שואל יקר וחשוב,

ראשית, ברצוני להביע את הערכתי העמוקה על האומץ להעלות את שאלתך כאן. מבין השורות שכתבת ניכרת היטב האכפתיות העמוקה שלך, טוהר לבך ושאיפותיך לעמוד בניסיונות הלא-פשוטים שהקב"ה זימן לך, ועל כך אתה ראוי להערצה כפולה ומכופלת.

אנסה לענות על שאלותיך לפי הסדר:

אתה כותב "זה לא הוגן לברוא אדם עם כאלה תאוות ותשוקות חזקות שכמעט ואין מי שמצליח להתגבר עליהן לגמרי". אכן, יש תקופות בחיי האדם, בעיקר בשנות בחרותו, שהאדם עומד בניסיון קשה ומתסכל. הגירויים מציפים מכל עבר, המערכת ההורמונלית נמצאת בשיאה, והקושי הוא גדול במיוחד ולעתים נראה כמשימה בלתי אפשרית.

ראשית, עליך לדעת שההתמודדות הזו היא טבעית ומוכרת בשנות צעירותו של האדם. חשוב עוד יותר לדעת, שהתמודדות הזו איננה נשארת לנצח, ולפחות לא בעוצמות כאלה. עם השנים, יכול האדם להגיע לאיזון ושליטה, ולהצליח לשמור על טהרת גופו ומחשבתו.

יחד עם זאת, כדאי לדעת כי דווקא בעומק הניסיון ובקושי שאתה שרוי בו, טמון אוצר גדול. הגמרא (סוכה נב,א) מספרת על אביי, מחכמי הגמרא הנודעים, ששמע פעם גבר ואשה, שאינם נשואים, הקובעים ללכת יחד בדרך. אביי החליט לעקוב אחריהם, בכדי שיוכל להפריש אותם מאיסור. הוא הלך אחריהם כברת דרך מסוימת, וכאשר הגיעו לפרשת דרכים, שמע אותם נפרדים זה מזו בדברי ידידות ותו לו, כשכל אחד פונה לעירו. הגמרא מספרת כי אביי הצטער על כך מאד, וחשב לעצמו שאם הוא היה במקומו של הגבר, לא היה מסוגל לעצור את עצמו מלחטוא עם האשה. ניתן לדמיין את צערו הגדול של אביי, המגלה פתאום כי אין בכוחו לעמוד בפני הניסיון. ממשיכה הגמרא ומספרת כי ראה אותו "ההוא סבא" [אליהו הנביא] והרגיע אותו במשפט הידוע: "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו".

ההסבר העמוק של משפט זה הוא שאותם כוחות גדולים של תאווה, הם עצמם הסימן לכך שהאדם גדול ומיוחד. הכוחות האלה מורים על חיוניות מיוחדת שיש בו, ועל כוחות יצירה וחיים שטמונים בו. הדבר משול לאש שיכולה לשרוף, אך גם יכולה להיות מקור אנרגיה וכח מניע להתקדמות. ההתמודדות הגדולה שאתה נמצא בה צריכה ללמד אותך שיש בך כוחות עצומים, ועליך רק לנתב אותם למקומות של צמיחה, התפתחות וגדילה. עצם העובדה שאתה מתמודד עם כוחות גדולים כאלה, היא ההוכחה לכך שהנך אדם גדול, בעל עוצמות ויכולות. לא ירחק היום ותגלה בעצמך כיצד באים אותם כוחות לידי ביטוי מבחינה חיובית.

אתה שואל כיצד דורשת מאתנו התורה דבר שלכאורה אינו בר-השגה, עלינו לזכור שהקב"ה לא בא בטרוניה עם בריותיו, והאדם נמדד בסופו של דבר לפי המאמצים והמלחמות שלו, ולא לפי מידת הצלחותיו.

במצב אידיאלי היה האדם אמור להינשא עם הגיעו לבשלות מינית, כך היה מקובל במשך שנים רבות עד העת המודרנית. כיום גיל הנישואין הולך ומתאחר, ובמקביל הגירויים הולכים ומתגברים בעולמנו. במצב כזה הניסיון הוא גדול יותר, וכל הצלחה הכי קטנה במלחמה היא הישג עצום וכביר, והשכר עליו הוא לאין ערוך.

החכם מכל אדם כבר אמר (קהלת ז, כ): "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". החטא הוא חלק ממציאות חיינו, ואין אדם שלא נכשל בו. עלינו כמובן להלחם בכל הכוחות שלא ליפול בו, אבל אם כבר נכשלים – אסור להרים ידיים. דרכו של הצדיק רצופה בנפילות, וכדברי שלמה המלך (משלי כד, טז) "שבע יפול צדיק וקם". חובה להתמקד ברגעי הנצחון, ואפילו הם חלקיים וקטנים, ולהימנע ככל האפשר מן העצבות והרגשת הכשלון, שהם כידוע חלק מעצת היצר למנוע מאתנו את המשך המלחמה.

