שלום לך

את שואלת לגבי הסתמכות על הנס, אבל לפני שאענה לשאלתך אבקש ברשותך לכתוב על ניסים מזווית אחרת.

אנו מכירים מצבים בהם “אין בעל הנס מכיר בניסו”, כלומר שלפעמים אדם זוכה למתנות נפלאות ולהארה מיוחדת שראוי היה לגמור עליהם את ההלל שבע פעמים בכל יום, אולם הוא עצמו אינו מודע לכל הטוב שאופף אותו. ליכולת ראיית הטוב יש אויב טבעי אכזר – ההרגל. אנחנו מתרגלים לדברים טובים, מקבלים אותם בתור דבר מובן מאליו ושוכחים שמדובר בהארת פנים מופלאה.

האפשרות שיש היום להקים בית של תורה היא לא פחות מאשר נס. היו תקופות במאה השנים האחרונות בהם נראה היה שאין תקומה ליהדות התורנית, ולעיתים ליהדות בכלל. והנה היום לזוג צעיר שבא בברית הנישואין יש את היכולת ואת התמיכה החברתית להקים בית של תורה, ואם נשאם ליבם והם מחפשים קרבת אלוקים ומבקשים להשתלם במידות טובות מתוך עבודה אישית וחתירה לטוב, הרי שהדרך סלולה בפניהם. זוג כזה נושם אויר פסגות, חי חיי איכות, מגדל ילדים בריאים בנפשם שפטורים מרבות מהרעות החולות של התרבות המערבית, ומגיע להישגים אישיים. שני בני הזוג גדלים יחד, מוצאים כל אחד את דרכו בעבודת ה’, מתהלכים בנועם עם הבריות, משמחים אלוקים ואנשים וכל מי שרואה אותם אומר אשרי מי שגידל אותם לתורה. אפשר בהחלט להקים בית של תורה גם מתוך שילוב של תורה עם דרך ארץ, אבל גם זו איננה תמיד דרך פשוטה.

אמת, לכל דבר בחיים יש מחיר, וחיים בהם אדם מקדיש את יומו ללימוד תורה דורשים לעיתים התאמות כלכליות (אינני מחבב את הביטוי “ויתורים”, כי מי שחי בתחושה שהוא מוותר, קשה יהיה לו להתמיד בדרכו). חיים כאלה לא מתאימים לכל אחד, וזוג שבונה יחד את ביתו חייב לבחון את דרכו בחיים, לברר את הרצון הפנימי שלו, ולהבין את המחירים. מי שחי כל הזמן בתחושה שהוא משלם מחיר כבד, חייו אינם חיים. יש זוגות שבוחרים בדרך כזו בעקבות לחץ חברתי. זה נורמלי וגם לזה יש יתרונות. זוג כזה ימצא בדרך כלל תוך כמה שנים את הדרך לערוך התאמות באורחות חייו על מנת שאלה יתאימו למבנה הנפשי שלהם. בכל אופן, האפשרות שיש היום להקים בית תורני אמיתי וליצור אי של קדושה בתוך ים של חומרנות, ואני מכיר בתים כאלה, הוא לא פחות מאשר נס, נס שליבנו נהיה גס בו.

וכאן נתחלף בתפקידים ואשאל אני אותך שאלה. האם כאשר זוג טהור נפש מבקש להקים בית מסוג זה, האם נכון יהיה לשלול את הרעיון בגלל שהם יצטרכו לגור בדירה קטנה בעיר רחוקה? בגלל שבעוד עשרים שנה הם יתקשו לחתן את ילדיהם? בגלל שלא תהיה להם אפשרות להחזיק רכב? בגלל שהם לא יאכלו בשר כל יום? אני אינני סבור כך. האם צריך לוותר על חיי איכות בגלל נורמות כלכליות של הסביבה? האם מישהו יודע כיצד יתנהלו שידוכים בעוד עשרים שנה?

כשחז”ל דברו על כך שאין לסמוך על נס הם התכוונו לאדם שנוהג בדרך מופקרת וחסרת אחריות שבדרך הטבע תביא לאסון, והוא סומך שהקב”ה יעשה לו נס שלא כדרך הטבע. פה לא מדובר על הסתמכות על נס אלא בהצבת סדרי עדיפויות שונים בחיים. אגב, ההבנה הזו שאושר בחיים אינו תלוי בהישגים כלכליים חודרת יותר ויותר גם לציבורים שאינם קשורים לתורה, וצעירים מכל המגזרים מרשים ללבם להוביל אותם, הם אינם מוכנים להכנע לתכתיבים החברתיים שדורשים הישגיות כלכלית, וחיים באושר של מי שנהנה ממה שהוא עושה ובעושר של השמח בחלקו.

אז כאשר את שואלת אותי אם הקמת בית של תורה נחשבת הסתמכות על הנס, תשובתי היא שאדם שמחליט להקדיש את יומו ללימוד תורה, אין בזה שום הסתמכות על הנס. מדובר בהחלטה מודעת ובהבנה שכסף איננו הכל בחיים. כל אדם וכל זוג צריכים לשקול את דרכם בחיים ולבחור בדרך המתאימה להם לאחר שהבינו את המחירים הכרוכים בבחירתם. כמובן שמי שבוחר בדרך כזו אך איננו מוכן לשלם את המחירים וחש אומלל כאשר הוא מקיים אורח חיים צנוע, הרי שדרך זו איננה מתאימה לו.

ומחשבה לסיום: אולי דווקא הדרך האחרת היא הסתמכות על הנס? אדם שמשתלב בעולם החומרני והמבולבל שמקיף אותנו, האם הוא מובטח שכוחותיו יעמדו לו לשמור על ערכיו? שהוא ניחון ביכולת עמידה איתנה כל כך שתאפשר לו לשמור על עולם רוחני ועל סדרי עדיפויות נכונים? שהוא יצליח לחנך את ילדיו שילכו בדרך הנגונה? אולי דווקא אדם שהולך לכיוון כזה מסתמך על נס?

בברכה,

גרשון