The Butterfly Button
לא מתחשק לי להתפלל

שאלה מקטגוריה:

אני מרגיש מאוד נבוך בנושא התפילה בעת צרה. ממש לא מרגיש לי חשק ותשוקה להתפלל או אפילו לקרוא תהילים.

במהלך החיים עברתי הרבה. בגוף ובנפש. וגם התפללתי הרבה. ביקשתי התחננתי עשיתי סגולות מסגולות שונות. לא אומר שלא עזר כלום אבל בגדול רוב רובם של הבעיות המרכזיות מלווים אותי עד עצם היום הזה למרות כל התחינות והבקשות. וגם למרות כל ההשתדלות הטיפולים שהקלו בשעתם לתקופה מוגבלת.

קראתי הרבה מאמרי חיזוק האמונה ועל כך שהתפילות נועדו לספק קשר ישיר עם בורא עולם וכל זה. אבל עדיין, כואב. וסובל. ומדוע בשביל לשמור על קשר איתו אני צריך לסבול.

באיזה שהוא מקום כבר התייאשתי והפסקתי להתפלל. לא רוצה לא צריך. יש לי שלושה תפילות ביום והלוואי שאותם אתפלל כהלכה.שאכוון בהם כדבעי.

כעת לאור המצב התחילו בחצי שנה האחרונה להגיד תהילים אחרי התפילות ואני ממש לא מרגיש מחובר. בהתחלה, אחרי ש”ת, כשזה עוד היה חדש וקיוויתי שגם קצר, עוד אמרתי תהילים והשתתפתי בעצרות תפילה. אבל עכשיו זיהיתי בשבועות האחרונים נסיגה. שוב פעם למה לי ומה זה בכלל יעזור. ובכלל, כמה זמן זה ימשיך?

תשובה:

לשואל היקר, לאיש היקר, שלום רב,

קראתי את השאלה שלך ואת סיפור החיים שלך היוצא מבין השורות, וכאבתי את הכאב שלך. כאב לי מאד. מכיר היטב מצבים כאלו מקרוב, ומחברים קרובים. בעצם, אין כמעט אף אחד שלא מכיר וחווה מצבים כאלו, אם מעט ואם הרבה, אם מעצמו ואם מהסביבה הקרובה.

אתה מספר שעברת הרבה בחיים, בגוף ובנפש. רוב הבעיות מלוות אותך עד היום. התייאשת מלהתפלל, מה זה עוזר. ובכלל, כמה זמן עוד אפשר לשאת את הקשיים ואת נסיונות החיים.

זהו סיפור חיים כואב, כואב מאד. הקושי והתסכול צועקים מבין השורות.

מצד שני אתה יהודי עם נחישות ורצון פנימי חזק. אתה לא מוותר בקלות. אתה מבקש, מתחנן, עושה סגולות מסגולות שונות. אתה קורא הרבה מאמרי חיזוק ואמונה. ואתה גם שולח שאלה לאקשיבה. הרצון הפנימי החזק שלך למצוא פתרון, ראוי להערכה עצומה. אין לי ספק שבסוף המסע שלך תמצא את שאהבה נפשך – מהלך שיתן לך סיפוק ומנוחת הנפש.

אתה כותב שהתייאשת והפסקת להתפלל. אתה בקושי מצליח להתפלל שלוש תפילות ביום. זה באמת מצב קשה ומתסכל.

יש לי הצעה בשבילך. הצעה נועזת. תפסיק להתפלל. כלומר, תפסיק להילחם עם התפילה. באמת. עזוב. אל תכריח את עצמך. תצא ידי חובה וזהו. אתה ממילא לא מתחבר.

