אנונימית יקרה,

אפתח את התייחסותי בהתנצלות על הזמן שעבר עד שפיניתי את הזמן לקרוא את שאלתך בכובד ראש ובשימת לב הראויה. מתוך הפרטים שאת מביאה נראה שאת כיום ככל הנראה נערה בגיל העשרה המתקדמים. את כותבת: “עברתי פגיעה מינית בילדות.” אינך מפרטת אם היה אירוע חד פעמי או מתמשך? מי היה הפוגע ובאיזו סיטואציה\מערכת יחסים זה התרחש. את מציינת שזה קרה לפני יותר משמונה שנים, אם מחשבת נכון, זה קרה בערך בהיותך בת 10 (+\-) ?

מדברייך אני מבינה שבתוך תקופת ההתרחשות, היית לבד, לא שיתפת בני משפחה קרובים, אמא, אחיות…. את מבינה היום עד כמה הנפש חכמה ומנסה להתגבר בכוחות עצמה על האירוע הקשה ומתאמצת לשכוח, בשפה המקצועית- להכחיש. עד כדי כך שאת משוכנעת שלא עברת שום ניסיון משמעותי שיכול לחשל אותך לחיים….

אנחנו, אנשי המקצוע יודעים לצטט ביטוי: “הראש מנסה לשכוח, אבל הגוף זוכר…” הנה עכשיו, כשאת כותבת עד כמה ניסית והצלחת לשכוח, הגוף שלך לא שוכח, הוא זוכר ועוד איך, הוא רועד תוך כדי כתיבה, הוא בוכה “ברמה הזויה” וכבר לא מצליח לשמור את הסוד בתוכך…

את תוהה ומביעה דילמה פנימית. מצד אחד מבינה שאת זקוקה לטיפול. גם אימך והסביבה הקרובה שמודעת למה שקרה מבינים את הצורך ודוחפים אותך לשם ואת משתהה, משהו בפנים מתנגד, לא מסכים. למה הוא מתנגד??

התשובה לכך נמצאת בתוכך ואת כותבת אותה בסוף השאלה:” אני פשוט לא רוצה שהחיים שלי ישתנו ,חוץ מהפגיעה שקרתה לי.”

את לא רוצה להכיר בכך שמשהו השתנה בחייך. המחשבה היא שבעצם הפניה לטיפול אני מכירה בכך שקרתה פגיעה ואם לא אפנה לטיפול, זה אומר שלא קרה לי כלום. זה כמו אדם שמתנגד לקחת טיפול תרופתי מתוך מחשבה שבעצם נטילת התרופה, אני מודה שאני חולה. כי ככה סתם, אני בריא…

חשוב שתדעי שפגיעה מינית מעצם טבעה היא חוויה משנה חיים האירוע עושה תפנית בעלילה, היא יוצרת מהפך במסלול הזורם של החיים. ככה אנחנו רואים את זה כאנשי מקצוע. כל מה שידעת רגע לפני שזה קרה, כל מה שידעת על הפוגע, על הגוף, על החיים, כל זה התהפך בשנייה! וזה מה שככל הנראה קשה לך לראות, להכיר בו, להתמודד מולו. הרבה יותר פשוט וקל זה לומר:” לא ראיתי, לא שמעתי, לא היה ולא נברא” אנחנו קוראים לזה “מזעור” כשנקטין את מה שקרה זה פשוט יעלם…. לצערי, כפי שאת חווה זה לא הולך לשום מקום זה פשוט מחכה בפינה וקופץ ברגע הכי פחות צפוי.

אם נאמר שמשהו בחייך כבר השתנה, התפקיד של הטיפול יהיה דווקא לאחות את השבר, להחזיר את הרצף, לייצר חיבור דרך המפגש עם הזיכרון הקשה באופן מבוקר בתוך קשר מיטבי עם מקום להתבוננות והבנה עמוקה של מהי המשמעות של האירוע שהיה ואיפה זה פוגש אותך, איפה זה משפיע עלייך. בתפיסה שלנו, אנשי המקצוע המטרה היא להפוך את האירוע (אירועים) מ”משהו שמשפיע עלייך ומעצב את חייך ל-משהו שקרה לך”

זה כל כך מובן שתתנגדי, שתירתעי, שלא תסכימי להיפגש עם מה שאת בורחת ממנו כבר למעלה מ-8 שנים!!

מציעה שתאזרי כוחות, תפני לטיפול, תני לזמן, זמן. הטיפול אמור להיות בקצב איטי ומתחשב בכוחות שלך ובמסוגלות שלך לגעת בזיכרונות. חשוב ביותר לבחור במטפלת שיש לה הכשרה, ניסיון ומיומנות בטיפול בנפגעי פגיעה מינית. את צודקת, יפה שעה אחת קודם! אל תשאירי את זה קרוב מידי לתקופת הנישואין.

מתפללת בשבילך

אסתי