The Butterfly Button
מה הולך בשמים בגלל הרגשות הקיצוניים שלי??

שאלה מקטגוריה:

סליחה שנפלתי עליכם ככה עם מלא שאלות בשבוע אחד.. אבל אין לי את מי לשאול.
לאף אחד לא אכפת מממני!!
ואני מדברת להשם אבל לא רואה תשובות ברורות…
כי יש הסתרת פנים גדולה….
אז אם תוכלו לעזור ולייעץ לי אני אשמח: אני מנסה להתקרב לאבא.. שעה אחת אני מאמינה.. שעה אח"כ עצובה.. ושעה אח"כ שמחה ושמחה.. וכאלו מה קורה בשמים עם זה?? איך רואים אותי שם בזמן הזה? דקה אני מאמינה ושמחה ושנייה אח"כ מחשבות לא סבירות.. זה קיצוניות יתר ברגשות. מה עושים עם זה? 2–נולדתי חמת מזג. אוקיי. איך נפטרים מזה הכי מהר שאפשר בלי לגרום לנזקים לעצמי ולסביבה??

לא מצליחה להחליט החלטות ולעמוד מאחוריהם…החיים שלי מסובכים..
הרבה כותבים לי ללכת לעזרה,יופי..זה ממש לא נחמד לי לשמוע את זה…
והכי פשוט וקל לומר לי ללכת לייעוץ מקצועי.. וחוץ מזה שזה בכלל לא מרומם ומעודד אותי…
מחפשת הכוונה מרבנית או רב ולא מוצאת.. כל אחד עסוק בחיים שלו..
גם מי שיענה לי תשובה… לא באמת אכפת ממני… בסופו של דבר אף אחד בעולם לא חושב עליי,מה יהי לי טוב…
מה אני מרגישה באמת… ניסיתי לפחות 20 אנשים.. נו באמת.. מה חשבתי?שלכולם אכפת מנערה בת 17 שמחפשת את השם? ומחפשת איך חהחליט החלטות? ומחפשת איך להרגיש יותר טוב עם עצמה??
לכל אחד בעולם הזה יש משפחה שחשובה לו מאדדדד!!! יותר ממני..
יופי,כל הרבניות שחיפשתי וגם כמה מטפלות שהתכתבתי איתן לא יכלו בסוף כי הן עסוקות עם המשפחה ובצדק..
יופי! אבל מה איתי?? למה השם לא עוזר לי???? רבנית אחת שתפסתי אותה אחרי חודש של חיפושים כואבים אמרה לי בשיחה מאד נוקבת" השם רוצה שאת תתמודדי לבד! ותהיי עצמאית!!! את לא רואה שזה ברור מאד שזה מה שהוא רוצה??עובדה שהוא לא נותן לך לקבל רבנית או אישה שתעודד אותך"
שיחה שממש גרמה לי לבכות…
אז מה קורה לי למען השם?? למה הלב והשכל מורחקים כל כך

 

לבקשת השואלת המכתב קוצר ונכתבו רק עיקרי הדברים"

תשובה:


שואלת יקרה.

קראתי אותך פעם ועוד פעם, ובכל פעם מחדש כאבתי איתך. נראה שאת נתונה בהצפה גדולה של כאב, תהיות ושאלות, ואין לך, בעצם, שום עוגן הצלה. שום יתד להחזיק בה בתוך המים הסוערים האלו.

את כותבת שאת ביישנית, אבל מצאת את האומץ לפנות – לפחות לעשרים אנשים, כדי להיעזר, חשבתי לעצמי כמה אומץ יש בך, וכמה כמיהה אמיתית למצא דמות שתכיל אותך ותכוון אותך בדרך.

ואני מסכימה איתך, אי אפשר לבד בעולם. כולנו אנשים שזקוקים לעזרה.

ממכתבך עולה, שאת מודעת לעצמך. יודעת שיש בך רגשות בעוצמות מאד גדולות.

העוצמות האלו הן נפלאות. יש בהן כח לבנות, לייצר, לסחוף ולהרים.

אבל הן לפעמים גם משאירות אותך קצת לבד, מכיוון שלא כל אדם מסוגל להכיל עוצמות גבוהות כל כך.

וכאשר אנשים אינם מסוגלים להכיל – הם מתרחקים.

נראה לי שספגת כמה וכמה התרחקויות כאלו… וזה כואב. באמת.

וכאן יש לי עצה פרקטית קטנה: אולי כדאי, בבואך להתייעץ, לשים איזשהו גבול, כלומר, למשל לומר "אני זקוקה לשיחה, נוכל לדבר חמש עשרה דקות?" או "נוכל לדבר על הנושא הזה בלבד במשך עשר דקות בדיוק?" ו… לעמוד על השעון. כמעט עם סטופר. קשה, אה? אבל נראה לי שיכול להיות שווה. היכולת שלך להציב את הגבול ולתחום את הרגשות שלך, יכולים לסייע גם לך, וגם לסביבתך, תוכל להיות להם יותר פניות. בחמש עשרה דקות האלו (לדוגמא, כן?) הם יהיו שלך ואיתך.

