שלום, ה' יתברך נתן לי כישרון ואהבה עזה ליצירת מוזיקה
במשך כמעט עשור אני יוצר ומפיק מוזיקה, אפשר להגיד שלא הקדשתי כל רגע ורגע כדי לעשות זאת אבל כשיש לי את הזמן להיות שם, אני כל כולי שם. את ההרגשה הזאת אי אפשר באמת לתאר במילים, זה ממלא אותי בצורה שכל חיסרון אחר מתגמד לידה. אני נורא רוצה להתפרנס ממה שאני עושה אבל שואל את עצמי, אם עד עכשיו לא קרה שאותו צינור שפע נפתח מה אני עושה לא בסדר? אולי זו טעות לחשוב שזה מה שנועדתי לעשות? אבל מצד אחר אם הוטמן בי אותו כישרון אז סביר להניח שאני אמור להשלים חלק מפאזל כלשהו בבריאה, לא? אז מה בעצם אותה דרך שיכולה לגרום לי לדעת האם אני צועד נכון? ושאני כן יכול להתפרנס מיצירת מוזיקה? למען הסר ספק המוזיקה שלי נאהבת ( בעיני המון אחרים ) והז'אנר אותו אני יוצר מתבקש מאד. אני אדם שיותר מחכה שה' יפתח לו הזדמנויות מאשר אחד כזה שמוכר את עצמו , מקדם דפים, קבוצות וכו'( עושה את זה אבל לא בחריפות ) ההשתדלות שלי היא עצם עשיית המוזיקה ואת השאר אני מקווה שה' יזמן לי.
האם זו טעות לא לקדם את זה ולהמתין לה' שיזמן לי עבודה? מצד שני ככה נבראתי, פחות פלפל כזה שמפרסם פוסטים אין סופיים ומנסה לקדם את המוצר שלו. בנוסף כמו כל אומן יש תקופות שבהן אני יותר יצירתי ותקופות שבהן אני כלל לא יוצר, האם אני צריך להילחם באותן תקופות וליצור גם אם לא בא לי ואין לי מוזה? לפעמים אני אומר לעצמי, כשאתה קם בבוקר לעבודה כדי לקבל משכורת בסוף החודש אתה לא ממש מנווט את עצמך רק לפי מה בא לך או לא, אלא הולך כי זה מה שצריך לעשות. האם כדי להפוך תחביב אהוב למקצוע זה מה שצריך לעשות? כי אם כן אני אהיה חייב לעסוק רק בזה ללא אפשרות להרוויח כסף מעבודה אחרת.
בשנים האחרונות התחלתי להתחזק ממקום של אהבה אמיתית ורצון לעבוד את ה' ועכשיו כשאני מתמקד במוזיקה אני קצת מרגיש שאני מתרחק מהלהט שיש לי בעבודת ה' וכשאני מתמקד בעבודת ה', הלהט מעשיית המוזיקה יורד,כאילו יש מלחמה תמידית בין 2 הרצונות הללו. מצד שני גם זה וגם זה יכולים להיות עבודת ה' כי אם הוא הטמין בי את זה, אני כנראה צריך להשתמש בזה, אבל איך להשתמש? המקצוע שלי דורש לנגן לקהל מעורב ולנגן בחו"ל ( כמובן שלא בשבתות ) ובגלל שהתחזקתי אני מרגיש שאני עושה נגד רצון ה' בקטע הזה. אני יודע שאסור לנגן לקהל מעורב, אבל מצד אחר זו העבודה, הכלל שבה מתעסק עם קהל מעורב. היצירה מחיה אותי וכיף לי לראות שהקהל נהנה מהמוזיקה שיצרתי והשקעתי בה, אז כן זה לא הקהל הכי מושלם כמו הקהל הצנוע של חנן בן ארי או ישי ריבו, זה קהל קצת אחר, אנשים קצת אחרים, אבל כשאני מנגן שם ועושה את המוזיקה שאני עושה אני מרגיש הכי שייך שיש… אז לצמצם את הקהל שלי רק לגברים יצמצם גם את האפשרות שלי לצמוח שם ולהתפרנס כמו שאני רוצה.
פה נכנס עניין הקונפליקט התמידי… אחרי השאלה של איך נכון להשקיע, באה השאלה של כמה להשקיע? כי כל עוד אני לא באמת מתפרנס מזה, זה מצריך ממני לנדוד בין עבודות ולעשות דברים שאני לא מתחבר אליהם ולא אוהב אותם רק על מנת שיהיה לי איך לעבור את החודש, במשך שנים אני מוצא את עצמי בין עבודות כי נורא קשה לי לעשות משהו שאני לא אוהב לאורך זמן ומקווה שאולי משהו במוזיקה יתחיל להיות מקור הפרנסה שלי.
אז איך בעצם אני מביא את עצמי למצב שבו אני גם עושה את מה שאני הכי אוהב, גם גורם לשפע לזלוג משם ושיחד עם זאת עבודת ה' תהיה היעד העיקרי שלי? אני שואל את עצמי בנוסף, אולי לא עשיתי מספיק השתדלות? אולי אני לא יודע כמה השתדלות אני צריך לעשות ביצירת המוזיקה והקידום שלה? אולי אני נלחם על משהו שלא אמור להיות בכלל מקור הפרנסה שלי ? ואולי כל חיי אני אצטרך לעבוד בעבודות מזדמנות ולהשאיר את האהבה שלי רק כתחביב? המון סימני שאלה שבמשך שנים לא הגיעו לפתרון והמון תסכול הנובע מהם, מודה לכם שקראתם והגעתם עד כאן ומקווה שיחד נמצא פתרון.
תגובה אחת
שיח מופלא. כל כך התחברתי לשאלה אשר מנוסחת בבהירות ובטוב טעם, וכשקראתח את התשובה התרגשתי לראות איך הכול מתחבר ובהיר וישר כל כך. למדתי מהשיח הזה הרבה גם על עצמי ועל הדרך שלי.
תודה לשואל ולעונה. אנשים נפלאים!