במקום זה, קח שבוע חופש ותסע לצימר באיזה מקום, בטבע, בין ההרים, איפה שיש דשא ופריחה יפה, או על שפת הים, מקום שקט ורגוע. אתה כמובן לא לוקח איתך טלפון או שום דבר אלקטרוני שיסיח את דעתך. תתנתק מהעולם. ואז, תשב שם מול הטבע, מול נופי הבריאה, ותנשום את מה שאתה רואה, כל פעם קצת. תתבונן, תתפעל, תתרגש, תחווה את העוצמה האדירה של הטבע, ותתחבר אל מה שאתה רואה ומרגיש.

אני מבטיח לך שמשהו יקרה כבר בימים הראשונים, שתרגיש חוויה חזקה ועמוקה. חוויה של התפעלות, התרגשות, הרגשת תשוקה, כיסופים, וגעגועים להתחבר עם משהו גדול ועוצמתי הנמצא במרחבים האין סופיים הנמצאים מולך. צעקה וזעקה ממעמקי הנפש של רצון להתחבר ולהתאחד עם מציאות גדולה יותר ונשגבה יותר. אתה תרגיש שבאופן טבעי, ממעמקי הנפש, עולה רצון עז לומר שירה, ותפילה לעוצמה הטבעית העומדת מולך, ולמי שיצר את הכל – בורא עולם.

אתה תרגיש את חווית התפילה. ברוך הבא לעולם הקסום של התפילה. שהרי התפילה היא באמת חוויה נפשית (עבודה שבלב כדברי חז”ל) ולא קריאת פסוקים בלבד.

התפילה באמת היא לא קריאת פסוקים מתוך ההכרח. התפילה היא חוויה נפשית של תשוקה, כיסופים וגעגועים של האדם, של הנשמה הנמצאת בתוכו, להתחבר עם הבריאה הנפלאה ועם בורא עולם.

חווית התפילה גם מחברת את האדם עם הרבדים הכי עמוקים בתוכו – עם הנשמה האלוקית שמגיעה, בדרך משל, מתוך נשימת פיו של בורא עולם (נפש החיים שער אף פרק טו, ולכן נשמה’ מלשון ‘נשימה’). כלומר ברבדים העמוקים ביותר שלנו, יש חלק אלוקה ממעל, ושם מתגלה מציאות ה’.

אחרי שתרגיש את חווית התפילה, תרגיש הרגשה נפלאה של רוגע, שלווה, הרפייה, מנוחת הנפש, שחרור מלחצים מתחים ומצוקות, וזרימת חיים חדשה.

נרחיב ונעמיק קצת בעזרת המקורות.

בענין טבע הנשמה, כתב הרמח”ל (דעת תבונות סימן כד):

“הנשמה אינה אלא חלק אלקה ממעל, הנה אין תשוקתה ודאי אלא לחזור ולדבק במקורה, היינו בורא עולם, כטבע כל נברא החושק להדבק בשורשו, ואין לנשמה מנוחה עד שתשיג את הדבקות בבורא”.

והוסיף עוד (דעת תבונות ח”ב עמ’ כה): “ובהיותה דבוקה בבורא, זהו סוף עינוגה”.

ובכתבי הרמח”ל (גנזי הרמח”ל, עמ’ רסא) ביאר את פנימיות הענין:

“בתוך הנשמה יש התפשטות אור מהשכינה, והנשמה סובבת אותו, וכל חשקה אליו, והיא חושבת ומתבוננת מה לעשות להתדבק בו. ונמצא שכל עסק הנשמה, אם לא ימצא מי שיפריע אותה, אינו אלא לידבק בשרשה”.

לכן בטבע של הנשמה, היינו בטבע הפנימי של כל יהודי, יש הרגשת צמאון, תשוקה, כיסופים, ורצון עמוק, לקשר עם בורא עולם. אלו הרגשים פנימיים של כל יהודי, שכן הנשמה היא חלק מכוחות הנפש של האדם. זאת הרגשה מאד חזקה הנמצאת בעומק כוחות הנפש. התוצאה של החוויה הזאת, של הרגשת קשר עם בורא עולם הוא תענוג עצום, יותר מכל תענוגות העוה”ז.