כתבת שכולם כותבים לך ללכת לעזרה. אבל את לא רוצה עזרה מקצועית אלא דמות של רב או רבנית.

כן. את רוחנית מאד – גם לכך את מודעת. הנפש שלך מתגעגעת לגבהים.

אולי את מחפשת, בעצם, דמות רוחנית וחמימה, כזו שתקבל אותך ללא גבולות, שתעזור לך לחפש את הקשר להשם שכל כולו אהבה – שאת לא מוצאת אותה עכשיו.

אולי "עזרה מקצועית" מתפרשת אצלך כמשהו קר, רחוק, מנוכר.

וכשאומרים לך "לכי לטיפול" את מרגישה שבעצם – דוחים אותך ונוטשים אותך, כביכול – "משליכים" אותך. וזה כואב.

ו… אופס. גם אני הולכת להציע לך לגשת לטיפול L.

אבל, שירה יקרה, אני מציעה לך את זה מתוך הערכה גדולה אל מי שאת. מתוך ידיעה שנפשות רגישות כמו שלך, זקוקות ליד חמה שתלך איתן בדרך. רבנית זה דבר נפלא, אבל לפעמים צריך עוד מישהי, כזו שהתמחתה ולמדה גם איך להוות את העוגן הזה ואיך ללמד אותך למצא את העוגנים הללו בסביבתך.

ויש… יש דמויות מטפלות חמות וקשובות מאד, ואפילו – מאד רוחניות. יש אפילו מרכזים שעוסקים בסיוע כזה או אחר במימון חלקי או מלא, כך שבסייעתא דשמייא, אם תרצי ותכתבי לי מאיזה איזור את בארץ, נוכל לחשוב ביחד על כיוון.

לא עניתי לך ספציפית על השאלות, נראה לי שכדאי יהיה גם עליהן, לחשוב בגבול, אחת אחת. בואי נתחיל בינתיים משני הדברים שהדגשתי במכתב זה.

ברכותי לך, גם למימוש העוצמות שלך, וגם לרגעים של שלווה ורוגע בתוך זה…

תמר ע.

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

רוצה לחיות מתוך בחירה ולא מתוך חובה
תודה רבה על הפלטפורמה הזאת והמקום לשאול בו שאלות. שנים חיפשתי מקום שיהיה אפשר לשאול בו. יש לי שתי שאלות: השאלה הראשונה שלי היא על עצם מהות החיים. למה אנשים רוצים כל כך לחיות ונלחמים בשביל לחיות? הרי הנשמה לא רצתה לרדת לעולם, היה לה טוב למעלה, ובעולם העליון טוב...
סבתא נפטרה ואני לא מתאוששת מזה
לצערי סבתא שלי נפטרה לפני כמה חודשים. ברגע שזה קרה נפער לי חור ענק בלב, חור של געגוע וחוסר אינסופי שאין אף אחד שימלא אותו. סבתא הייתה חולה והייתי צמודה אליה מאוד במשך תקופה ארוכה. היה בינינו קשר מיוחד של אהבה וחיבור מעבר למילים. כשהגעתי לבית שלה לפני הלוויה סבא...
געגוע למי שהייתי לפני שחזרתי בתשובה
אני בעל תשובה בישיבה תיכונית בכיתה י בן 15 וחצי וכבר משנה שעברה (כיתה ט) אני מרגיש סוג של געגועים כאלה לעבר שלי בין אם זה לכל העניינים האלה של זוגיות וכל זה שהיה בין אם זה חברים מסוימים חברה מסוימת שהייתי בה בית ספר מסוימים ואני מרגיש מאוד שאני...
בין הרצון להתחתן לפחד לבחור
  אני בת 30, ומתמודדת כבר שנים עם קושי משמעותי בכל הנוגע להיכרויות ולנישואים. מצד אחד, יש בי רצון להקים בית ולהביא ילדים, ומצד שני, אני מפחדת שלא אצליח להכיר את הבחור מספיק במסגרת של מספר פגישות, שאקבל החלטה שגויה ושאתחתן עם מישהו שלא אהיה שלמה איתו. בנוסף, אני מאוד...
סתם רוצה לפרוק.. מה יש?
אני נערה בת 14 ואני מרגישה שהראש שלי עמוס בהמון התלבטויות ואני פשוט מוצפת. אני מנסה לעשות לעצמי קצת סדר ומקווה שתוכלו לעזור לי. קודם כל, אני ממש מרגישה חוסר שייכות לבית הספר שלי. אני לא יודעת אם בכלל שווה לי להישאר שם או שאני צריכה לעזוב, וזה יושב עליי....
אני לא רוצה לשנוא את אבא שלי
כבר שנה בערך שלא קל לי ממש עם אבא שלי. אני מרגיש שאני מסתכל עליו בעין כל כך רעה אבל כי אני באמת לא יכול להתעלם ממה שהוא עושה כמו על כמה הוא ביקורתי – כל מקום חדש אני נכנס ישר ביקורת מתמקד בדברים הרעים, מעצבן, צועק, מתעצבן, כועס, (בעיניי)...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן