שלום לך שואלת יקרה.

השאלה שלך מכילה כמה חלקי מחשבות ופיסות חיים, ומכולן נראה לי שיש כאן יסוד אחד, מרכזי:

מה תלוי בהשתדלות שלנו, ומה לא?

בואי נתחיל מהשאלה הזו, של ההשתדלות. האם מה שהשם גזר עלינו יהיה בכל מקרה, ומה זה משנה מה נעשה, או שצריך להשתדל?

יש הרבה מאד מקורות בנושא, אז נתחיל מאחד. רבי יצחק עראמה, בעל 'עקידת יצחק' בפרושו על ספר בראשית מדבר על הנושא. הוא אומר שישועת השם מגיעה רק למי שמשלים את ההשתדלות שלו בדבר. ואפילו דוד המלך, שהשם שלח נביא להבטיח לו במפורש שהוא יהיה מלך על ישראל, הבין שהוא חייב לעשות את כל ההשתדלות של בריחה משאול בכל מיני תחבולות מסובכות, ולא לשבת בחיבוק ידים ולחכות לראות איך השם מסדר את העניינים. ואם לא היה דוד משתדל בעצמו בכל סוגי ההשתדלות האפשריים, אומר רבי יצחק עראמה, הרי שהוא לא היה ראוי שיציל אותו השם מצרותיו.

בדומה לכך אומר גם בעל ה'חת"ם סופר' בפרשת משפטים, שהשם שם חוק לטבע, והרצון שלו הוא שיתנהג העולם על פי דרך הטבע, בכללים שהשם קבע לו.

אז חולה שלפי הרפואה לוקח תרופות שאמורות לרפא אותו – בדרך כלל הוא אכן יתרפא, ומי שלא לוקח תרופות – בדרך כלל לא יתרפא. כמובן שיכול להיות מישהו שמאד מאד צדיק או מישהו אחר שמאד מאד רשע, והשם יעשה ממש שינוי מגדרי הטבע כדי לרפא אותו או כדי למהר את מותו, אבל רוב האנשים לא נמצאים במקומות הקיצוניים האלו.

לסיכום נושא ההשתדלות, חשוב להבין שלבחירות שלנו יש כח השפעה בעולם, והן מביאות לתוצאות על פי דרך הטבע, כי זו ההנהגה שבה בחר השם להנהיג את עולמו.

אם את מחליטה לא לעבוד, מהסיבות הכי טובות שבעולם, ובעלך מחליט לא לעבוד מהסיבות הלא-פחות טובות שלו – זה בסדר גמור מצד שניכם, וביחד עם זאת התוצאה הבלתי נמנעת על פי דרך הטבע היא חיים בצמצום כלכלי קיצוני.

וצמצום כלכלי קיצוני זה אומר אין כסף לנעלים חדשות, זה אומר צריך להצטמצם באוכל, וזה אומר ללכת לרופא שיניים רק ברפואה ציבורית, כי זה התוצאה הטבעית של הבחירה לא לעבוד.

זה בטח נשמע חד וחריף קצת, כי יש לנו איזו פנטזיה כזו בראש שאיכשהו נסתדר 'כמו כולם'. אז זהו, שזה ה'כולם'…. בכל אופן הכולם שאני מכירה, בעיר האברכים שבה אני מתגוררת. לבחירה לא לעבוד יש תוצאות חד משמעיות, איך שלא נסובב את התמונה.

הערה חשובה בסוגריים: לפעמים אנשים שואלים 'אז איך פעם כן הסתדרו ככה?' והתשובה היא, כמו בכל דבר מחולקת לדרך הטבע ולהנהגת השם הנסתרת.

בדרך הטבע אני יודעת לענות בדיוק איך. היית שם. גדלתי בבית עם אבא אברך ואמא ששנים ארוכות לא עבדה. התשובה הפשוטה והחד משמעית: היה ביטוח לאומי. תארי לעצמך, מהסכום שההורים שלי קיבלו בביטוח לאומי הם קנו אוכל לכל המשפחה לכל החודש! כולל פירות (יש לציין שרק שניים ליום ולא מדי יקרים), ירקות, ביצה כל יום ועוף שלוש פעמים בשבוע, מלבד שבת.

את מדמיינת לעצמך שסכום קצבת הילדים של ביטוח לאומי מתחיל לגרד אפילו צריכת מזון כזו?

ביחס להנהגת השם הנסתרת אין לי מקורות מידע, צר לי :) אבל כנראה שאם פעם הקדוש ברוך יצר מציאות כזו שזה היה אפשרי, והיום הוא גרם לכך שלא תהיה יותר מציאות כזו, היו לו סיבות טובות מאד לעשות את זה.

לשאלת הפרקטיקה, האם לצאת לעבוד או לא, האם זה אפשרי בכלל, מי משניכם יכול לעשות השתדלות לפרנסה – זה באמת מורכב ודורש החלטה משותפת של שניכם.

בארגון 'מסילה', שנותן הדרכה להתנהלות כלכלית נבונה, מתארים את המצב שבו משפחה מתקשה להתפרנס כמו רכב שנוסע בכיכר, מסתובב סביב עצמו, ולא פונה לא ימינה ולא שמאלה. הוא לא מתקדם לשום מקום.

הדבר היחיד שיכול להוציא אותו מהלולאה הזו, זה לבחור מסלול. מה האפשרויות? מסילה מונים אותם כך:

1. תקציב לשעת חירום – כמעט כל משפחה יכולה 'להדק חגורות' באופן קיצוני לתקופה של חודש, חודשיים, חצי שנה. אבל לא לנצח.

2. ירידה ברמת החיים – כמובן, כשיש לאן לרדת. כפי שאת מתארת, את חיים כבר כרגע ברמת חיים לא גבוהה במיוחד.

3. חשיבה מחוץ לקופסא – פתרונות יצירתיים. (באופן אישי אני גרועה בזה, אבל אולי את דווקא טובה?)

4. התייעלות בהוצאות – יש טיפים שחלקם יעילים מאד וחלקם יעילים ברמה בינונית, אם נראה לך שיש לכם לאן להתייעל אתם יכולים לבדוק את זה.

5. הגדלת הכנסות – מפה יצאנו לדרך, זו היתה השאלה הראשונה שלך. האם אפשר? רק את ובעלך יכולים לענות על השאלה הזו.

מציעה שתחשבי על הדברים יחד עם בעלך, ותבדקו ביניכם לבין עצמכם האם אתם מעונינים לעשות שינוי, ואם כן, מאיזה סוג.

בהצלחה!

דבורה.

[email protected]

נ.ב. חשוב לי להתייחס לנקודה שהזכרת בדרך אגב, על הילדון עם האסטמה החריפה שלא מאפשרת לך כמעט לשחרר אותו לגן – מאד יכול להיות שאת זכאית לקצבה עבורו, ואני יכולה לקשר בינך לבין מישהי שאני מכירה שפועלת בנושא הזה, של קצבאות לילדים, בהתנדבות ובמקצועיות.