וכך כותב הרמח”ל (מסילת ישרים, פרק א):

“שתהיה כל פנייתו רק לבורא יתברך, ושלא יהיה לו שום תכלית אחר בכל מעשה שיעשה אם קטן ואם גדול אלא להתקרב אליו יתברך ולשבור כל המחיצות המפסיקות בינו לבין קונו… עד שימשך אחריו יתברך ממש כברזל אחר אבן השואבת”.

שואל יקר. החוויה הזאת דורשת התלמדות ועבודה (לא עבודה קשה, רק התמדה). צריך לעשות אתחול מחדש ((RESET על המערכת. לא עוד תפילה מתוך הכרח, אלא תפילה מתוך חוויה של התרגשות. צריך להתחיל להרגיל את עצמך – את הנשמה, לחוות את מציאות ה’ ולהתחבר אליו. זה כמו להתחיל ללמוד שפה חדשה, כמו שילד קטן מתחיל ללמוד ללכת. מובטח לך שככל שתתמיד ותתקדם, כך תזכה להרגשים עצומים של סיפוק ותענוג. אתה תגעגע להרגשת קרבת ה’ ולא תברח מהתפילה.

לכן התפילה באמת נקראת עמידה ושיחה עם בורא עולם! תחשוב כמה זה באמת נפלא ומרגש – לעמוד ולדבר עם בורא כל הבריאה הנפלאה והעוצמתית.

וכך כותב הרמח”ל (מסילת ישרים פרק יט):

“האדם צריך לדעת שהוא עומד ממש לפני הבורא יתברך שמו ונושא ונותן עמו… מי שהוא בעל שכל נכון, במעט התבוננות ושימת לב, יוכל לקבוע בלבו אמיתת הדבר, איך הוא בא ונושא ונותן ממש עמו יתברך, ולפניו הוא מתחנן ומאתו הוא מבקש, והוא יתברך שמו מאזין לו מקשיב לדבריו, כאשר ידבר איש אל רעהו ורעהו מקשיב שומע אליו”.

שואל יקר. אחרי שתדבר עם ה’, אחרי שתרגיל את עצמך לדבר עם ה’, תרגיש הרגשה נפלאה של רוגע, שלווה, מנוחת הנפש, שחרור מלחצים מתחים ומצוקות, והרגשה נפלאה של בטחון קיומי. אחרי שתרגיל את עצמך לדבר עם ה’ ולשפוך לפניו שיחתך, תראה את העולם והחיים במבט אחר לחלוטין.

כך כותב הרב וולבה זצוק”ל (עלי שור ח”א, עמ’ שיז): “העמידה לפני ה’ מחוללת תמיד מהפכה פנימית באדם, משתנה המבט על העולם, על האדם, על החיים ועל המעשה…”.

וכן כתב מוהר”ן, שהייתה לו הבנה עמוקה בכוחות הנפש (השתפכות הנפש, סימן לב, מג): “כאשר יהודי מדבר עם השם יתברך, אז בכל רגע הוא מרגיש טעם גן עדן. גם אח”כ, כשמסיים, הוא מרגיש כמו אחר שינה, שדעתו נוחה ומיושבת עליו בלי מהומה ובלבולים. וגם כל העולם חדש בעיניו, ונדמה לו כאילו זה עולם הוא אחר וחדש לגמרי, ואין העולם נראה בעיניו כלל כמו מקודם”.

הנה, עכשיו שיצרנו את היסודות, אפשר להרחיב קצת יותר.

[א] בורא עולם ברא את האדם באופן שישיג את צרכיו דווקא ע”י בקשה – תפילה. וזאת מתוך מטרה שהתפילה תהיה אמצעי להשגת קשר עם בורא עולם (כפי שכתבת). אבל הקשר הזה יוצר תענוג של דבקות, חוויה עוצמתית של חיבור עם האלוקים ועם עצמך. והרי זה יסוד תכלית הבריאה, שכן העולם נברא כדי להיטיב לנבראים, וההטבה היא התענוג של קשר עם בורא עולם. (רמח”ל, דרך ה’, חלק א).

