The Butterfly Button
פחד מטיפול בעקבות פגיעה

שאלה מקטגוריה:

היי דבר ראשון תודה רבה! מיזם ממש מיוחד ויפה.
יש לי נושא שממש קשה עבורי לחשוף אותו (אפילו עכשיו כשאני כותבת יש לי צמרמורות)עברתי פגיעה מינית בילדות שלי עבר מאז בערך שמונה שנים,כל השנים האלה עד לפני חצי שנה שמתי לעצמי בלאק אאוט,פשוט חסמתי את זה מהראש שלי לגמרי -לא בכוונה שניסיתי לשכוח, זה פשוט היה אוטומטי.הרגשתי רגילה לגמרי אני זוכרת אפילו לפני כמה שנים דיברתי עם חברה שלי על זה שאנשים גדלים מדברים שעברו בחיים ונהיים חזקים ככה וחשבתי לעצמי וגם אמרתי לחברה שלי שאיך אני אצמח ואהיה חזקה אם לא עברתי דברים-תבינו את גודל החסימה שהיה לי,פשוט נשכח ונחסם מהראש(חוץ מפעמים ממש בודדות שפתאום חשבתי על זה במעורפל)
כל זה היה עד שלפני חצי שנה בערך סיפרו לי שמישהי ממש קרובה אלי עברה איזשהי פגיעה מינית.אני זוכרת באותו ערב בכיתי ברמה הזויה היה לי קשה ברמות ,וככה אמא שלי ועוד שתי קרובות שלי הבינו שקרה לי משהו ,דיברתי עם אמא שלי החלטנו שאני חייבת לקבל טיפול פסיכולוגי.מאז עבר חצי שנה אמא שלי דוחפת אותי שאני אלך לטיפול ואני פשוט דוחקת את זה,לא רוצה להתמודד או לא רוצה בעצם לסמן את עצמי(בהרגשה שלי)כאחת שחוותה פגיעה מינית ברגע שאלך לטיפול.ופשוט אני דוחה את זה.אני לא רוצה לקבל טיפול ולהחשף ולהזכר במה שקרה,אבל מצד אחד אני רוצה מאד להפטר מהעול הזה (אני רוצה להדגיש שמאז שחשפתי את זה לפני חצי שנה ,אין יום שאני לא חושבת על זה וזה ממש משבש לי את החיים!
בקיצור אני לא יודעת מה לעשות ,כרגע לפי איך שאני מכירה את עצמי אני אדחה ואדחה את זה ,בעזרת השם עוד שנה שנתיים אני רוצה להתחתן ולהקים בית טוב ובריא-וכמה בעיות וסיבוכים זה יכול לעשות אם אני לא אקבל טיפול-זה מה שמחזיק אותי כן לקבל,אבל פשוט אני מרגישה שאני לא מסוגלת.אני גם מפחדת שזה ישנה אותי,את החיים שלי,את מעגל החים סביבי אני פשוט לא רוצה שהחיים שלי ישתנו ,חוץ מהפגיעה שקרתה לי.
זה לא שאלה ספציפית ה״שאלה שלי״אבל אני מרגישה חסרת אונים ולא יודעת מה לעשות וזקוקה לעצה
ושוב פעם תודה ענקית,כמה זכויות יש לכם❤️

תשובה:

אנונימית יקרה,

אפתח את התייחסותי בהתנצלות על הזמן שעבר עד שפיניתי את הזמן לקרוא את שאלתך בכובד ראש ובשימת לב הראויה. מתוך הפרטים שאת מביאה נראה שאת כיום ככל הנראה נערה בגיל העשרה המתקדמים. את כותבת: “עברתי פגיעה מינית בילדות.” אינך מפרטת אם היה אירוע חד פעמי או מתמשך? מי היה הפוגע ובאיזו סיטואציה\מערכת יחסים זה התרחש. את מציינת שזה קרה לפני יותר משמונה שנים, אם מחשבת נכון, זה קרה בערך בהיותך בת 10 (+\-) ?

מדברייך אני מבינה שבתוך תקופת ההתרחשות, היית לבד, לא שיתפת בני משפחה קרובים, אמא, אחיות…. את מבינה היום עד כמה הנפש חכמה ומנסה להתגבר בכוחות עצמה על האירוע הקשה ומתאמצת לשכוח, בשפה המקצועית- להכחיש. עד כדי כך שאת משוכנעת שלא עברת שום ניסיון משמעותי שיכול לחשל אותך לחיים….

אנחנו, אנשי המקצוע יודעים לצטט ביטוי: “הראש מנסה לשכוח, אבל הגוף זוכר…” הנה עכשיו, כשאת כותבת עד כמה ניסית והצלחת לשכוח, הגוף שלך לא שוכח, הוא זוכר ועוד איך, הוא רועד תוך כדי כתיבה, הוא בוכה “ברמה הזויה” וכבר לא מצליח לשמור את הסוד בתוכך…

את תוהה ומביעה דילמה פנימית. מצד אחד מבינה שאת זקוקה לטיפול. גם אימך והסביבה הקרובה שמודעת למה שקרה מבינים את הצורך ודוחפים אותך לשם ואת משתהה, משהו בפנים מתנגד, לא מסכים. למה הוא מתנגד??

התשובה לכך נמצאת בתוכך ואת כותבת אותה בסוף השאלה:” אני פשוט לא רוצה שהחיים שלי ישתנו ,חוץ מהפגיעה שקרתה לי.”

את לא רוצה להכיר בכך שמשהו השתנה בחייך. המחשבה היא שבעצם הפניה לטיפול אני מכירה בכך שקרתה פגיעה ואם לא אפנה לטיפול, זה אומר שלא קרה לי כלום. זה כמו אדם שמתנגד לקחת טיפול תרופתי מתוך מחשבה שבעצם נטילת התרופה, אני מודה שאני חולה. כי ככה סתם, אני בריא…

חשוב שתדעי שפגיעה מינית מעצם טבעה היא חוויה משנה חיים האירוע עושה תפנית בעלילה, היא יוצרת מהפך במסלול הזורם של החיים. ככה אנחנו רואים את זה כאנשי מקצוע. כל מה שידעת רגע לפני שזה קרה, כל מה שידעת על הפוגע, על הגוף, על החיים, כל זה התהפך בשנייה! וזה מה שככל הנראה קשה לך לראות, להכיר בו, להתמודד מולו. הרבה יותר פשוט וקל זה לומר:” לא ראיתי, לא שמעתי, לא היה ולא נברא” אנחנו קוראים לזה “מזעור” כשנקטין את מה שקרה זה פשוט יעלם…. לצערי, כפי שאת חווה זה לא הולך לשום מקום זה פשוט מחכה בפינה וקופץ ברגע הכי פחות צפוי.

אם נאמר שמשהו בחייך כבר השתנה, התפקיד של הטיפול יהיה דווקא לאחות את השבר, להחזיר את הרצף, לייצר חיבור דרך המפגש עם הזיכרון הקשה באופן מבוקר בתוך קשר מיטבי עם מקום להתבוננות והבנה עמוקה של מהי המשמעות של האירוע שהיה ואיפה זה פוגש אותך, איפה זה משפיע עלייך. בתפיסה שלנו, אנשי המקצוע המטרה היא להפוך את האירוע (אירועים) מ”משהו שמשפיע עלייך ומעצב את חייך ל-משהו שקרה לך”

זה כל כך מובן שתתנגדי, שתירתעי, שלא תסכימי להיפגש עם מה שאת בורחת ממנו כבר למעלה מ-8 שנים!!

מציעה שתאזרי כוחות, תפני לטיפול, תני לזמן, זמן. הטיפול אמור להיות בקצב איטי ומתחשב בכוחות שלך ובמסוגלות שלך לגעת בזיכרונות. חשוב ביותר לבחור במטפלת שיש לה הכשרה, ניסיון ומיומנות בטיפול בנפגעי פגיעה מינית. את צודקת, יפה שעה אחת קודם! אל תשאירי את זה קרוב מידי לתקופת הנישואין.

מתפללת בשבילך

אסתי

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

תמיד פחדתי להשתגע... יש לי סיכוי?
קצת אספר על עצמי בקצרה כרקע לתהיות והשאלות המורכבות שיש לי אני בת 21 למדתי בבית ספר חרדי חסידי שהיה יותר חזק מהבית שלי. מגיל 14 זוכרת את עצמי עם חרדות ופחדים בעיקר מלהתעלף( משהו שחלף לי עם הזמן והתגברתי עליו למרות שהייתי באותה תקופה פוחדת ממנו ברמה לא מוסברת)...
אמונה, חוסר ביטחון וסוף העולם
אני אישה בשנות הארבעים נשואה ואמא. תמיד הייתי דתיה וב- 3 שנים האחרונות התחזקתי יותר יחד עם בעלי. לפני כשנתיים הייתי צריכה לעבור ניתוח גדול, ובעלי לקח על עצמו כיפה. ואני בהחלטה פזיזה של הרגע, לקחתי על עצמי כיסוי ראש! זה משהו שבחיים לא חשבתי שאקפיד כי המראה החיצוני והטיפוח...
לא יודעת איך ללמד את בני בצורה צנועה ובריאה על מה שמסקרן אותו
הבן שלי עוד מעט בן 9, שנה שעברה ביקש משני חברים להוריד את המכנס לראות אם הם גברים, זה טופל, הבין שלא עושים זאת, גוף פרטי של כל אחד. לאחרונה בודקת בחיפוש בגוגל ורואה שהוא מחפש מילים ומושגים מתחום המיניות. מילים כאלו שאני בשוק, מאיפה שמע? יש לציין שאני חד...
עוברת ליד החיים ולא מצליחה להרגיש באמת
אני בחורה בת כמעט 26, רווקה. השאלה שלי כללית, יכול להיות קשורה לזה שאני רווקה, למרות שזה לא בטוח.תגידו אתם:) קצת רקע לפני הצגת השאלה: יש לי תואר ועבודה מעניינת מאוד, לרוב עם הרבה סיפוק. אני מוקפת בחברה ב”ה ויש לי הזכות להמשיך וללמוד תוך כדי עוד דברים שאני אוהבת...
יש סוף לטיפול רגשי? אפשר לצאת מהקושי?
בתור אחד שעבר הרבה טיפולים רגשיים ותמיד זה סייע לתקופה מוגבלת מאוד עד לגל הבא אני רוצה פשוט לדעת האם יש לזה סוף? האם יש דרך לצאת מזה אי-פעם? לקבל כלים להתמודדות יעילה יותר אחת ולתמיד? או שזה פשוט משהו כרוני שילווה אותי עד זיבולא בתרייתא – על כל המעלות...
בעלי מכור לאלכוהול ועישון- ואני בחרדות!
לפני הכל אני רוצה ממש ממש להודות, על האמת בלי פשרות, והבהירות הגדולה שאתם מביאים בנושאים שונים. פשוט הצלה! רציתי לשתף במצב שלנו, ואולי תהיה לכם עצה בשבילנו. אנחנו זוג עם 2 ילדים, נשואים 4 וחצי שנים. ב”ה היחסים ביננו מצוינים, פתוחים אחד עם השני. קצת רקע: אבא של בעלי...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן