שואלת יקרה שלום רב,
תודה על שאלתך החשובה.
אחד מערכי היסוד שעליו הצביעו והדגישו הוגי היהדות לדורותיהם הוא האחריות. הגמרא מספרת שקטן הסמוך על שולחן עצמו – שמקבל אחריות על עצמו – נקרא גדול (ואילו גדול שסמוך על שולחן אחרים נקרא קטן). כלומר, גדלותו של אדם היא נגזרת מרמת האחריות המוטלת עליו. אדם גדול הוא אדם שיש לו אחריות על הציבור, על רבים.
גם בעולם העבודה והתעסוקה, אנשים רבים מחפשים קידום לא רק בשביל העלאה במשכורת, אלא גם (ולעתים בעיקר) בגלל מידת האחריות המורחבת. ככל שאנחנו אחראים על יותר, כך גדלה מידת הסיפוק של העשייה שלנו. הדבר נכון לכל תחום: הרוחני, הגשמי, אם בתוך השכונה, אם בעשייה וולונטרית, במקום העבודה, במשפחה, וכך הלאה.
לאחריות יש גם מחיר. המחיר הוא שעלינו להצדיק את מידת האחריות שניתנה לנו, להיות נאמנים לתפקיד ולהיזהר מהמעילה בו. בהקשר הזה נקבע בתלמוד שהקב"ה מדקדק עם חסידיו עד "חוט השערה", וכי מי שהגיע למדרגה גבוהה צריך להיזהר הרבה יותר מכלל חשש של חילול ה'. כגודל האחריות, כך גודל האתגר והחיוב.
אם רואים בך אחראית על העובדת שמעלה בתפקידה, אזי מוטל עלייך לקחת אחריות, ולספר לממונים עלייך את השתלשלות העניינים, את המעילה בתפקיד, את ניסיונותייך להוכיח את העובדת ואת העובדה שזה לא עזר. זו חובתך המוסרית והמקצועית מתוקף האחריות הכרוכה בתפקידך.
ייתכן אמנם שייראו בך אחראית במידת מה – אבל בוודאי שאם תבואי ביושר ובכנות, תספרי בגילוי את מה שאירע, ותפגיני נאמנות ואחריותיות, אפשר לצפות ולקוות שזה לא ייפגע בך. בוודאי שאם לא תדווחי, ולבסוף יתגלה שאת היית מודעת לנושא בלי לעשות דבר, יש סיכוי סביר שהדבר ייחשב כמעילה באחריותך בתפקיד.
מאחל המון הצלחה, הן במקרה הרגיש הזה והן בכלל, ברוחניות ובגשמיות.
בברכה,
יהושוע
[email protected]