The Butterfly Button
למה אני ככה לחוצה מהעבודה החדשה שלי?

שאלה מקטגוריה:

שלום רב
ראשית תודה על האתר מקסים.
אני כבת 30 עובדת בעבודה קבועה מזה שנים.
בשנה האחרונה שודרגתי לעבודה ניהולית טובה.
אציין שהעבודה היתה חדשה לי מאד על כל תחומיה וכן היה צורך לבנות הכל מאפס.
עברתי תקופה מאתגרת של שעות רבות בעבודה ובניה וזאת עם תמיכה מלאה מהבית.
אציין שהיה לי גם סיפוק אבל כל הזמן הרגשתי עם הראש מעל המים. מה שקורה היום שאני מרגישה שלא טוב לי במקום הזה. אני דומעת הרבה מכל מיני מקרים פשוטים אפילו ללא מקרים. הדבר משפיע גם על הבית ועל הזוגיות למרות שכפי שציינתי יש לי תמיכה מלאה פלוס .
וכל הזמן אני מנסה לשכנע אותי את טובה ומסוגלת וכמובן מנסה להתחזק באמונה וביטחון הרי מה אנחנו פה בכלל בלעדיו. תכלס זה משרה נחשקת ומעריכים אותה במקום העבודה . אז למה אני ככה מרגישה??? הדמעות מלחיצות אותי ואני חוששת שזה ישפיע על הנפש על המשפחה וכל המסביב.
האם ללכת למטפלת רגשית? קשור? אולי בכלל מישהי מקצועית שתתן לי ביטחון בדברים שאני עושה .
ממש אשמח לקבל עזרה
תודה מראש

תשובה:

שלום אפרת

מזל טוב לך לרגל השדרוג והמשרה החדשה!

השאלה שלך בעיניי שייכת למחלקת 'השאלות הבריאות' – התמודדויות שפוגשות אותנו בחיים ממקום טוב ומצמיח. כמובן, הן עדיין התמודדויות והן מאתגרות, אבל הן שייכות לחלק הטוב של החיים.

זה מקסים לקבל שדרוג לניהול – בטוחה שזה סימן שהוכחת את עצמך בכל השנים הקודמות. זה מדהים שהצלחת לבנות תחום הכל מאפס, וזה מרגש ולא מובן מאליו שיש לך תמיכה מלאה מהבית.

עם כל זה – פתיחת אופקים חדשים זה גם פתיחת מערכת חדשה של התמודדויות.

חולקת איתך מניסיון אישי, שנה ראשונה של כניסה לתפקיד משמעותי יכולה להיות מאד מאתגרת.

כל הדברים החדשים שצריך ללמוד, האנשים שצריכים להסתדר איתם, השעות הרבות שנעדרים מהבית, והצורך לג'נגל בין כל זירות החיים. כל זה ביחד מוביל גם לעומס נפשי.

וכן, גם עומס נפשי זה בסדר :)

שמחתי לקרוא שיש לך את רשת התמיכה הכי טובה שאפשר לאחל לאישה: בן זוג תומך.

יחד עם זאת, אני מרגישה ששניכם יחד קצת מגששים את דרככם בעולם לא מוכר לכם. בעלך מגיע מעולם הישיבות, את מגיע מהסמינר, פתאום ניהול בארגון.

איך עושים את זה? איך מתקדמים שם? איך פותרים את כל האתגרים החדשים?

אולי השילוב הזה בין העומס הטכני שאתם מתחלקים בו, יחד עם הניווט בעולם החדש הזה – יש מצב מתחיל להיות כבר יותר מדי.

אני חושבת שהגיע הזמן לחשוב על הרחבת מעגלי התמיכה.

יש מושג ידוע של 'בדידות בצמרת'. לעובדים בדרג ניהול מאד קשה למצוא מישהו לחלוק איתו את קשיי הדרך.

מציעה לך לחפש בסביבתך מישהי בתחום קרוב או דומה כדי לחלוק איתה את התהליכים.

ואם אין בסביבתך הקרובה, תנסי לחשוב איפה כן תפגשי אחת כזו. בכנסים מקצועיים אולי? דרך קורסים / תוכניות מנהיגות שנפוצות אצל נשים במקצועות החופפים לך?

מאד חשוב שיהיה מישהי בזירה דומה כדי לחלוק איתה את הקונפליקטים שאת נתקלת בהם.

לגבי אשת מקצוע בתמונה, אני חושבת על המשפט 'הדמעות מלחיצות אותי'. להיות בסטרס משינויים בחיים זה בסדר, זה נורמלי.

'דומעת הרבה ממקרים פשוטים' נשמע לי כמו איתות קלאסי לעומס יתר על המערכת… עומס נפשי, לא רק טכני.

וזה מובן, כי עברת למשהו אחר, לא מוכר.

