בשנים האחרונות שמתי לב שאני מרבה להסתיר הכל מההורים שלי ולפנות לאנשים אחרים ולפתח כלפיהם תלות,
שנה שעברה עברתי 4 מסגרות בשנה, בחלק מהמסגרות העיפו אותי, ובחלק מהמסגרות אמרו לי, שזה פשוט עניין של התאמה.
כשהגעתי לבית ספר שאני לומדת בו עכשיו, הגעתי עם המון חששות ונסגרתי, על אף שאני מלאת חיים ועושה מלא שטויות. המנהלת שמה האמינה בי וקידמה אותי,
ולאט לאט הפכתי להיות בכותרות של הבית ספר, הייתי הצדיקה של הבית ספר, הייתי מארגנת דברים, מקדמת כל מיני רעיונות, מחזקת בנות… בקיצור המורות מאוד אהבו אותי והיו מרגישות שהן מדברות עם בן אדם בוגר, וגם בחברה תפסתי מקום מאוד גדול.
בתוך כל זה, התמודדתי עם תלות קשה מאוד על המנהלת שלי, בכל דבר קטן הייתי מתקשרת, הרגשתי שאני לא מסוגלת לעשות כלום בלעדיה,
שנה אחרי התלות המטורפת הזאת החלטתי שאני לא יוצאת קשר, כל יום חיכיתי שהיא תתקשר, אך היא לא התקשרה במשך חודש.
כל יום הייתי בוכה ומתפללת שהיא תתקשר, זה כאב לי עד עמקי נשמתי.
אחרי חודש שהיא התקשרה, עניתי, בהתחלה היא דיברה איתי על הלימודים אבל אחר כך הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר והתחלתי לספר לה על התלות, אני בכיתי והיא נשארה המומה.
.
היא אמרה לי שהיא ידעה שהיה איזה משהו אבל שהיא גאה בי שעם כל הקושי לא התקשרתי.
אחרי השיחה הזאת, התלות נעלמה יחסית כלא הייתה.
אבל כמה חודשים אחרי זה, קיבלתנו תעודות, הממוצא שלי היה ממוצא של 99.1 לא היתגאתי, התחלתי להיכנס לפחד, שלאיפה אני צריכה לשאוף עכשיו?,
בד בבד עם הפחד הזה הגיע הפחד שהתלות שלי תחזור על המנהלת.
הכל הדרדר כל כך מהר, לפני שבועיים קיבלנו את התעודות, ומתלמידה שזכתה לקבל את תואר מצייטנת הכיתה, הפכתי להיות מפשלת הכיתה.
בהתחלה זה התחיל מכמה חיסורים, אחר כך עבר לירידה רוחנית, אחר כך כבר לא הגשתי מטלות והדובדבן שבקצפת – זה שהתחלתי ליפול מבחינת הכל.
מהצדיקה של הבית ספר, החלפתי לפלאפון לא כשר, העירו לי על בעיית צניעות, דיברתי עם בחור ישיבה בלי בעיה , מבחינת לימודים – אני לא נכנסת לשיעורים, ותמיד כמשדברים על אמונה אני מדברת ממש לא לעניין.
המורה שלי התקשרה לשאול לשלומי ואמרתי לה שהכל בסדר, אבל אז אחרי שהיא חפרה יותר לעומק סיפרתי לה על הירידה הרוחנית שלי והלימודית. לא היה אכפת לי מהלימודית למרות שזה שרף לי, אבל לספר על הרוחנית?- זה כאב לי מאוד.
המורה שלי אמרה לי שאין לי מה לדאוג ושהיא מכירה אותי וזה קטן עלי ואני יעבור את זה, אבל ידעתי שזה לא עוד סתם נפילה.
חברות שלי יום למחרת שהיא דיברה איתי, הבינו לבד שמשהו לא בסדר איתי, והם הרימו טלפון למורה שלי בלי ידיעתי, מתברר שהם אמרו לה שהן מאוד חוששות לשלומי וסיפרו לה על כמה נורות אזהרה שהדלקתי בזמן האחרון.
המורה שלי הבינה שלא מדובר בעוד סתם נפילה – מה שהיה נכון , וטלפנה להורים שלי, אני לקחתי את זה מאוד קשה, כי סיפרה להם על הנפילה רוחנית שלי והלימודית, לא אכפת לי הלימודית אבל הרוחנית ?! לא מספיק שאני מתביישת כלפי עצמי וכלפי הקב"ה אז עוד אנשים צריכים לדעת ?!
זה שבר אותי, אני כל כך אוהבת את המורה הזאת ומסתבר שגם פגעתי בה והיא מאוד בי…
אני נמצאת במצב שאני לא זזה מהמיטה, אין לי כוח לכלום, ובא לי לקבור את עצמי.
אני כל כך רוצה להגיד לקב"ה שאני אוהבת אותו כי שאמת יש לי חיבור מאוד עמוק איתי, או לפחות היה.
אני לא מסוגלת לעשות כלום חוץ מלבכות ולהיות במיטה כל הגוף שלי כואב,
ואני באמת שואלת את עצמי למה כל זה?, למה אם הקב"ה הוא אבא שלי שאני כל כך אוהבת, הוא מעמיד אותי בניסיונות וכל פעם שולח לי נפילות, אין לי כבר כוח לשחק איתו מחבואים, למה הוא לא יכול להיות אבא רגיל ופשוט לבוא ולחבר אותי, ולהגיד לי אני כאן !,
למה להמשיך להילחם אם גם ככה בסוף אני אפול שוב ושוב?, ולא אקבל תמיכה מאבא שלי?