תשובה

להורים היקרים מאוד!

ראשית כל, אני רוצה להביע את הערכתי לדאגה הכנה לבנכם, ולחכמה שלכם לצפות פני עתיד ולחפש פתרונות אמיתיים, ולא להדחיק ולומר 'יהיה בסדר' כשהלב שלכם חושש – שלא בהכרח יהיה כך.

הרבה בחורים היו חוסכים לעצמם שנים של תסכול – אם רק מישהו היה שואל את השאלה שאתם שואלים עכשיו.

ובזה אתם עושים דבר גדול.

אין אדם לומד תורה אלא ממקום שליבו חפץ

דבר אחד עיקרי היה חסר לי בשאלה שלכם, וזה – מידע מה הבחור בעצמו רוצה. הוא רוצה ללכם לשם? הוא רוצה לחפש מקום אחר?

אמרו חז"ל "אין אדם למד תורה אלא ממקום שליבו חפץ". ומה קורה אם הוא לא חפץ? ומה אם זה לא מעניין אותו? אז הוא צריך להבין את זה, ולשאול את עצמו מה מקומו בבית המדרש. ולהבין שהוא צריך לבחור מסגרת שתתאים למה שהוא רוצה, למה שמדבר אליו.

אנו מתרגלים לדאוג לילדינו מקטנותם לכל צורך שלהם. והאינסטינקט שלנו זה לתמוך בהם כל הזמן. אבל כשם שמגיע שלב בו פעוט חייב ללמוד לצעוד על רגליו, וההורים כבר לא יכולים להחזיק את רגליו ו'להוליך' אותם במקומו, כך בשלב ההתגברות – הנער חייב ללמוד לצעוד בעצמו, ולבחור את דרכו.

ומה יקרה אם… חס וחלילה?!?

מהמצב שאת מתארת נשמע שבנכם היקר מפגין חוסר רצינות ביחס לחייו שלו. מתקשה להתאים את עצמו למסגרת, קם מאוחר, מאחר לסדרים.

זה לא דבר שייפתר בישיבה כזו או אחרת. זה ייפתר רק כשהוא ילמד ללכת בכוחות עצמו. וזו נקודה שעליו להבין, ולהרגיש שחייו בידיו. שעתידו יושפע מהבחירות שלו.

ומה עושים אם חלילה יבחר בחירות לא טובות? או שאינם לרוחנו?

ובכן, קל לומר וקשה ליישם, אבל באמת שלנו כהורים ככל שחולף הזמן קטנה היכולת להתערב בכך, וניסיון לכפות עליו דרך עלולה להוביל לתוצאה הפוכה. אנו צריכים לנסות לדבר אל ליבו, להסביר לו שאנו רוצים בטובתו, אבל שבסוף הבחירה בידיו.

והוא צריך להתחיל לברר, לומר מה הוא רוצה, ומתוך זה – הוא צריך לבחור ישיבה, ולצייר לעצמו מסלול חיים.

ישיבה צריכה להתאים לבחור – לא להפך

חשוב לדעת: ישיבה זו לא רק מסגרת טכנית. זו לא רק שאלה של סדרים וחברותות, אלא שאלה של חיים. הישיבה היא המוסד שמלווה את הבחור עד סוף חייו, כי בגיל זה – גיל ההתגברות – כל בניין קומתו הרוחני והאישי נבנה, וההשפעות של זה מתמשכות לכל החיים.

ישיבה היא מקום שבו הבחור מתעצב, גדל, סופג, מתמודד, ונבנה – לטוב ולמוטב.

לכן השיקול הראשון שאמור לעמוד בראש מעניינכם, זה לא איזו ישיבה טובה, אלא איזו ישיבה מתאימה לו ולמידותיו.

אם נשים אותו בישיבה איכותית ו'שמורה', אבל הוא לא מעוניין במסגרת הזו – זה לא ילך. תעבור שנה או שנתיים והוא ירצה לעזוב.

איך מודדים נעליים?

בחור שנמצא בישיבה שלא מתאימה לו – זה כמו מישהו שנועל נעל שאינה במידה:

היא יכולה להיות איכותית, יוקרתית, אפילו מומלצת מאוד – אבל אם היא לוחצת, הוא לא יוכל לצעוד בה אפילו צעד אחד קדימה. והבעיה היא לא בו!

זה לא שהוא לא בחור טוב, או ש'לא מחזיק מעמד'. זה פשוט לא מתאים לו – במבנה הנפשי, בלב, בשאיפות.

לכן צריך לעשות בירור, ולמדוד את הרגל. להבין את הרצון שלו, את המטרות שלו.

הבחור צריך להבין ולהפנים, שהוא מתחיל להיות גדול, שלבחירות שלו יש השפעה על חייו, שהוא צריך לבחור וצריך לרצות. ומה שהוא יבחר – זה מה שיהיה.

והוא, הוא זה שצריך לקבל את ההחלטה האמיתית אם ללכת לישיבה שאליה נרשם, או לחפש בכוח ישיבה אחרת. ורק אם הוא עצמו ירצה מאוד ישיבה אחרת – יש טעם וסיבה לחפש כזו.

למעשה

אז מה תכל'ס עושים?

אני ממליץ בשלב זה על שתי פעולות לביצוע:

א. לצאת עם הבחור למקום שקט ורגוע, באווירה כיפית ונעימה, אפשר בגינה, מסעדה (שקטה!), לובי של מלון או כל מקום שקט ונעים, ולנהל איתו שיחה רצינית וכנה: שמע, אתה ילד גדול. החיים שלך בידיך. אתה צריך לבחור ולקבל החלטה על חייך, מה אתה רוצה לעשות בהם? אתה רוצה את הישיבה הזו? או שאתה מעדיף אחרת?

ב. רק במידה והוא עצמו מאוד לא רוצה את הישיבה המדוברת, אלא ממש רוצה ישיבה אחרת ומוכן להתאמץ מאוד לשם כך (כמו למשל: ללמוד ברצינות את החומר למבחן), אז יש טעם להתאמץ עבורו גם כן ולחפש אפשרויות נוספות. במקרה כזה מומלץ ליצור קשר עם קו הסיוע של ארגון 'לבקר בהיכלו' לבני ישיבות ולבחור בשלוחת השיבוץ בישיבות, (גילוי נאות, אני מנהל את שלוחת הייעוץ הדיסקרטי בקו זה). שם יוכלו לסייע בהמלצה על ישיבות מתאימות, ככל שישנן. הטל' של הקו הוא 02-632-3333

ועוד משהו חשוב

אני רוצה להוסיף כאן נקודה קטנה, שעליה לא שאלתם אבל היא חשובה ויסודית מאוד.

כשאני שואל הורים בהרצאות תפקיד של מי יותר חשוב בישיבה הגדולה, של האב או של האם – רובם עונים כמובן מאליו של האב, הרי הוא מתמצא בעולם הגברים, הוא בעצמו בוגר ישיבה בדרך כלל, ו'מבין' בנושא ויכול להיות לעזר.

אך האמת הפוכה לחלוטין. בעוד לאב כמעט ואין השפעה או חשיבות בחיי הישיבה של הבחור, לאם יש תפקיד בעל חשיבות מכרעת!

ומהו התפקיד? לעטוף את הבחור בחום, שבישיבה הקרה והמנוכרת כל כך חסר. מה זה אומר? את אמא, את כבר יודעת. לשלוח לו אוכל, להכין לו עוגות, לקבל אותו בחום כשהוא בא, להציע לו מיטה ולדאוג לו לבגדים ולכל צורך, בהרבה חום ואמפתיה. בלי שיפוט, בלי ביקורת. רק רוך וחום.

אה, ותדעי – הוא ישחק אותה שהוא לא צריך את זה.

'די אמא, באמת נו, לא צריך. שטויות, אני גדול. אני מסתדר מצוין'.

אף על פי כן. תמשיכי עם החום והאהבה, ובלי שום ביקורת ושיפוט. את השיפוט, אם חייבים – אפשר להשאיר לאב. האמא צריכה להיות מקום של רוך וחום במיוחד בגיל הזה. ובעיני ראיתי באינספור מקרים שכשהמקום הזה חסר – אלף בעיות אחרות מתעוררות.

ומאידך, על הלב החם בבית שמאמין בו, גם אם הוא יתרחק – הוא לעולם לא יוותר.

אני מאחל לכם ולו הצלחה מרובה, ושתזכו לרוות רוב נחת.

ישראל כ.