ובכל זאת, אם את מרגישה לחוצה מהלחץ, אני רוצה לשאול אותך מה את חושבת.

זה יכול להיות רק הקושי של השינוי ומה שנלווה אליו (יחסי אנוש בעבודה, קבלת החלטות, אתגרים מקצועיים שאולי גדולים עלייך קצת),

וזה יכול להיות משהו שמעבר שמציף אותך.

ההבדל בין השניים משמעותי לדעתי לשאלת אשת מקצוע המתאימה.

אם זה הקושי של השינוי, אני מציעה לך לחפש קאוצ'רית, יועצת ארגונית, יועצת מנהלים או יועצת קריירה. כמה פגישות בודדות עם אשת מקצוע יכולות לסייע לך לבנות נתיב תעסוקתי משמעותי, מספק וכזה שמביא בחשבון את כל זירות חייך,

וללמוד לנהל את עצמך באופן שמיטיב איתך.

אם בינך לבין עצמך את מזהה את הקושי בנושא העבודה כקליפה דקה שמכסה על שכבת עומק. אם כן – אז את צודקת שטיפול רגשי-נפשי הוא הכתובת. זה פחות נראה לי הכיוון, אבל רק את יודעת.

ולסיום, המלצת קריאה שיש לי לכל אישה מצליחה בעבודה: ספרה המדהים של שריל סנדברג (סמנכ"לית פייסבוק לשעבר) 'לפרוץ קדימה'.

בהצלחה רבה!

דבורה.

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

איך הציבור החרדי מסתדר כלכלית?
יש לי שאלה או בעצם חידה לא פתורה. איך הציבור החרדי מסתדר מבחינה כלכלית?איך יתכן שמשפחות ברוכות מוציאות אלפי שקלים בחודש ומסתדרות נהדר? איך יתכן שמשפחות אברכים שמרויחים מעט מאד גרים בדירות שלהם ולעיתים רוכשים דירה נוספת?יוצאים לחופשה בבין הזמנים,ורוכשים בגדים יקרים בתחילת העונה כאילו זה בחינם?מחתנים מברמצים וחיים את...
איך מתחילים לעשות שינוי תעסוקתי בגיל 40?
תודה על האתר המדהים! אני כבת 40 אם לשבעה, שנים אני עובדת בתחום המזכירות, לאט לאט מתקדמת, כעת בתפקיד של מזכירות בכירה בהנהלת מכובדת… אממה שאני לא מרגישה סיפוק בעבודה כלל… עובדת כי צריך…מפרנסת בית של תורה… בוכה על השעות הרבות שאני חולמת להיות במחיצת ילדיי… לאחרונה הוצאנו עיתון משפחתי...
האם נכון להתגרש בגלל מצב כלכלי?
בעלי מאוד יצירתי וחכם והוא מתעסק המון בבינה מלאכותית ומפתח כל מיני דברים ( הוא רואה את כהשקעה עתידית, חופש כלכלי ועוד) במקביל הוא עצמאי (כותב) אבל עם הזמן הכתיבה יורדת והפרנסה יורדת. כן יש לו היסטוריה לגבי עבודות שלא שורד כמעט בכל עבודה… ותמיד אני נכנסת ללחץ כל חודש...
כאוס בבית אשתי בדיכאון אין כסף ואנה אני בא?
אני נשוי + 3 ילדים .המצב בבית לא טוב מכמה סיבות . חובות מטורפים אני עובד במשרה מלאה  כדי להכניס כמה שיותר כסף אשתי סובלת מדכאון כבר כמה וכמה שנים בקושי עובדת הילדים קמים מאוחר עקב כך שאשתי לא מתפקדת וכן הבית נורא מוזנח! אני זקוק לטיפול רגשי שעולה לי...
עם כל ההשתדלות עדיין המצב הכלכלי שלנו דוחק
אני מרגישה שלא משנה מה נעשה רוב האנשים חיים כמו ההורים שלהם כמובן שיש יוצאי דופן) ולכן אין לי כבר כח להתאמץ כי זה לא עוזר אני אסביר אני ובעלי באנו ממשפחות מועטות יכולת שנינו עובדים וב"ה מתפרנסים יפה אבל עשינו איזה טעות עם דירה ולא הרווחנו כלום ובעצם כשאני...
האם נכון להשקיע רגשית בעבודה? או שזה בגדר קללה שצריך לעשות וזהו?
תודה על האפשרות לשאול באתר הנפלא שלכם ולקבל תשובות. השאלה שלי היא כזו: תכלית הבריאה תכלית העולם, בשביל ישראל בשביל התורה. תכלית הגבר היהודי לקיים תורה ומצוות, לעסוק בתורה. לכאורה נראה שכל נושא הפרנסה היא אומנם גזירה, אומנם קללה, אומנם כדי לקיים את חובת ההשתדלות. אבל מה עושה הגבר שעזב...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן