שלום וברכה איש יקר,

מדבריך ניכרת הדאגה לגיסתך האומללה, ניכר גם חפצך בבירור האמת, ובביעור העוולות, ואני מלא הערכה על כך. ובכן השאלות שלך נוקבות, וחשוב מאד לעשות סדר בעניינים אלו, בדיוק השבת קראנו בפרשת השבוע (פרשת ואתחנן פרק ז פסוק ו) ‘בְּךָ בָּחַר ה’ אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים…’, כאשר הפירוש הוא שעם ישראל הוא עם מיוחד לה’ יתברך. וכמעט נתקיימה בנו המליצה, שאנו ‘עם סגולה’ עם שעסוק כל הזמן בעשיית סגולות, וכמה שהדבר בעצמו מקומם, כי כל עיוות, כל תפיסה לא נכונה של הדת, מקוממת. אך לנוכח מקרים מזעזעים כמו שאתה סיפרת במכתבך, התופעה מקוממת יותר ויותר, ממש תצלינה אזנים משמוע, אם היא סיפרה להם על מצבה הכלכלי הקשה ועדיין העזו לבקש ממנה ועוד הבטיחו לה שישועתה קרובה לבוא, אין מה לומר על זה, הכסף שניטל ממנה הוא כסף הניטל בהונאה, והם עברו ועינו אשה אומללה, אשר התורה הקדושה מזהירה את מי שלא שומע את זעקתה, וודאי שאין מקור ברוך למעשה נבזה כל כך. על מקרים כאלו אין מה לומר, יש רק להביע זעזוע עמוק.

זו לא הפעם הראשונה שאני שומע על ניצול מחפיר של אנשים קשיי יום, על ידי אוספי צדקה למיניהם, אם אתה שואל מה לעשות במקרה הספציפי הזה, אני הייתי קודם מסביר לה שהיא צריכה להפסיק את הנתינה של צדקה הזו, ולבטל את הוראת הקבע שחתמה עליה, רק צריך לעשות לה הפרת נדרים על הנדר שנדרה, על ידי שלשה תלמידי חכמים. הבעיה שפעמים רבות הנותן לא מסוגל לבטל את הבטחותיו, הוא כבול מבחינה נפשית לישועות שהבטיחו לו והוא בטוח כי חלילה יארע לו מקרה רע אם יפסיק את נתינותיו, במקרה זה יש לפנות לגוף הצדקה שביקש ממנה ולנסות להניע אותם מהגבייה של הכסף, פעמים והדבר נעשה על ידי מתנדב טועה, וגבאי הצדקה ומנהלי הקופה יזדעזעו כמוך לנוכח המקרה.

פנו אלי ממש לאחרונה במקרה דומה למקרה שלך, אשה אלמנה שהבטיחו לה כל מיני הבטחות אם תתן למוסד מסוים, ובניה פנו אלי שהיא מתרוששת מנתינות אלו, והיא בשלה, שהגאון המקובל… הבטיח שאם יתנו לו הוא יברכה בכל מה שהיא זקוקה, והיא זקוקה להרבה. הפניתי את בני המשפחה לאותו צדיק, והוא פנה אליה בשיחת טלפון באופן פרטי ואמר לה שהוא לא הבטיח שום הבטחה, והוא אף אוסר עליה לתת יותר כספים עבורו. התברר שאנשים פשוט עשו שימוש בשמו בלי שהוא ידע מזה.

אך מדבריך ניכר שלא רק המקרה גופו שנחשפת אליו, מטריד אותך. אלא הדבר באופן כללי מטריד אותך, האם יש מקור לעניין הפדיון נפש או לא, אך טרם שאכתוב את המקור לעניין הפדיון נפש, חשוב לי להסביר נקודה אחרת, כי אני מאמין שלא רק ענין הפדיון נפש מציק לך, כל ענין פרסומם המוגזם משהו של קופות הצדקה נראה כבר כאילו עברו שם את הגבולות, הרבה אנשים טרודים מכך, ואני מאמין שגם אותך מטריד גם תופעות אלו ולא רק ענין הפדיון נפש.

