לאף אחד לא אכפת מממני!! ואני מדברת להשם אבל לא רואה תשובות ברורות... כי יש הסתרת פנים גדולה.... אז אם תוכלו לעזור ולייעץ לי אני אשמח: אני מנסה להתקרב לאבא.. שעה אחת אני מאמינה.. שעה אח"כ עצובה.. ושעה אח"כ שמחה ושמחה.. וכאלו מה קורה בשמים עם זה?? איך רואים אותי...
יש דבר אחד מרכזי אצלי שהוא המפתח לכל הקשיים והוא - המשמעת העצמית או במילים אחרות אמון בעצמי. זה מתבטא בין היתר בתקופה די ארוכה שאינני מניח תפילין ושלא לדבר על תפילות. ואם היה מדובר רק בשב ואל תעשה עוד הייתי רגוע. אבל גם בדברים שאני נדחף לעשותם על בסיס...
מאז שאני ילד אני לא זוכר שיכולתי ללמוד משהו,תמיד הייתי חלש בלימודים מבחנים לא עשיתי גם אם כן הציונים לא היו משהו,זה לא שאני היפר אקטיבי או משו אלא להפך דווקא טיפוס מאוד רגוע.אני מאוד רוצה ללמוד תורה אבל ממש קשה לי ,יום יום אני מתמודד מול הגמרא והסטנדר והחברותא...
הכרתי בחורה, אני רווק שנינו לא הכי צעירים . אנו נפגשים כמה חודשים. אני רואה בה מידות טובות בסה"כ למעט נקודה אחת שאני לא מכיר את ההשלכות שלה. ולכן יש לי קושי רב לקבל החלטה לגביה. לבחורה יש סוג של הפרעת אכילה. היא לא אנורקטית, ולא בולימית, אבל יש תקופות...
הבעיה שלי היא ביישנות חולנית. אני בחור שנמצא בישיבה וכל הזמן עסוק בתכסיסים איך לדאוג שלא יעלו אותי לתורה או יתנו לי כיבודים או להתחמק מלדבר בפומבי. ואם בכל אופן קורה אני מרגיש ששומעים שהקול שלי רועד מפחד ואני כל כך מלא בושה. וגם לא מעז לדבר עם ראש הישיבה....
קשה לי עם זה שבעלי עובד במקומות בהם הוא שוהה שעות רבות לצד נשים אחרות. הוא אדם נחמד ולבבי מטיבו מה שמגביר את חוסר הנוחות שלי מהעניין. האם מדובר בחשש אמיתי או קנאה מיותרת?
כהמשך לשאלה שראיתי באתר על האם העצמה אישית אינה גאווה, כסיכום של התשובה שלך זה תיתגאה בתוך עצמך אבל לא על חשבון האחר.. הבנתי נכון? הייתי שמח אם תוכל להרחיב עוד על איזה דברים מעשיים אני צריך לעשות כדי להגדיל את הביטחון שלי ביכולות של עצמי. אשמח לתשובה יותר ברורה...