לכותב היקר שלום,

קיבלתי את מכתבך כבר לפני זמן מה, וכאשר קראתיו הרגשתי כי נכתב מתמצית לבך ולכן יהיה הולם לפנות את זמני ולהשיב לך כראוי ולא כלאחר יד, הדבר לקח לי, כפי שאתה רואה, לא מעט ימים, ובכל זמן זה חשבתי על מכתבך, מקווה שההמתנה לא הייתה לך קשה מידי.

במכתבך הנוגע ללב אתה פותח בזעקה כנה ש'נציל אותך מעצמך' ואחר כך תיארת קשיים שונים ורבים עימם אתה מתמודד.

ראשית אשתף אותך כי אני מלא בהתפעלות מהאומץ והכנות הרבה שיש בך בכתיבת מכתב זה, ואני לא מתכוון לכתיבתו אלינו (שהיא אכן אנונימית) אלא לכתיבה שלך, כלפי עצמך. אותה יכולת להביט פנימה ולומר בקול רם לעצמך 'אני חי בשקר', דע לך כי מעטים האנשים שיעזו להביט פנימה לליבם ולומר בקול לעצמם את האמת הקשה.

כעת, בכדי להתחיל ולהתייחס למכתב (ולכל אחד מסעיפיו, אל דאגה!) ברצוני לספר לך על מכתב שקיבלתי מצעיר חרדי ויר"ש אך לפני מספר שבועות (התיאור כולו לקוח מדבריו אך בסדר קצת שונה).

בחור צעיר, חרדי בן תורה, שומר תורה ומצוות ומקפיד על מרביתן. ומזה כעשור, מאז ראשית גיל ההתבגרות, הוא לומד תורה שעות רבות ביום, וברוך ה' רואה ברכה בעמלו ומחדש חידושים , מתפלל תפילות כסדרן ולעיתים זוכה אף להתפלל בשריד בית מקדשינו שלא זזה ממנו שכינה.

לאותו בחור בן תורה יש יצר הרע גדול, ואין בכך הפתעה גדולה, שהרי- 'כל הגדול יצרו גדול'. אך בנוסף, סוג היצר הרע שה' נתן לו להתמודד איתו הינו מהסוג הקשה במיוחד- יצר הרע של עריות (מיניות). שזהו יצר, שכפי שכותב הרב וולבה זצ"ל (ורובם ככולם של גדו"י), קיים ומקונן בקרב כל מתבגר ומתבגר, ועם זאת אצל הבחור הצעיר נשמע שהיצר עובד קשה מאוד להחטיאו, כמו שהיה לגדולי עולם ובפרט לקדוש שבשבטים יוסף הצדיק.

ולא די בכך, בזמן שיצר קשה ונורא זה מנסה להחטיאו ולאבדו מן העולם, לא די בכך שהבחור הגיבור הנ"ל עודנו על משמרתו בלימודו ותפילתו, אלא הוא אף אוזר אומץ ונלחם ביצר בעצמו ובמובנים מסויימים, לאחר שהנהיג על עצמו קנסות כה גבוהים, נבהל היצר ואותו בחור ניצח!!

ובכן, מבלי להכירך, ורק על בסיס חוכמתך הניכרת במכתב, אני משוכנע שכבר הבנת היטב שאותו בחור צדיק מלא וגדוש ביראת שמים שכתבתי עליו הרי הוא אתה עצמך, וזאת כמובן מבלי להקטין או להתעלם מההתמודדויות השונות שאתה מספר עליהן (ושנתייחס אליהן לפרטיהן בהמשך).

אז למה כתבתי זאת כך על מישהו אחר.

כתבתי זאת כדי להדגים לך, כיצד יש יותר מדרך אחת לראות את הדברים ואת האדם, כאשר על פי חז"ל וכן -להבדיל- עפ"י הפסיכולוגיה אדם לא נמדד באופן שבליבו הוא מרגיש כלפיהם, ועל פי רצונו האמיתי.

כעת, אם אתה קורא זאת ועדיין אומר לעצמך 'לא! אני חי בשקר! הוא לא מכיר אותי בכלל…

אבקשך רק שתתבונן כמה אמת נמצאת במשפט 'אני חי בשקר' וכמה כנות נדרשת להודות בכך.