בעניין מקור האיסור בתורה שהעלית, אמנם אפשר לפרש את הפסוק על חטאו של אונן, שהחטא היה בכך שמנע מתמר פרי בטן, אך חז"ל (יבמות לד, ב; ועוד) קבלו במסורת ונאמנים עלינו דבריהם, שעיקר חטאו היה בעצם השחתת זרעו. חז"ל הביאו פסוקים נוספים על חטא זה, ואמרו כי זה היה גם חטאם של דור המבול (ראה נדה יג, ב).

אכתוב לך בקצרה את דעתי בהסבר העניין: היצר המיני הוא אחד היצרים החזקים ביותר באדם. בכוחו של יצר זה להיות כלי ליצירה ובניין. הוא יכול להוות כח מניע לחיים טובים ויציבים, להביא את האדם לבניית חיי משפחה וליצירת זוגיות בריאה ויציבה. היצר המיני יכול להיות כוח פורה ויוצר, אך טמון בו גם כח הרסני, שיכול להביא את האדם אל הפשעים הגדולים ביותר, ולהביא להרס העולם – ולא רק במובן הרוחני, אלא כפשוטו – בכוחו להחריב את התרבות והחברה האנושית.

זו כנראה מטרת התורה, להרחיק את האדם משימוש ביצר הזה ללא שליטה ובדרך של השחתה, ולכוון אותו למקום של בניין ויצירה.

אוסיף לך כאן דברים שכתב רבי צדוק הכהן מלובלין, המתייחס לשאלתך מדוע האיסור לא נכתב בצורה מפורשת יותר: "בכל התורה כולה לא נזכר עון דהוצאת זרע לבטלה, רק נזכר שנענשו דור המבול וער ואונן… כי לא היה אפשר לכתוב האיסור בפירוש, מאחר שהשם יתברך יסד בטבע העולם שיארע זה גם כן לאדם באונס ויהיה צעקה גדולה על מה עשה ה' ככה להכשילנו…" (צדקת הצדיק, אות קכא).

מאחר והזכרת את נושא טבילת עזרא, על אף שאין הוא קשור בצורה ישירה לעניין, אפשר לומר שגם עניין זה הוא חלק מניסיונם של חכמים לגדור את היצר המיני בפרופורציות המתאימות, ועל אף שהדבר מותר מבחינה הלכתית בקשו למנוע מתלמידי החכמים להשתעבד ליצר המיני, ולאפשר להם לשלוט בו ולהשתמש בו לטוב.

לסיום, אוסיף שתי עצות מעשיות, שיעזרו לך בהתמודדות:

העצה הראשונה היא לנסות ולהימנע מלהכניס את עצמך מראש לנסיונות, לזהות את הזמנים ה"מועדים לפורענות", ולהתרחק מסיטואציות או גירויים (מראות, עיתונים, סרטים וכו') שעלולים להוביל אותך לניסיון. לפעמים מדובר בזמן מסוים שבו היצר מתגבר, למשל בזמני שעמום ופנאי, וכדאי לצפות אותם מראש, ולהכין תוכנית פעולה ותחבולות שיעזרו לך להימנע מלהגיע למצבים כאלה.

העצה השניה היא לפעול בצורה אקטיבית למלא את חייך בתוכן חיובי, בעשייה שמתאימה לכשרונותיך וכוחותיך. זה יכול להיות בלימוד התורה – למצוא דרך מספקת יותר ומאתגרת יותר, בצורת לימוד שמושכת אותך וכדומה; וזה יכול להיות בעשייה – בהתנדבות ועזרה לזולת, בפעילות יצירתית שקרובה ללבך, וכן הלאה. כשחייך יהיו מלאים בתוכן וסיפוק מדברים חיוביים, התמודדות תהיה קלה יותר.

מעל הכל, המטרה החשובה ביותר היא לא להתייאש ולהאמין ביכולות שלך. הייאוש והדכאון הם הכלים של היצר הרע לרפות את ידיך מן המאבק ולהמשיך להכשל.

אחזור ואחזק שוב את ידיך: אשריך שאתה נלחם, אשריך שאכפת לך ואינך מוותר. אין ספק שכל נצחון קטן, אפילו זמני, הוא הישג עצום מבחינה רוחנית, אשר אין בכוחן של הנפילות למחוק. המשך להלחם, וגם אם תפסיד בכמה קרבות, את המלחמה – בוודאי תנצח.

באם תרצה לשאול עוד משהו, אשמח לעזור.

בהצלחה ובהערכה רבה,

אלי

[email protected]