לשואל היקר שלום וברכה!

ליבי נקרע מקריאת השאלה שלך. אתה זועק מנהמת ליבך, אני ממש יכול לשמוע את הזעקה, לראות את הדמעות שבוודאי זלגו מעיניך תוך כדי כתיבת המילים הכאובות, ואני בטוח שאבינו שבשמים שומע, ורואה, ומוחל, וסולח. הארכת בשאלה, חזרת שוב ושוב על אותן טענות ותחושות מעיקות, ואני משוכנע שכפי שאומרים שיש "שכר פסיעות" להולכים לבית-המדרש, כך יש "שכר מילים" לאחד כמוך, שכותב בזה כאב ותסכול על הקושי לקיים את מצוות השם כדת.

בתחילה קראתי את דבריך ברפרוף, ומיד הרגשתי אגרוף בבטן, כאילו הטענה שלך מכוונת אליי אישית, כמי שמייצג את הקב"ה בעולם, יחד עם כל שומרי המצוות באשר הם: מה יש לכם לומר על מצב בו אדם פשוט אינו יכול להימנע מן האיסור? אתה כותב שפשוט אי-אפשר להשתלט על זה, ואני משוכנע שכל גבר בריא יזדהה עם דבריך. היעב"ץ בסידורו כותב: "התחכם הבורא יתברך להטביע יצר חזק באדם המטה אותו לפעולה זאת כמעט בכפייה והכרח". אמנם הוא מדבר על מעשה האישות, אבל כשאין לאדם אפשרות לקיים את המעשה בפועל הוא מתאווה לקיימו בדמיון, וכמעט שאינו יכול לעמוד בכפיה זו. בקיצור, היעב"ץ בתוך שאר הגברים בישראל ובעולם, מסכימים עמך שהיצר לעניין זה הוא מעל לכוחות הטבעיים שלנו. וכפי שציינת, קשה למצוא רווק שמצליח לשמור על קדושתו. ובאמת חז"ל אומרים (פסחים קיג, א): "אמר רבי יוחנן: שלשה מכריז עליהן הקב"ה בכל יום [לשבח]: על רווק הדר בכרך ואינו חוטא…".

שאלת כמה שאלות, וברשותך, על מנת שכתיבת התשובה לא תהיה מייגעת, לא אחזור בדקדוק על כל אחת מהן, ובטח שלא אקפיד לענות על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. אתה כתבת את השאלה בשטף אחד של נהמת לב, ואף אני אחזיק באותה שיטה.

אתה עובר משאלת המבט הכללי כיצד יש להתייחס אל הרווק לעומת הנשוי, אל השאלה הפרקטית כיצד – אם בכלל – אפשר לשמור על הברית בתקופת רווקות כה ארוכה?

אז ככה, כתבת שהינך מתחזק מזה שנה, ואני רוצה להביע את רגשות ההערצה הכנים שלי אליך! גדלת בבית לא דתי ובחרת בעצמך ללכת בדרך התורה למרות שהטבע מרחיק את האדם משם – אשריך! כל הכבוד! לא אגלה לך את אמריקה אם אומר שתהליך התחזקות נעשה רק בשלבים. אגב, זה לא נוגע רק לבעל תשובה. כל חיזוק באשר הוא צריך להיעשות צעד-צעד. אחרת, אחת דינו להיכשל ולגרור את האדם לחולשה יתירה ולייאוש. אין זה נובע רק מן הכלל של: תפסת מרובה – לא תפסת, אלא שזהו סדר העולם. הבט סביבך וראה: אף בניין, ולו הקטן ביותר, לא נבנה ביום אחד; ומדוע יהא מבנה רוחני קל לבנייה מן המבנה הגשמי?

לכן, מכיוון שהינך בעל-תשובה טרי יחסית, אני מציע לך שתמחוק לחלוטין את כל מה שעבר עליך עד כה, כאילו לא היה כלל וכלל. ואף שהיה – לא היה, כי המדד הוא אך ורק ביחס לבורא-עולם, ואין לתאר עד כמה חביבים עליו בעלי-תשובה, ועד כמה הוא שוכח להם ה-כ-ל. איני מדבר על מה שהיה לפני שנתיים שלוש, אלא על מה שהיה אתמול ושלשום. הכל מחוק.

חלקים רבים יש למצוות התשובה, ושלושה מביניהם עיקריים: א) חרטה. ב) וידוי. ג) עזיבת החטא. הוידוי זה החלק הקל ביותר. מצווה מן התורה לומר בפה מלא במה חטאת ולבקש את מחילת הבורא. קלי קלות. עזיבת החטא – קשה מאוד, בפרט שמדובר בשמירת הברית לאדם שאין לו בעתיד הקרוב עבור מי לשמור אותה. חרטה – בלתי אפשרי. הבנת אותי? את הוידוי אתה עושה בקלות; את עזיבת החטא אתה עושה בתהליך נכון, בריא ושמח כפי שאכתוב בהמשך בעז"ה; ואת החרטה אתה פשוט לא עושה. למה? כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, ואינו מבקש מהם לעשות דברים שאינם יכולים לעמוד בהם, ובטח ובטח שאינו רוצה שיעשו דברים שאך ורק מזיקים להם, ומרחיקים אותם הרחק-הרחק ממנו, כגון חרטה בלתי נגמרת, מייאשת ומתסכלת. בקיצור, הפסק באופן מיידי לחשוב על כל מה שהיה עד היום. איך אמר ראש-הממשלה? לא היה כלום כי אין כלום. לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר…

אתה יודע מהי תשובה? לומר: עד כאן. לומר את זה מיד, וזהו. כלומר, עכשיו. אמור לעצמך: עד כאן! אני בן-אדם חדש. זהו זה. אם אתה קורא את התשובה תוך גלישה באינטרנט למשל, אז החלט מיד שאינך פותח שום אתר נוסף היום. כלום, גם לא לבדוק מתי האוטובוס לצפת (*2800 מכל טלפון…).

בטח נראה לך שאני סותר את עצמי. קודם כתבתי שמדובר בתהליך המורכב משלבים שונים, ופתאום אני אומר לך לעשות את השינוי מיד. זה פשוט בגלל שאתה קרוב מידי לתמונה… מכיר את זה שמדביקים את האף לתמונה והיא נראית מכוערת? לוקחים כמה צעדים אחורה ורואים יצירת מופת. אתה קרוב מידי אל עצמך, ולכן נראה לך שמצבך כה גרוע, אבל לא! העבודה נעשית בשלבים, בהחלט, אבל אתה כבר בשלב האחרון! תתפלא לשמוע.

זהו, עזבנו. איזו תחושה מרעננת! תבחר לך את הבגדים הכי יפים שלך, תעשה מקלחת טובה, תתבשם בריח טוב, ותצא חדש לעולם הגדול! אמור לעצמך: אני יכול! לא נכון, אני לא יכול – יאמר לך קול קטן ומרושע מבפנים. אמור לו: עד כה שמעתי לך ולא יצא מזה כלום, הגיע הזמן להקשיב לקולות אחרים!

וכאן צריך לדעת: אני בשלב האחרון, אבל כמו במשחק מחשב, השלב האחרון הוא הכי קשה, לאלופים בלבד. ומידי פעם מופיע על המסך GAME OVER וצריך להתחיל את הכל מחדש, אבל אני כבר אלוף! אז אני יכול מהר מאוד לחזור לשלב 8, וגם להופיע ברשימת שיאני המשחק.

האם בידך לשמור על קדושתך? התשובה היא: כן, בהחלט, אבל לא בדרך שעשית את זה עד היום. אני מניח שאתה קורא הרבה על שמירת הברית, ובטח נחשפת לכל מיני הפחדות ותיאור כל מיני הגיהנום הצפויים לפוגם בה וכו'. בטח שאלת את עצמך: למה כל זה לא משפיע עלי? למה זה לא גורם לי להתחזק? פשוט מאוד, מפני שהתכנים הללו משרתים את המטרה ההפוכה. הם גורמים לך להרגיש כ"כ גרוע ומתוסכל, עד כדי כך שאינך מאמין בכוחות שלך. ומה חשבת, כיצד תעמוד הפחדה על עונש עתידי מול משיכה עכשווית? ואל תקרא לה משיכה גשמית או כל מיני שמות מזלזלים – רש"י (שבת קנב, א, ד"ה זו אשה) כינה אותה "גזרת מלך"!

אז מה היא הדרך? לא להתעסק כלל בענייני שמירת הברית בשום צורה שהיא. לא לחשוב בראש את כל המילים הקשורות לזה ודברי חז"ל הנוגעים לעניין. ובכוונה אני לא מפרט, כדי לאפשר לך לקיים את עצתי תיכף ומיד.

ומה כן? להתמלא בשמחה ובעשיה תורנית בריאה ומלאת חיים! יש משפט (שאני מתקשה לטרוח אחר מקורו כעת) האומר כי "אלמלא יצרא דעריות – חדוותא דשמעתתא ליכא". כלומר, אם לא היה לנו יצר לעריות – לא הייתה לנו שמחה בלימוד התורה. נמצאנו למדים שיצר העריות וחדוות הלימוד נובעים מאותו כוח בנפש. עמוק מידי? המציאות תוכיח: הלומד תורה בשמחה – אין לו חשק לזה, ומי שלא…

בטח הינך אומר: נו נו… ממש עצה קלה לביצוע – ללמוד תורה בשמחה, מאיפה יש לי כוח ללמוד תורה במצבי העגום? טוב, צא מזה. אתה לא במצב עגום. אתה בדיוק במצב בו הקב"ה רצה שתהיה בו. מה הוא רוצה ממך? רק אתה יודע, ואתה יודע!

לא כתבת במה אתה ממלא את יומך, האם הינך לומד בישיבה או שמא אתה בלימודים מקצועיים? עובד? לא משנה, העיקר שתענה להגדרה הנ"ל: ממלא את יומך. "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון" (אבות, פ"ב, מ"ב). חז"ל לא פרטו את האחוזים מהיום שתופס תלמוד התורה לעומת הדרך ארץ, כי כשמדובר על יופי אז אין משמעות לשאלה האם עיקר החן של התמונה האמנותית זה ההר הנפלא או הציפורים המקסימות שמתעופפות לצידו, זה פשוט יפה! אז תעסוק בתלמוד תורה ובדרך ארץ, ולא סתם תעסוק אלא ביגיעה, עם כל הכוח, וראה איזה פלא: כל השאר נשכח!

וברמה הפרקטית… עניתי לא מזמן לשאלה דומה: איך מפסיקים? שאל אותי חייל מתוסכל. אתה, כמדומני, לא שאלת שאלה כזו, אלא יצאת מנקודת הנחה שאין בידך להפסיק, ואכן צדקת! אין אפשרות להפסיק הרגל כזה מתוך החלטה שכלית. השכל המפותח ביותר אינו יכול להתמודד עם משיכה כה עוצמתית. בטח אתה חושב כעת: או… סוף סוף מישהו חכם מסכים איתי שזה בלתי אפשרי. אבל, רגע, אני באמת מבין שמצופה ממני לעלות עוד שלב (כלומר, אל הפסגה, שהלא אתה בשלב האחרון!), אז מה עושים?

הדרך היא להימנע מלעמוד בניסיון בכלל. משל פשוט: אחד נסע ברכב בשטח עירוני במהירות 110 קמ"ש. ילד קפץ לכביש במרחק של 7 מטר מן המכונית. כמובן הנהג לא הצליח לבלום והילד נפגע. בבית המשפט הוא טוען כלפי השופט: ראית פעם נהג שמצליח לבלום במרחק של 7 מטר רכב שנוסע במהירות 110 קמ"ש? עונה לו השופט: תיאוריה גם אני עשיתי… אני לא שופט אותך על כך שלא הצלחת לבלום, אלא על כך שנסעת במהירות כזו בשטח עירוני בו המהירות המותרת היא 50 קמ"ש בלבד!

עכשיו תורך. שב עם דף ועט ותבדוק עם עצמך מהם המקומות בהם אתה נכשל. מהם הגורמים המביאים אותך לשם. מחשב? סמארטפון? עיתונים? הרחוב? תחשב מסלול מחדש ותגדיר: ללא גישה לכל המקומות התמימים כביכול (בדיקת השעה של האוטובוס לצפת כבר אמרנו?) שמביאים אותי למחוזות שאני לא רוצה להיות בהם.

שדה הקרב האמיתי אינו בעת הניסיון, אלא בשלב המוקדם, בעת שאתה מגן על עצמך מפני העמידה בו. עליך לעקוף את שדה הקרב – זו השיטה! תתבונן בדברים ותראה שכך, ורק כך, ניתן להישאר טהור ומרומם.

אחר כל זאת, אין ספק שהפתרון האמיתי הוא לא להילחם בכלל, אלא לקחת את הכוח החזק הזה אל היעד שקבע לו הבורא, למערכת של נישואין. מעומק ליבי אני מברך אותך שתמצא בקרוב את בת זוגך המיועדת לך מקדמת דנא, זו שאתה כ"כ מחכה לה, ועוד תלחש לה באוזן: היה שווה לחכות!

בינתיים תהיה חזק! ושמח! אל תיפול רוחך כשאינך מצליח לעמוד בזה. אל תפחד מהכישלון. הוא יבוא. אז מה??? החברה הרווחית ביותר מפסידה מידי פעם. העיקר זה להמשיך הלאה, להסתכל רק קדימה ולהיות עסוק בעיסוקים מלאי סיפוק!

אני מרגיש קשור אליך למרות שמעולם לא נפגשנו. אכפת לי ממך באמת. אתפלל עליך בלי נדר. אתה מיוחד, אתה טוב, אתה חזק.

ו… כן, אני יודע שלא עניתי על חצי מהשאלות. תסכים איתי שהן לא לגמרי רלוונטיות עבורך אלא נובעות מתחושות תסכול וצער, שבשעת קריאת שורות אלו כבר אינן מלוות אותך עוד (אמן).

לך בכוחך זה והושעת את ישראל!

בברכה מרובה מלב אוהב,

אביאל.

(אם הינך רוצה לשמוע ולהשמיע עוד, תוכל לפנות אליי בשמחה באמצעות המייל: [email protected]).