אדגיש: איני מתיימר לומר שאין לך התמודדות עם היצר, אלא אני מבקש ממך להכיר בך לא כעל רע המעמיד פנים שיש בו טוב, אלא כבחור טוב וצדיק שלרוב גודל ליבו ורוחב יראתו, גם היצר הרע הנלחם בו הוא גדול ומתיש. היצר הרע מנסה להעמיד פני שולט, בתלותו דגלים וסיסמאות ריקות המכסות אולי, את הלב מבחוץ אך אינן משקפות את אשר בלב פנימה.

אאחל לך כי תוסיף ותלחם במלחמת היצר ביתר שאת כמו התלמיד חכם וירא שמים שאתה כבר כיום, ובעזרת השם תזכה לחוש את העונג שבכל אותם ניצחונות על היצר (וראה בנוסף גם סעיף מס' 3 בהמשך המכתב).

ורק בטרם אעבור להתייחס לסעיפים שונים במכתבך, אומר, כי יפה עשית שקראת למכתב אודותיך 'שבע יפול צדיק וקם'. שהרי כתוב בספרים כי גם בשעה שהוא בנפילתו קוראו 'צדיק' כיוון שהוא יודע ומייצר על כך, וכך הדבר בעניינך ממש.

עתה לנושאים האחרים:

מלבד הנושא העיקרי של ההתמודדות עם הקדושה שבו עסקנו עתה, העלת עוד מספר נושאים, כאשר למרות הרלוונטיות של הדברים להכל אתייחס באופן ספציפי ואשתדל לתת בקצרה עצות פרקטיות שתוכל ליישם:

עם זאת, מטבע הדברים, ובהתחשב בריבוי הנושאים, לא נוכל להרחיב בלי סוף על כל נושא ונושא באופן הרחב ביותר.

1. לגבי התפילה – כתבת כי אתה אינך מרגיש חיבור למילים והן עבורך כטקסט רגיל.

ובכן, זו באמת ההתמודדות הכי גדולה שיש לבני האדם עם התפילה, ועוד מזמן חז"ל הם עוסקים בנטייה האנושית הזו. ובקיצור רב, יש ערך רב ומופלא לתפילה גם מבלי להרגיש ואפילו להבין. בפרט ברוב חלקיה בהם אנו משבחים את השם. לחלקים אחרים הכוללים בקשות, אנו יכולים למצוא כמעט תמיד את הקשר והצורך האישי שלנו בתפילה.

באופן מעשי, אמליץ על שלושה דברים המופיעים בספרים ועוזרים מאוד!

א. לומר את התפילה מתוך סידור – זה מסייע לשים לב למילים ולמשמעותן .

ב. את כל התפילה שאינה בלחש, לומר בקול – זה מחזק מאוד את החוויה הפנימית.

ג. בתפילת שמונה עשרה, לעצור לפני כל ברכה לרגע ולתת כותרת כללית לברכה (למשל לחשוב: כעת ברכה על בריאות ורפואה) – זה עוזר מאוד למצוא את הצרכים שלי ולהתבונן בהם, וכך להתחבר לבקשה מכל הלב.

2. לגבי שידוכים – כתבת כי אתה 'קר מטבעך' ואינך מרבה בשיחה, ולכן אתה משער כי להיות נשוי חיים שלמים עם אישה שמרבה שיחה על ענייני העולם ישעמם אותך.

ובכן, יקירי, זהו בהחלט נושא למכתב שלם אך בקצרה – ואשתמש בדוגמא שלך: אם אני לא מתעניין בנעליים דבר אכן לא ישתנה כאשר מישהי שחשובה לנו מספרת על הנעליים שקנתה, אבל מה שעשוי לעניין אותנו מאוד, הוא לשמוע איך הייתה החוויה עבורה. בדיוק כפי שהורים המוצאים עניין בלהקשיב בדיווחים של ילדיהם הרכים 'מה אכלו היום בגנון' לא עושים זאת כי נושא האוכל בגנונים מעסיק אותם, אלא כי באהבתם לילד, החוויות שלו ומה שהוא מרגיש מעסיקים אותם.

ולכן זוגיות טובה היא כזו שבני הזוג חווים קרבה והתעניינות אחד בשנייה ורוצים לשמוע על החוויות ההדדיות.

ולגבי החיבור לאחרים: ניכר בבירור שאתה מלא וגדוש ברגש ועולם פנימי מודע ומתבונן, ולדעתי ככל שתרגיש שלם יותר עם עצמך, תוכל גם לחוש חופשי לשתף מעולמך הפנימי ולהשתתף עם חוויות אחרים.

3. כתבת בעדינותך, ברמז, כי אתה חש שחלה החרפה בתכנים המיניים שנחשפת אליהם כך שהאחרונים הם כבר קיצוניים במיוחד, וכי אתה מתמודד עם כך באמצעות ענישה כלכלית עצמית. ובנוסף כתבת על כך שאתה חווה משיכה וגירוי מיני חזק במגע וקרבה לגברים, לעומת גירוי המועט ממראה נשים.

לגבי שני נושאים אלו, הרשה לי (נכון ? -בקצרה…) להמשיל את ייצר המיניות ליצר האכילה:

תחושת הרעב היא תחושה בסיסית טבעית ומועילה שמטרתה לעודד אותנו לעשות מאמצים ולדאוג לדבר הנחוץ כל כך לקיומנו בעולם.

אך חוש הרעב אינו 'חכם גדול' ואפשר 'לעבוד עליו' בקלות: למשל- ברור שהגוף שלנו לא מבקש לאכול ממתקים, אבל הסוכר שהם מביאים נדמה לחושים כמו פירות מזינים ולכן הגוף רוצה מהם עוד. באופן דומה, בגלל שלא צריך יותר מידי פירות ('פחמימות'), חוש הרעב מואס במשהו שמתוק באופן מוגזם לאחר אכילה מועטה, אבל אם אנחנו שותים מים, או אוכלים משהו מלוח, החוש 'שוכח' את המתוק ואפשר להמשיך עם הממתקים'…

והבעיה עם ממתקים, שחוץ מזה שהם לא מזינים ולכן אחרי רבע שעה רעבים עוד פעם.. וחוץ מזה שהם לא בריאים לחיים שלנו לטווח הארוך ומביאים שלל מחלות… הם גם מורידים לנו את הרגישות למתוק ולטוב, ופתאום הפירות העסיסיים ביותר נדמים לנו כלא מספיק מתוקים, לא מספיק מיוחדים ולא מספיק טעימים…

באופן דומה, ייצר המיניות שלנו מיועד לשתי מטרות חשובות: אחת לגרום לנו לרצות לעסוק בבוא השעה בפריה ורביה והשנייה :ליצור חיבור קרבה ועונג בזוגיות שלמה ובריאה. אך גם חוש זה עלול להיות מוצף בגירויים שאולי נתפסים כחזקים יותר (כמו תמונות בולטות או סיפורים מיניים בוטים) אבל לא ממלאים באנרגיה אלא רק מרגיעים לכמה דקות, ובסופו של דבר גם מגבירים את ההתעסקות החוזרת והלא בריאה, וגם מורידים את היצר הבריא לנכון ולטוב.

אז מה אפשר לעשות? ובכן כפי שלמישהו שהתרגל לאכול דברים לא בריאים נמליץ ללכת למומחה לתזונה שיסייע וידריך כיצד להרגיל בהדרגה את הגוף לאכול בריא ומזין , כך אני ממליץ לך מכל הלב ללכת לאיש מקצוע שמתמחה בתחומים אלו שיכוון אותך כיצד להכווין את צעדך. לדעתי נכון הדבר לעשות זאת בהקדם.

כמו כן, בגלל הקשר בין מצב החוש-יצר המיני לבין הרצון והמשיכה בשידוכים אמליץ לך להשהות את השידוכים וכאשר תיפגש עם מומחה כזה, לקבל ממנו חוות דעת מתי להמשיך בשידוכים.

אם תרצה, אני משער שבמערכת אקשיבה ישמחו לכוון אותך לאנשים יר"ש ודיסקרטיים שזוהי התמחותם, ואל חשש- מומחה כזה – אינו נבהל ממקרים כמו שלך ובוודאי שלא שופט ולא כועס על כך.

ולכן ממליץ לך, לפני שאתה רץ הלאה להקים את ביתך בעז"ה, להשהות את הלחץ של השידוכים לרגע, ולנסות לדבר עם איש מקצוע על הכל: על מה שאירע בעבר, על מה שאתה מרגיש בהווה ועל החששות מהעתיד, כך , אני מקווה, תוכל לברר את הדברים עם עצמך להבין מה ואיך עובר עליך ותוכל להצליח להשתנות ולהתקדם!

בהערכה עמוקה ובהצלחה רבה בכל העניינים

לבי איתך

יוסף