שלום לך אהרן היקר.

קראתי את שאלתך כמה פעמים, והתרשמתי מאוד.

עוד בטרם אפנה להשיב על שאלתך, ברצוני להסב את תשומת ליבך לדבר מה שכתבת שהרשים אותי מאוד.

כתבת את השורה הבאה:

"אני אוהב ללמוד, מחובר ללימוד ולעבודת ה׳. אני מקושר לחומר שלומדים בישיבה…"

זה מילים שרוב בחורי הישיבות כנראה לא יכולים לכתוב. העובדה שאתה מחובר ללימוד, ואוהב את עבודת ה', היא בהחלט זכות נדירה.

זכית לחיבור ואהבת התורה מיוחדים, וזו מתנה גדולה משמים.

כמי שמכיר מקרוב את עולם הישיבות אוכל לומר לך שההתמודדות העיקרית כיום של בחורי ישיבה, היא חוסר החשק והחיבור לתורה. רוב הבחורים מתקשים למצוא טעם וסיפוק מלימוד התורה הקדושה.

אתה מספר על כך, כי אתה אוהב לשבת בפינה צדדית וללמוד שעות מבלי שמישהו ידע מכך.

"זה כל כך מיוחד". "זה כל כך מופלא".

חשוב לי מאוד שתשים לב לנקודה הזו. מפני שאנשים נוטים לפעמים להקדיש תשומת לב לחסרונות שלהם, בעוד שלעיתים יש להם יתרונות מופלאים שהם לא זוכים להנות מהם, מחוסר תשומת לב.

אהרן יקירי. זכית במתנות יקרות מאוד, שבעזרת השם עוד יובילו אותך לצמוח כגדול בישראל.

אולי לא יצא לך לחשוב על זה עד היום. אבל יש בך משהו שאין לאחרים. נועד לך משמים כנראה תפקיד מיוחד. תפקיד של תלמיד חכם אמיתי.

זכור זאת היטב. תודה לקב"ה על מה שהעניק לך, ובעזרת השם, תזכה להגשים את ייעודך המיוחד.

ולשאלתך:

הבה ננסה ראשית להבין יחד מדוע אתה חש לא משוחרר ליד אחרים. מדוע חשוב לך לרצות את הסביבה:

בכל בני האדם קיימים שני דחפים. דחף למרד ולביטוי אישי, ודחף לרצות ולקבל אהבה.

הרצון לביטוי אישי הוא דחף שגורם לנו לבחור בעצמנו. להתחשב רק במה שטוב לנו. אין לו שום כבוד והתחשבות במה יחשבו עלינו הסובבים אותנו.

לעומת זאת הדחף לרצות פועל דווקא להשתלב עם סביבתנו.

זהו דחף שחשוב לו שמעשינו יתקבלו באופן חיובי אצל הסובבים אותנו.

בכל אדם קיימים שני הדחפים הללו, אבל המינון שלהם משתנה בין בני אדם.

יש אנשים שהכוחות המניעים אותם הם בעיקר הכוחות של המרד, והביטוי העצמי.

אנשים מורדים נוטים להיות פחות מתחשבים, שוחרי מלחמה, ובעלי נטייה ליזמות, הם ישושו אילי קרב, ולעיתים יהיו חסרי חמלה.

בצד השני נמצאים האנשים המרצים.

אנשים מרצים, הם אנשים אכפתיים, מלאי חמלה, שוחרי שלום, מפשרים, מגשרים ושואפים להרמוניה. הם לא אוהבים להיכנס לעימותים, מתקשים לשים גבולות ולהביע כעס. הם מתקשים להיות אסרטיביים, ולעיתים גם לקבל החלטות. הם מלאי אמפתיה, ויודעים לזהות היטב את הצרכים והרצונות של האחר.

כל אדם חייב שיהיו לו את שני הדחפים הללו.

ללא הרצון לביטוי עצמי, האדם עשוי לעסוק רק בריצוי סביבתו, ויחשוש מלהתקדם ולפרוץ. מאידך, מבלי הרצון לרצות, האדם הופך לגס רוח, ופרא אדם.

תפקידנו הוא לייצר איזון. להביא למצב שבו אנו מוודאים שאין אף כוח שלוקח את השליטה ופועל ללא איזון מהכוח הנגדי.

תפקידנו הוא ליצור את האיזון בין הכוח המרצה, לכוח המורד.

אהרן היקר.

מצאנו אם כן איפה לכאורה, את הכוח הפועל בך.

ככל הנראה אצלך הכוח המרצה והמתפייס חזק יותר מהכוח הנלחם והמורד.

זה טבעי ובריא. איננו מושלמים.

אין אדם שנולד עם מידות מתוקנות. עולם הזה נקרא עולם העשייה, מפני שאנו צריכים להימצא בעשייה.

עליך אם כן, להשקיע בלאזן את הכוח המרצה, ולהטות מעט את הכף לעבר הכוח המורד.

איך עושים את זה?

אחלוק עימך שתי עצות כלליות בנושא. בחר לך את מה שנראה לך כמתאים ביותר עבורך, ונסה להתאים אותן לסדרי החיים שלך.

א. חיזוק האימון בעצמך:

נסה לתרגל לפחות פעם ביום, לפני שאתה נכנס ל 'סדר'. מדוע אתה לומד. לאן אתה חותר. חזק אצלך את ההצדקה המוחלטת למעשיך. בחן כל מעשה שאתה עושה, האם הוא טוב. נסה להתרגל לבצע פעולות רק על סמך השיפוט שלך, לנכונות המעשה, ולא על פי הסביבה.

בתחילה אולי לא תחוש בשינוי, אך ככל שתעשה זאת פעמים רבות, התחושה הפנימית שלך, עשוייה ללכת ולהשתפר.

ב. הצב לעצמך מסגרות:

יש להניח שהרצון לרצות את הסביבה גורם לך לשנות מדברים אותם היית עושה לולי החברה. ייתכן כי אתה לומד עד שעות מאוחרות יותר, כי יש מי שחשוב לך להראות לו שאתה 'מתמיד', אולי אתה לומד בקול גבוה יותר, או במיקום מרכזי בביהמ"ד כשיש בחורים סביבך רק כדי שיראו אותך.

אל תתן לזה לקרות. תחליט שאתה פועל כפי שנוח לך לא משנה מה הסביבה תחשוב. ככל שתתמיד בזה, המוח שלך יתרגל לכך שאתה פועל עבור עצמך, ולא עבור הסביבה.

לעת עתה אינני סבור כי עליך לפנות לייעוץ מקצועי.

הקושי עימו אתה מתמודד, הוא קושי טבעי ובריא. כמעט כל בני האדם מתמודדים עם הצורך לאזן בין הכוח המרצה, לכוח המורד שלהם.

נסה קודם לפעול ללא עזרה מקצועית. יתכן כי עבודה עצמית שלך תביא אותך לשיפור התחושה.

אם בעוד חודשיים שלושה, לא תחוש בשיפור, יתכן שפנייה לסיוע מקצועי אכן כדאי שתישקל.(אם תרצה המלצה מטפל ספציפי כתוב לנו את אזור מגוריך ונשתדל להמליץ)

מאחל לך המשך הצלחה גדולה בדרכך העולה בית קל, ומזמין אותך לשוב ולשוחח בכל עת שתחפוץ.

דניאל אברהם.