שלום לך א. היקרה,

מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן להגיע לכתוב לך את התשובה.

המכתב שלך לכל אורכו מגלה טפח ומכסה טפחיים, ולכן גם התשובה שלי תהיה בהתאם – קצת חלקית וקצת חסרה, ומשאירה לך חללים ריקים למלא.

את נשמעת בהחלט בוגרת מכפי שנותייך, ואני בטוחה שיש לך נסיון חיים ייחודי שאין לבנות אחרות.

ויש לך מודעות עצמית נדירה. את קשובה לעצמך, לבחירותייך, שמה לב מה את עושה וגם יודעת למה. יש לך הרבה אוצרות יקרי ערך ונדירים, ונראה שבדיוק כמו שאת מתכננת – עבודה בתחום טיפולי עשויה להתאים לך ולאישיותך מאד.

ועכשיו את בעצם שואלת מה עושים את תחום מסוים, סודי, שמושך אותך מאד מאד ואת חוששת שאת מדי אובססיבית כלפיו.

אז ככה, לא גילית לי מה התחום הזה – והסוד הזה בעצמו הוא שאלה מעניינת, למה? למה הוא כל כך סודי עד שאפילו שאלה אנונימית באתר אנונימי באינטרנט לא יכולה להכיל את הסוד הזה?

ואני יוצאת מנקודת הנחה זה יכול להיות כל דבר. כל תחומי הקצה שמטפלים בהם פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ואפילו קרימינולוגים.

ואת שואלת את עצמך למה זה כל כך מעניין אותך.

ולעצמך יש כמה תשובות, שהן כמו בצל: כל פעם את מקלפת עוד שכבה ונכנסת יותר פנימה, לרובד יותר עמוק שלך.

את מרחמת, זה מעניין אותך, את מחפשת אקשן, ו- הופה! זה מושך אותך. ואין לך מושג איך יכול להיות שבת שהכל נורמלי אצלה רוצה להיות במקום כל כך אחר.

קודם כל, סחטיין על הכנות. (מרשה לי סלנגים?) כמה כיף זה יכול להיות, להשאר בשכבה הראשונה והחיצונית, להגיד שאת נורא-נורא מרחמת, ולשמור את עצמך ככה בחוץ… מכובד כזה. הבחורה טובת הלב שעוזרת לכל המסכנים. הזאת שנולדה במקום הנכון, ומורידה את עצמה לעם.

וכמה אמיתית את שאת מסוגלת לחשוף עוד שכבה ולהגיד: רגע, שניה. זה לא רק שהם מסכנים ואני מרחמת עליהם. יש במקום הזה, הירוד בכמה רמות, משהו שאני לא יודעת לקרוא לו בשם, אבל אני מחפשת אותו! מהאמת הזו, מהכנות הזו, את מרויחה בגדול.

את כבר לא נותנת לעצמך לבלבל את עצמך במריחה חיצונית של טוב לב, אלא תרויחי בעזרת השם להבין את עצמך באמת, בשכבה יותר עמוקה.

יש שני תחומים שעליהם רמזת במכתב במילים חלקיות:

הראשון שבהם, החויה האישית שלך. הדברים שעברת בחיים.

השני שבהם, התחום שבו את חושקת לגעת מקרוב.

השאלה הכי מתבקשת היא האם יש קשר בין השניים. אין לי מושג לא מהו תחום א’ ולא מהו תחום ב’, אז אני משאירה לך את עבודת הברור – האם יש קשר בין השניים?

את יכולה לכתוב לי למייל אם מתחשק לך לשתף.

היות שאת די חוששת מכך שאת מפתחת אובססיה לנושא, וחורגת מתחום הסביר במחשבה אודותיו. הייתי מציעה לך לפתוח את זה עם אשת מקצוע שתסכימי לגלות לה על מה את חושבת כל כך הרבה. אני מכירה שתי נשות מקצוע שבאופן אישי מוכנות להודות גם בחלקים פחות נוצצים שמושכים אותן בעולם הטיפול, ואני מגלה לך את זה מראש כי אולי תרצי לפתוח את זה עם מישהי אמיצה בדומה לך, שלא מפחדת לראות את החלקים הפחות מושלמים של עצמה…

אולי זה גם יענה לך על השאלה השניה, מה לעשות עם זה. אולי תוך כדי השיחות תמצאי מענה גם לחלק הזה: או שתדעי מה לעשות כדי להתחיל להתקדם לקראת לימוד/עיסוק בנושא, או שתדעי מה עומד מאחורי הרצון לעסוק בו, ותמלאי את הרצון הזה בדרך אחרת.

ואני בטוחה שברור כזה גם יענה לך בחיוב על השאלה השלישית: הגיוני מאד מאד שאנחנו מחפשים משהו במקום שכאילו ‘לא היינו אמורים’ לחפש שם. אם אם אנחנו מחפשים, יש לנו סיבה טובה. הנפש שלנו חכמה, היא לא סתם יוצאת למסעות…

בהצלחה!

דבורה.