מירי, שואלת יקרה!
השכלת לתאר בצבעים חדים חווייה משמעותית מאוד שעברה עלייך, ובתבונה רבה את מתרגמת את החווייה לבחינה ביקורתית של עולמך הערכי והעקרוני. המפגש הישיר עם תופעות שמעבר לעולמנו המוכר הוא הזדמנות מצויינת לכך: אדם מורגל לראות בתבנית עולמו את הטוב והיפה, ופתע הוא מגלה דפוס חיים אחר, המבטא בדרכו שלו ערכים זהים או שונים. האם החשיפה הזו מערערת את עולמי הערכי? האם עלי לעדכן אותו בעקבותיה?
אנסה להציע קווים כלליים לעיון בסוגיית העושר והעוני.
1. עניות ועשירות, חיי פאר וחיי דוחק, אלו שתיים מתוך שלל תופעות שונות ומגוונות בחיי אנוש, אשר קטגורית לא ניתן לתאר אותן כחיוביות או שליליות. אלו פשוט קיימות, כעובדות ריאליות נייטרליות מבחינה ערכית.
עולמנו הערכי הוא קומה הנבנית מעל לעולם הריאלי, כמות שהוא, ואיננו כולל התערבות ובחירה סלקטיבית של אחד מדפוסי החיים הקיימים. כפי שבני אדם משתנים באיזורי מגוריהם, במשלח ידיהם, בתכונותיהם, בתחומי עניינם ובכל אמת-מידה כזו או אחרת, כך בני אדם משתנים ברמת חייהם ובמידת השפע העומד לרשותם. אין לאחד מכל אלו יחס ערכי נעלה יותר, כי כולם אינם אלא עובדות פשוטות וטבעיות מן העולם המצוי.
במילים פשוטות, העוני איננו ערך לכשעצמו, כפי שהעושר אינו מטרה או אידאל באשר הוא. זה כמו זה הם תופעות טבעיות נייטרליות – ישנם בעולמנו אנשים עשירים ואנשים עניים, כפי שחלקם גבוהים וחלקם נמוכים.
2. יחד עם זאת, לכל דפוס חיים אמנם אתגרים ערכיים, מוסריים ודתיים משלו. אינו דומה האתגר המוסרי העומד בפני העשיר לאתגריו של העני. לרגליו של הראשון, למשל, פעורה תהום הנהנתנות והגאווה האנושית, בחינת 'ותשכח א-ל מחוללך', והאתגר העומד לפניו הוא הזהירות שלא ליפול אליה, בעוד השני, העני, מתמודד עם הנטייה לצרות-עין, לקטנות-הדעת, לשליחת-יד בגזל ולשלל מכשולות שחיי עוני מציבים בפני בעליהם.
גם חיים עירוניים מולידים אתגרים שונים מחיי כפר, ומלאכתו של סוחר מעמידה אותו בפני נסיונות שונים מאלו שעומדים בפני המתפרנס מיגיע כפיו. אין בכך משום העדפה ערכית עקרונית של אחד מדפוסי החיים, כי אם דרישה להכיר מקרוב את הנסיונות והאתגרים העומדים בפניך, אתה, שאלו הם חייך.
בדרך כלל, האדם אינו בוחר להיות עני או להיות עשיר. אלו מצבים המתהווים מתוך גורמים חיצוניים רבים, כסביבת מגורים, סביבה משפחתית, הזדמנויות אקראיות ועוד רבים. יתירה מזאת, גם אם מצבו הכלכלי הוא פרי בחירותיו האישיות, בדרך כלל אלו אינן בחירות ערכיות. כי כאמור, אין ערך בעושר או בעוני.
אך האדם בהחלט בוחר כיצד לחיות כעני או כעשיר. איזה עשיר הוא? רדוף-תענוגות ומכור לחיי רהב, או איש חופשי שאושרו אינו תלוי בשפע שברשותו? איזה עני הוא? שמח בחלקו ובעל עין טובה, או שמא איש סר וזעף הקובל על מר גורלו? זו היא הבחירה הערכית האמיתית: לא בין דפוס חיים כזה או אחר, כי אם בין הדרך הנכונה לחיות כל דפוס חיים שהוא, לבין הדרך השגויה.
3. היהדות מציבה בפנינו את הדרישה להקדיש את חיינו למימוש הייעוד הנעלה שלנו: "בכל דרכיך דעהו". היהודי נענה לתביעה לחיות חיים המשקפים בכל עת את היותו עבד השם, ולהעניק משמעות ערכית נשגבת לכל פעולה ופעולה בחיינו.