ובכן צריך לדעת דבר מאד מאד חשוב, שהרבה אנשים לא מודעים אליו. כאדם שמחמת כמה סיבות מעורב פעמים רבות בטיפול במשפחות מצוקה הזקוקים לעזרה כלכלית מאותם הקופות, הנני מודע לנעשה במשרדי קרנות צדקה הגדולות, ושם נגלה לעיני דבר נורא. גבאי הצדקה נמצאים במצב לא פשוט בכלל, כמות המקרים של אנשים שמצבם הכלכלי גרוע, ומצב ביתם שכמעט מט ליפול מחוסר פרנסה, רב ביותר. מקרים מזעזעים ממש, המצב הכלכלי הוא בדרך כלל חלק מקריסה מוחלטת של המשפחה כולה, שממש מתמוטטת כמגדל קלפים בעקבות הבעיות הכלכליות. בדרך כלל בעיות כלכליות גוררות איתם עוד בעיות רבות נלוות, אין מה לעשות הכסף הוא מצרך יקר שעל ידו אפשר לעשות דברים נפלאים, וחסרונו מוליד בעיות רבות. טעות, טעות גדולה, חושבים אנשים רבים כי הרבה מן המקרים הם של אנשים שהיה לאל ידם לעשות דבר מה או יותר מכך לצורך פרנסת ביתם, והם לא עושים וכך הם נופלים כנטל על הציבור, הדברים ממש לא כך לצערי. לא ימלט שיש גם כאלו מקרים, כך טבעה של מערכת גדולה שיש בה גם מקרים שבאופן פרטי אולי היה אפשר לקומם את הריסות הבית באופן אחר, כמו למשל הוצאת בני הזוג לעבודה יותר מכניסה. אבל ברוב המקרים המגיעים לפתחם של קופות הצדקה, לא זה הנושא, מדובר במשפחות שנפלו כלכלית מסיבת מחלה לא עלינו של אחד מבני המשפחה, או קריסה כלכלית של עסקים, דבר שכל אדם לא חסין ממנו, או שאר מקרים כיוצא באלו. גבאי הצדקה עומדים בפני בקשות רבות ולצערם הם צריכים לענות בשלילה להמון מן הבקשות. לבם הרחום של גבאי הצדקה גורם להם ליצירתיות רבה, וכך הם ממציאים כל מיני סיבות שגורמות לאנשים לתת. צריך לזכור בימים כתיקונם, כשמלכות ישראל עמדה כתיקנה, וכח בית דין היה יפה לכוף, היו בית הדין כופים כל אחד ואחד שיתן לצורך כל העניים. פירושו של דבר שהיו בית הדין עוברים מדלת לדלת וגובים באופן שווה מכל בני העיר למען צדקות אלו, בלא הבטחות וללא סגולות, לתת כי כתוב בתורה שצריך לתת צדקה למי שצריך לכך. גבאי הצדקה של ימינו כבולים, אין בידם את היכולת לכפות, הם מצאו דרך אחרת שגורמת לאנשים לעשות את מה שהם היו צריכים לעשות בין כה וכה.

מה השתנה? למה פעם לא היו דברים כאלו? אני לא רואה צורך במתן תשובות לשאלות כאלו, ישנם כמה אפשרויות מסתברות הנותנות מענה לשאלות אלו. והאפשרות הנראית לי יותר מכל אפשרות, שבאמת בעבר היו משפחות רבות מתמוטטות ולא היה מי שיעזור להם, היום ב”ה יש מי שיעזור. בעבר יתומים היו נשלחים לבתי יתומים ונפשם נכוותה שם בכוויה שפעמים שלא ניתנה לריפוי, ה’ ירחם. בכל מקרה, זו שאלה שמה שיתרצו עליה לא תשנה את המציאות הנכונה שכתבתי עליה, עד כה, יש צורך אדיר בקרנות הצדקה העושות מעשים אציליים של הקמת משפחות או מניעת משפחות מהתמוטטות. אני אישית הייתי מעורב במקרים רבים של משפחות שניצלו ממש בעקבות קרנות הצדקה הללו.

כמובן שכל זה לא אמור על מקרה כמו שאתה מספר, ממי שאינו יכול לתת אסור לקחת, ומי שלוקח ממנו עושה עוול נוראי, אסור גם להבטיח הבטחות של ממש כי אין מי שיכול להבטיח הבטחות ברורות, אפשר לברך לא להבטיח. פעמים והגובה עושה כך על דעת עצמו, ולא שולחיו גבאי הצדקה. ואין סיפור אחד כזה מלמד על כל קרן הצדקה שאסף עבורה. אבל בהחלט צריך לדעת שדברי אמורים כלפי קרנות הצדקה הגדולות המנוהלות על ידי גדולי תורה ידועים, לא כל קרן צדקה היא כזו, וישנם הרבה נוחלים המתחזים לאנשי צדקה ומבטיחים כל מיני הבטחות שווא לנותני הצדקה, וצריך ליזהר מהם.

אחרי כל זה אענה לך על פרטי השאלות שלך. א. מדוע רבנים אשכנזים לא עושים פדיון נפש? ובכן ענין פדיון נפש על ידי נתינת צדקה יש לו מקור ברוך, מצאנו בשולחן ערוך בהלכות שבת (סימן שלד סעיף כו) ובהלכות נדה (סימן קפה סעיף ד) שהרמ”א כותב סדר כפרה למי שעבר על איסור שבת או נדה בשוגג שצריך להתענות, ויכול לפדות את התענית בצדקה, כמו כן כותב הרמ”א שיעור של כסף שצריך לתת לצדקה תחת חיוב קרבן חטאת שהיה צריך לתת, ומקרא מלא הוא בנביא דניאל (פרק ד פסוק כד) שם מציע דניאל לנבוכדנצר לפדות חטאיו בנתינת צדקה. ובאמת יש מקור גדול לכך שהצדקה מכפרת על הנפש, התורה (שמות ל, יב) קובעת כי נתינת מחצית השקל מהווה כופר נפש, והתלמוד (בבא בתרא דף ט עמוד א) מדמה נתינת צדקה בזמן הזה לנתינת השקלים בזמן שבית המקדש היה קיים, ‘ואמר רבי אלעזר בזמן שבית המקדש קיים אדם שוקל שקלו ומתכפר לו, עכשיו שאין בית המקדש קיים אם עושין צדקה מוטב ואם לאו באין עובדי כוכבים ונוטלין בזרוע, ואף על פי כן נחשב להן לצדקה שנאמר ונוגשיך צדקה’. בסדר אליה רבה (פרק י) מבואר שרבן יוחנן בן זכאי אמר למשפחת בני עלי שכשיגיעו לפרקן יתנו דמיהן לצדקה וינצלו , הרי מבואר הדבר שמועיל פדיון דמיו לצדקה. יש עוד הרבה מקורות לכך, ואני חושב שמה שהבאתי עד כה מספק בכדי לדעת שזו לא המצאה שהומצאה בימינו, אצל החסידים והמקובלים הספרדים הורחב ענין פדיון נפש גם למקרים שלא ידוע על חטא מסוים, כנראה על סמך זה שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.

אז למה באמת אצל האשכנזים לא מצאנו שהרבנים מציעים לעשות זאת. באמת זה לא מדויק, אצל החסידים היו עוסקים בנתינת פדיון נפש לאדמו”ר. אצל הרבנים האשכנזים הלא חסידיים לא נהגו בזה, והסיבה היא שאופי הקשר שבין הרבנים האשכנזים – ליטאיים לתלמידיהם, הוא אופי שונה מהאופי של המנהיג החסידי. המנהיג החסידי וכמו כן המקובל הספרדי מטפל בסדרי תשובה לחסידיו. לעומת זאת תפקידו של הרב במחוזות ליטא וכיוצא בהם, אינו תפקיד מתערב באופן פרטי בחטאיהם של בני קהילתו, אם רב ישאל על ידי תלמידו מה לעשות עבור חטא שחטא הוא יקבל את תשובתו של הרמ”א הנותן סדר תשובה ופדיון ברור לחטא המחייב קרבן חטאת או פדיון תענית, לא מעבר לכך. יש עוד סיבות שמחמתם יש הבדל בין הגישות שמחמתם אצל הרבנים האשכנזים ליטאיים פחות מצוי הדבר הזה, אלא שהיריעה מתרחבת ונראה לי שדי במה שכתבתי עד כה.

כלפי שאלתך מדוע צריך הון תועפות, התשובה שבאמת לא צריך הון תועפות וכל דרישה של סכומים גדולים מידי מעוררת סימן שאלה גדול על הדורש כך. על שאלתך שאולי יותר טוב לתת לחולים ועניים ולצה”ל, לא הבנתי כל כך, נתינות צדקה אלו למי הם ניתנות? לא לחולים? ואם זה ניתן לישיבות האם זו לא צדקה? אדרבה זו נתינת צדקה גדולה וחשובה והיא המעולה שבצדקות, כי נתינת צדקה לתלמידי חכמים היא הצדקה המועילה ביותר, בתלמוד (סנהדרין דף קב ב) מובא שאף שאחאב היה רשע עד שכתוב עליו ‘רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה’ אשר הסתה אתו איזבל אשתו’. ותנינא בכל יום היתה שוקלת שקלי זהב לעבודה זרה. היה נחשב ‘שקול’ דהיינו, הוא היה כאדם בינוני שמחצה זכויות ומחצה עבירות, והסיבה לכך הוא מחמת שהיה וותרן בממונו, ומתוך שההנה תלמידי חכמים מנכסיו, כיפרו לו מחצה. וראה מה שהאריך החפץ חיים בספרו שם עולם (שער החזקת התורה פרק טו) במעלת החזקת תלמידי חכמים.

כלפי שאלתך ש – “באלו דברים ” שהן להם שיעור לא מוזכר כלל פדיון נפש. הסיבה פשוטה, כי יש שיעור לנתינת צדקה, כתוב המבזבז אל יבזבז יותר מחומש ובאמת הרמב”ם בפירוש המשנה (פאה א א) מדגיש שאף שגמילות חסדים היא מן המצוות שאין להם שיעור, אין הכוונה לא על גמילות חסדים שבגופו שבזה יש שיעור שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש, אלא על גמילות חסדים בגופו.

כלפי מה שכתבת שאנשי המשנה והגמרא הרמב”ם והרמב”ן לא התעסקו בפדיון נפש, אין לנו מקורות לכך אם הם התעסקו בכך או לא, וריבוי התפועות האלו בדור שלנו יותר מבדורות הקודמים כבר הסברתי לך על כך בתחילת דברי.

בקצרה, יש מקור לפדיון נפש על ידי נתינת צדקה, אבל לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול, יש אנשים שאינם הגונים שאוספים כספים למטרות שאינם הגונות, והסימן הגדול ביותר לכך היא אם הם דורשים דרישות גבוהות מיד, או מבטיחים הבטחות ברורות, וודאי שכשהם לא מתחשבים בחוסר היכולת של הנותן הם אנשים לא הגונים ומצוה למנוע מלתת להם. מצוה גדולה לתת צדקה, וכל אחד צריך לתת כפי יכולתו, וחשוב מאד לברר למי נותנים, כדאי לתת או לעני מוכר וידוע שנמצא בסביבתך, או לקופות הגדולות המנוהלות על ידי גדולי ישראל.

ויהי רצון שיתקיים בנו מהרה הבטחת הכתוב ‘אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ ה’ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ’.

ובציפייה לישועה פרטית לגיסתך

בהערכה רבה על הדאגה לגיסתך

מוכן תמיד להבהיר עוד דברים אם משהו לא מספיק מובן

שלמה

sh4101199@gmail.com