה בימינו.

אני מקווה שמאז ששלחת את שאלתך הצלחת לראות קצת אור. אולי נס קטן שהיה, סימן של השגחה פרטית מיוחדת וכו'. ואני רוצה לשאול: האם יש עוד מישהו שנושא איתך את המשא הכבד הזה? האם יש לך חברה טובה, רבנית, או דמות אחרת אליה את יכולה לשפוך את ליבך? לפעמים השיחה עצמה יכולה לפרוק ולעזור הלאה להמשיך בכוחות מחודשים.

יקרה, מקווה שהצלחתי לענות לך מעט ולהקל על הכאב

אני איתך בתפילה ובאמונה

תרצה

[email protected]