אפשר לומר בהחלט שהתנזרות מדודה, מתוך בחירה, מן השפע העצום של תענוגות העולם הזה, היא כלי יעיל למימוש המטרה הגדולה הזו. החיים בסביבה מלאה כל טוב מקשים מאוד על מיקוד המבט אל עבר הרוחני והנשגב, כי ככלות הכל – בני אדם אנחנו, ונשמתנו האלוקית שוכנת בגוף חומרי המושך אותנו בכל עת אל הנפסד והתפל. קל יותר לזכור את הבורא ומצוותיו במסגרת חיים שאינם משופעים בתענוגות ומשאבים חומריים. גם האלוקים מעיד זאת עלינו, בהתרותו פעם אחר פעם בעם העומד להיכנס לארץ, לבל ינהו אחר השפע העתיד להם וישכחו את חובותיהם כלפיו.
ועם זאת, חשוב לזכור: אין בכך משום העדפת העוני על פני העושר, כי אם הכרה בסכנה הגדולה הטמונה בעושר. יכול אדם להגיע מתוך כך למסקנה כי בעבורו עדיף העוני על העושר, ולדידו קל יותר להתמודד עם הנסיונות שיציב העוני בפניו מאלו שיגיעוהו אם יעשיר, אך באותה מידה עשוי אדם לשמור על עושרו, אף להגדילו ולהעצימו, ועם זאת להישאר נאמן למטרת-העל, לעבוד את אלוקיו בכל דרכיו.
רבי יהודה הנשיא – שהיה מפורסם בעושרו הרב ועליו אמרו שמימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד – כאשר נפטר מן העולם הזה זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה ואמר: "רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה" (כתובות קג, ב). אין משמע הדברים שרבי יהודה התנזר מן העושר הרב שעמד לרשותו. אדרבה, חכמינו מעידים עליו ש"לא פסקו מעל שולחנו לא חזרת ולא צנון ולא קישות, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים" (עבודה זרה יא, א). אלא שהעושר הרב שהיה מוקף בו, לא הניע אותו כמלא נימה ממעמדו הרוחני, ומדבקותו במטרת-העל – לעבוד את ה' בכל דרכיו.
אך הבה נאמר בכנות: אין זו דרך קלה. נראה כי רבים יותר אלו המסוגלים לשמור על דבקות בעבודת ה' והקדשת החיים לתורה מתוך סגפנות והסתפקות במועט, מאלו שבכוחם לעשות זאת באותה מידה מתוך עושר וכל טוב.
משום כך, בשל טבעם של רוב בני האדם, אמרו חכמים (אבות, פרק ו): "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל – אם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך". לא בשל "גנות" העושר באשר הוא, אשר כאמור אין בו גנאי או שבח כלל, כי אם בשל טבע האדם שהעושר מונע ממנו להקדיש את החיים לתורה.
ואולם הדגישו חכמים: "אם אתה עושה כן". אם הדבר בא מתוך בחירה אישית שלך, להימנע מהרבות הון ולמעט בסחורה כדי לקנות קניינה של תורה – כי אז אשריך וטוב לך. אילו הדבר כפוי עליך בשל גורל חייך, ולוּ אך יימצאו בפניך הדרכים להעשיר מיד תפנה אחריהן – אין אתה הוא שעושה כן, ואין בכך כל מעלה או ערך כי אם עובדת חיים חסרת משמעות (פירוש "מדרש שמואל", שם).
4. אחרי ככלות הכל, האדם נדרש להשליט את תודעתו ועמדותיו הערכיות על מציאות החיים שהועידה לו ההשגחה, ולא להניח למציאות לשלוט על התודעה. מי שזכה לעשירות, עליו להשליט את תודעתו כעובד ה' על מציאותו, בכך שלא ייתן לעשירות להעביר אותו על דעתו ולא יהפכו חייו ואושרו תלויים ברווחתו הכלכלית; לעומתו, מי שגורל חייו הועיד לו דלות, ואפילו מחסור, האתגר שלפניו הוא לשמור על שמחת-חייו ועל השמחה בחלקו, ועל היכולת לעסוק ברוחניות ובדבר ה' גם בין טירדות שונות וקשיי הישרדות.
אם זכית לחיות במשפחה שבה דלים האמצעים, ואין השפע הגשמי ענין של מה-בכך המצוי בכל עת, ויחד עם זאת שיגם ושיחם של בני הבית הוא בדבר ה', בלימוד התורה הקדושה, בקיום מצוותיה, בתיקון המידות ובעבודה נפשית מוסרית – כי אז אין מאושר ממך. לא זו בלבד, אין עשיר ממך. אין אדם עשיר יותר ממי שדלות החומר אינה מעיבה על עשירות רוחו. ייתכן אמנם שגם אחרים, עשירים לפי גורל חייהם, עמדו בנסיון הייחודי שלהם ואין רווחתם הכלכלית גורעת מעושרם הרוחני, אך מה לנו להזדקק לנסיונותיהם של אחרים, כאשר זכינו אנו לעמוד בנסיונותינו שלנו?!
בתקוה שתרמתי לסידור המחשבות ולהמשך דיון פורה ומחכים.
יצחק ברוך
[email protected]
דלג לתוכן
