דלג לתוכן
כהמשך לשאלה שראיתי באתר על האם העצמה אישית אינה גאווה,
כסיכום של התשובה שלך זה תיתגאה בתוך עצמך אבל לא על חשבון האחר..
הבנתי נכון?
הייתי שמח אם תוכל להרחיב עוד על איזה דברים מעשיים אני צריך לעשות כדי להגדיל את הביטחון שלי ביכולות של עצמי.
אשמח לתשובה יותר ברורה וממוקדת..
אתה מעיר הערה נכונה.
לא מדובר על הורדה של מישהו אחר אלא בחיזוק עצמי.
אמקד את התשובה:
גאווה שאינה רצויה היא לא רק כאשר אדם מתגאה במעשיו על מישהו אחר ומשפיל אותו כדי לרומם את עצמו. אלא גם כאשר האדם גאה בתוך ליבו באופן שבו הוא מרגיש את עצמו יחיד ומיוחד ונעלה מאחרים. כלומר, הבעיה היא גם כאשר האדם מגדיל את עצמו בעיני עצמו יותר מאחרים.
זאת נקודה חשובה כי האמת היא שכדי להרגיש טוב אין צורך להיות יותר ממישהו אחר. צריך בעיקר להיות מישהו. זאת אומרת להרגיש שווה, ראוי, בר מעלה.
באופן לא מפתיע, רואים בעולם שדווקא אלא המתנשאים על אחרים הם בדרך כלל בעלי בטחון עצמי נמוך כאשר מבררים את הנושא לאשורו. וההסבר פשוט. אדם שצריך להגדיל את עצמו מעל אחרים אינו מכיר באמת בערך האמיתי שלו, וכל תחושתו הטובה מגיעה רק על ידי השוואה לאחרים ומציאת הדברים שבהם הוא מעליהם. מי שמרגיש טוב רק כשהוא יושב למעלה שואב את תחושת הערך שלו מדברים חיצוניים ואינו מחובר בכלל לעצמו וערך האמיתי שלו.
השאיפה היא להתבונן פנימה, לראות את המעלות שבהם חנן אותי הקב"ה, ולהבין שאני שווה לגמרי. זאת עבודה אמיתית וצריך התבוננות וחשיבה כדי למצוא את המעלות הפנימיות, ועדיין, אין ספק שזה שווה את המאמץ. מי שמכיר בערך עצמו ירגיש טוב עם עצמו בלי אישורים חיצוניים תמידיים.
אין צורך בגאווה פנימית, אלא רק ברוממות ותחושת ערך. כלומר, אני שווה, אני טוב, אני ראוי, אני יכול.
עיצה מעשית לעניין הזה היא לקחת עט ודף ולרשום כמיטב יכולתך את המעלות שאתה מזהה בעצמך. (אין צורך להתבייש, זה דבר נורמלי לגמרי ואפילו רצוי.) בנוסף, ובפרט אם אתה מתקשה למצוא מעלות (רוב האנשים מתקשים בזה.., באופן מוזר כמעט כל אחד מצליח לערוך רשימה מהירה של חסרונות של עצמו, וכשזה מגיע למעלות פתאום לא מוצאים. ככה התרגלנו לחשוב… ) אל תהסס לפנות לאדם קרוב ולבקש ממנו עזרה במציאת מעלות אמיתיות בך. תתפלא אולי, אבל אנשים בדרך כלל ישמחו בכל לב להתגייס לדבר כזה וייתנו לך משוב אמיתי ואיכותי.
כמה שזה נשמע מוזר, ולמרות שאנו רגילים לחשוב ההיפך, אנשים אחרים לא יעזו לומר לנו את הדברים האכזריים שאנו מעיזים לומר לעצמינו בלב! הדיבור העצמי הזה הוא האחראי בדרך כלל לתחושת הערך שלנו לטוב ולמוטב. ולכן כדאי מאד לרכוש את ההרגל הזה של דיבור עצמי חיובי. כלומר, להתרגל לשנן לעצמי את המסר שאני שוה וטוב ויכול, ולהשתיק או להתעלם ממסרים עצמיים שמורידים את תחושת הערך. זהו הרגל שצריך לשנות ולקנות מחדש והתוצאות מדהימות.
אנשים בעלי ערך עצמי גבוה רגילים לומר לעצמם מסרים חיוביים.
לכן, הרשימה שאני מציע היא בסך הכל ביצוע של משהו שכדאי לאמץ כהרגל, מתחילים עם רשימה על נייר ולבסוף מתרגלים לחשוב במושגים האלה.
חשוב גם לדעת להשתיק את המחשבות השליליות ולנפנף אותם. למשל: אם נכשלתי במבחן, במקום לומר לעצמי שאינני מסוגל, ושלעולם לא אצליח, אני אומר "התאמצתי יפה, וכנראה שהפעם לא הלך לי כמו שרציתי, או שייתכן והיו סיבות חיצוניות שהשפיעו עלי". כלומר, כל דבר שהיית אומר לחבר כדי לנחם אותו ולתת לו תחושה טובה, זכותך לשמוע גם כן! כך נוהגים אנשים שאוהבים ומעריכים את עצמם, וזאת הגישה הבריאה והנאותה.
אני מבין מדבריך שזאת לא רק שאלה פילוסופית אלא ממש מעשי עבורך. אני מבין שעברת ואולי עדיין עובר דברים בתחום הזה.
תדע לך שמי שמתמודד ומצליח בזה, נהיה מאד חזק מבפנים ומגיע לרוגע ושלווה שאין כמותם.
אל תקשיב לאף אחד שאומר לך על עצמך דברים שלא מועילים לך.
המאמרים שאתה קורא והחיזוקים שאתה מחזק את עצמך הם הדבר הכי חשוב. אתה תתעסק רק עם מה שעושה לך טוב ועוזר לך לצמוח. זו זכותך, וגם תפקידך כיהודי! הקב"ה רוצה שנהיה שמחים ושנרגיש טוב.
אני מאחל לך הצלחה בהמשך הדרך!
יוסי
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
