שלום וברכה, ידידי היקר.

שאלת שאלה מדהימה ועמוקה, אשריך ששאלות אלה מטרידות אותך והינך מחפש תשובות הולמות. התעכבתי בתשובתי כי רציתי קודם לחזור וללמוד את הנושא שוב ככל שידי מגעת, ועמך הסליחה.

אני מאריך בתשובה, ונוגע בעוד יסודות, ואני מקווה שהתשובה תיתן לך מענה ראוי ומספק.

אשאל אותך: האם לא תיתכן מציאות שבה לאדם יש חבר, ויש ביניהם קשרי ידידות עמוקים על אף שהוא לא נפגש עימו פנים מול פנים? העולם המודרני מספק הרבה אופציות כאלה. כיום אפשרי בהחלט שיהיה לאדם חבר, אפילו חבר נפש, וזאת על אף שלא נפגשו מעולם ואף אינם דוברים את אותה השפה! ולא יהיה ספק לאדם ההוא, שחברו הוא אישיות קיימת, כי הם מתכתבים בכל מיני דרכים.

כך אנחנו כלפי הבורא יתברך. אנחנו מכירים אותו, יודעים על מציאותו מתוך דרכיו ופעולותיו. כשאנחנו מתבוננים בעין פקוחה ולב נקי ומוח חוקר, אנחנו רואים את האמת הפשוטה: יש בורא לעולם, והוא מהווה את המציאות כל רגע ורגע.

כשברור לנו שיש מציאות של אין עוד מלבדו, ושהבורא נותן לנו כל כך הרבה, כאן מתחילה הדרך לאהבת ה' אמיתית.

בא ננסה להבין מה המשמעות של משל ונמשל. יש לי מסר שאני רוצה להעביר לאחר, להסביר לו את הרעיון בצורה טובה, בשביל להמחיש את הרעיון, אני מספר סיפור. הסיפור אינו העיקר כאן, אלא המסר העולה מהסיפור.

אתן לך דוגמא. הדבר הכי חם היום בעולם ההייטק, זה בינה מלאכותית. הבינה המלאכותית כבר נמצאת באין ספור מערכות דיגיטליות. והנה סיפור: יצרתי רובוט משוכלל שמבוסס על בינה מלאכותית המתקדמת ביותר. את הרובוט אני מצפה בסיליקון בצורת אדם. כך שהוא נראה ממש כמו בן אדם. אך מה שלא יהיה, לעולם הרובוט הזה לא יהיה אדם! אפילו אם אני יצוֹר רובוט שמורכב מחלקי בשר ודם שיצרתי במעבדה, עדיין הוא לעולם לא יהיה אדם. מה שלא יהיה, כל מה שאני צריך לעשות כדי לעצור אותו זה לנתק אותו מחשמל, נגמרת לו הבטריה, הכל נעצר. זה הסיפור, זה המשל. המסר שאותו אני רוצה להביע במשל הזה, הוא הנמשל – הרעיון העמוק. הרובוט כלפינו, זה כמו שאנחנו כלפי הבורא. כמו שברור שאדם ורובוט הם שני דברים שונים בתכלית, כך ברור שהאדם ובוראו הם שני דברים שונים בתכלית. כמו שהרובוט, משוכלל ככל שיהיה, פועל רק לפי איך שתכנתתי את האלגוריתמים שלו, כך האדם בנוי ופועל לפי איך שהוא תוּכְנַת על ידי הבורא. וכפי שרובוט לעולם לא יבין מעצמו לעומק מה זה בן אדם, אפילו אם אני יכניס לו את המידע המלא, כל הבנתו זה רק אלגוריתמים, שגם הם בסופו של דבר אוֹן ואוֹף של טרנזיסטורים זעירים, כך אנחנו כלפי הבורא. חכמים ומוצלחים ככל שנהיה, והאנושות באמת חכמה, לעולם לא נוכל להבין את מהות היוצר והמתכנת שלנו. אנחנו רובוטים של בינה אנושית שיצר בורא כל עלמין טמיר דטמירין שזוֹהַרוֹ נסתר ונעלם ואין בריה במציאות, ולא משנה גובה קדושתה, שיכולה להבין את מהות הבורא.

כשאומרים שאהבת ה' היא משל, אין הכוונה שאין לה' אהבה אלינו, ח"ו. הכוונה, למושג: דיברה תורה בלשון בני אדם. כי התורה היא ספר הוראות וההפעלה של הבינה האנושית שלנו, אז הקב"ה יצר לנו שפה שבנויה לפי איך שהוא תכנת אותנו. בעצם לשון הקודש, שפתה של התורה, ובייחוד 22 האותיות שבה, הם הקודים של האלגוריתמים שמהם אנחנו והעולם כולו מורכב. הגמרא אומרת, שהתורה, בשינוי אותיות זה בעצם שמות קדושים שמפעילים את הכוחות שדרכם ברא הקב"ה את עולמנו אותנו. מי שידע את זה, יידע לברוא את העולם כמו שהקב"ה ברא. וזה רז טמיר ונסתר. וזה הכוח הגדול של התורה ושל צדיקי אמת היודעים חלק מסוד זה, לפעול ישועות ולשנות סדרי עולם.

במקרה הזה, אין לנו את היכולת באמת להבין את הנמשל לעומקו. אנחנו יכולים להבין את הרובד הפשוט, שהאמת היא, שגם הרובד הפשוט הזה הוא יהיה עדיין בגבולות המשל.

הרב דסלר זצ"ל כותב, שיש שני בחינות של התבוננות. האחת, על דרך השלילה – אין עוד מלבדו. השניה, על דרך החיוב – יש בורא לעולם. הראשונה היא היא האמת באמת. כל המציאות שאנחנו מכירים אינה אלא מציאות אחת של בורא עולם, ומלבדיו כל מה שאנחנו מכירים, הוא כחלום יעוף. השנייה, היא המבט שדרכו אנחנו יכולים לפעול ולהבין. מצד אחד, אנחנו צריכים לדעת את האמת, כל המציאות האמיתית היא רק הקב"ה. אבל את זה איננו יכולים להבין לעומק באמת, אז אנחנו צריכים לחיות ולהעמיק במבט השני, על ידי בחינת פעולותיו ודרכיו של הקב"ה.

אני יוסיף עוד עניין שממנו נוכל להבין יותר למה אנחנו, כנבראים, לא יכולים להבין לעומק מי הוא ומה הוא הקב"ה.

ספר הזוהר, נקרא כך, על שם הרעיון שבו הספר נפתח. וכך כותב הזוהר (אני כותב כמובן בִּלְשוֹנִי), לפני כל המציאות היה זוהר נעלם, הוא הנקרא טמיר דטמירין, כלומר, נסתר הנסתרים, גבוה מעל הגבוהים שלא נודע מהותו. שם בחלק הזוהר הנעלם נמצא מהותו של הקב"ה. הקב"ה יצר, מה שבלשונינו זה נקרא חדר, שם הוא ברא את הכוחות שאנחנו מכירים כשמותיו של הקב"ה, שם הויה וממנו שם אדנות ושם אלוקות ועוד. מחדר זה נוצר חדר נוסף, מלפניו, ששם נמצאים הכוחות שמופעלים על ידי המלאכים וכך הלאה, עד המציאות שאנחנו מכירים אותה וחווים אותה. החדרים האלה גם מוכרים כמדרגות או ספירות. האדמו"ר מאשלג זצ"ל בספר הסולם כותב, שהקב"ה ברא מדרגה ראשונה, שם יצר את הכוחות הראשונים, ואז שבר את המדרגה, וחלק מהכוחות נשברו ונפלו, למדרגה השניה שהקב"ה יצר. בעצם, במדרגה השנייה יש שברי כוחות. כוחות אלה מתחברים ונפרדים ויוצרים כוחות נוספים שגם הם מתחברים ונפרדים, עד שנוצרת המציאות המוכרת לנו. זה השתלשלות הכוחות. לפני כל מדרגה או כל חדר, יש מסך או דלת, הכוחות במדרגה אחת, אינם יכולים להבין לעומק את הכוחות הנמצאים במדרגה מעליהם. המדרגה השנייה, מי שמפעיל את הכוחות האלה הם היצורים השמימיים הקדושים שאנחנו מכירים כמלאכים ושרפים כרובים וחיות הקודש.

ושים לב לנקודה אחת קריטית ביותר, שאני חושב עליה, מתחשק לי לצאת בריקוד סוער. כל הכוחות האלה, ואף כל המציאות המוכרת לנו, אין להם יכולת להחליט על גורלם. יצור אחד בלבד יש לו את יכולת הבחירה – את אותו אלגוריתם אלוקי שמאפשר יכולת בחירה, וזה אנחנו, בני האדם. כתוב בנביא: "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה". כולם עומדים ואינם יכולים ללכת, רק האדם הוא זה שיכול ללכת. הרש"ר הירש זצ"ל מגדיר זאת באגרות צפון: כולם, פניהם מכוסים ומקום עוֹמְדַם נעלם מהם. והאדם, פניו גלויות למחצה, ומקום עֹמְדוֹ גלוי לו למחצה.

(אגב, הכוחות או האור הרוחני יתכן ואפשר להסביר זאת היום כסוגי אנרגיות שונות. ולא כאן המקום להאריך בעניין זה.)

אתה צודק לחלוטין. איננו יכולים להבין את הנמשל של אהבת ה', אבל בידינו להעמיק במשל ככל יכולתנו ולהתקרב ככל יכולתנו להבנת הנמשל. לא רק בשכל ובדעת, אלא גם, ובעיקר, במעשים. על ידי המצוות והתורה, על ידי שנתקדש עוד ועוד ונזכך את החומר.

אך, ידידי היקר, יש תקוה. הקב"ה לא ישאיר אותנו לנצח עם המשל. אחרי ביאת המשיח ותחיית המתים, יהיה יום הדין הגדול והנורא. באותו יום, יתגלה הזוהר הנסתר ונבין ונראה בחוש את הקב"ה. מי שזכה להכיל את האור הגדול הזה, יזכה לחיי הנצח בעולם הבא.

גם אם לא נצליח להיות צדיקים וקדושים בזמן ההוא, אם עבדנו בכל כוחנו באמת ועשינו מאמצים אמיתיים להיות קדושים וצדיקים, הקב"ה ברחמיו ינקה אותנו ונזכה לאותם חיי נצח תחת זיוֹ של הקב"ה.

ישראל.