כלומר, הקשר הזה הוא בשבילך. כדי שתרגיש חוויה של תענוג, כדי שהחיים שלך יהיו עם טעם של רוגע ושלווה, שהמצוקות שלך ימצאו מזור. בשביל לשמור על קשר איתו אתה לא צריך לסבול (כמו שכתבת) – שמירת הקשר הוא בשבילך! עבור חיים עם רוגע נפשי וסיפוק פנימי.

תיאור קצר ומרגש מובא בכתבי האדמו”ר מסלונים (נתיבות שלום ח”א, עמ‘ קפ): “יש עוד מעלה יתרה לתפילה – פתיחת לב יהודי שיאיר בו אורו יתברך, וחז”ל קבעו שלוש תפילות ביום, ששלוש פעמים ביום צריך לעבוד על פיתוח הלב, ושלוש פעמים ביום יתדבק עם קונו, באופן שישמור על קשר תמידי בינו לבין אביו שבשמים”.

[ב] כאמור, התפילה היא צורה של קשר בין האדם לבין הקב”ה. כתב המהר”ל (נתיב העבודה פ”ב) שבקשת הצרכים הם רק האמצעי, ואילו מטרת התפילה היא חיבור ודבקות בבורא עולם. הקשר בין האדם לבין הקב”ה הוא כמו קשר של בן כלפי אביו, אביו שבשמים. וכפי שהבן יכול להפנות ולהוציא את הכאב שלו בפני אביו, ובכך יתחזק הקשר ביניהם, כך יכול האדם להפנות ולהוציא את הכאב שלו בפני הקב”ה, ובכך יתחזק הקשר ביניהם.

מבואר בספרים שהאדם צריך לקחת את הכאב שלו, את הלב השבור ולעשות מזה תפילה! במצבים של משבר לא צריך לחפש פתרון מבחוץ. הפתרון נמצא בתוך הבעיה עצמה, בתוך האדם עצמו. אם האדם יקח את הכאב ויביא אותו לפני ה’, אז הוא בתהליך של שחרור מהכאב, ופתרון הבעיה. אנשים לא אוהבים להיות במצב של לב שבור, אבל האמת היא שלב שבור מביא את האדם לקשר עם ה’ וכמו שכתוב (תהילים לד, יט): קָרוֹב ה’ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ. רק צריך לקחת את הכאב ולעשות ממנו תפילה ושיחה עם ה’.

תפילה זאת נקראת תפילת העני. בזוה”ק (חלק ג דף קצה/א) כתב דברים נפלאים ומרגשים בענין תפילת העני [תרגום]:

רַבִּי אַבָּא פָּתַח, (תהלים קב) תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְגוֹ’. שְׁלֹשָׁה הֵם שֶׁכָּתוּב בָּהֶם תְּפִלָּה. וּבֵאֲרוּ דָבָר זֶה – אֶחָד הָיָה מֹשֶׁה, וְאֶחָד הָיָה דָּוִד, וְאֶחָד עָנִי, שֶׁנִּכְלָל בָּהֶם וְהִתְחַבֵּר בָּהֶם.

שָׁלֹשׁ הֵן שֶׁנִּקְרָאוֹת תְּפִלָּה: (תהלים צ) תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים, תְּפִלָּה זוֹ שֶׁאֵין כְּמוֹתָהּ בְּאִישׁ אַחֵר. תְּפִלָּה לְדָוִד, תְּפִלָּה זוֹ הִיא תְּפִלָּה שֶׁאֵין כְּמוֹתָהּ בְּמֶלֶךְ אַחֵר. תְּפִלָּה לְעָנִי, תְּפִלָּה הִיא מֵאוֹתָן שָׁלֹשׁ. מִי חֲשׁוּבָה מִכֻּלָּן? הֱוֵי אוֹמֵר תְּפִלַּת הֶעָנִי. תְּפִלָּה זוֹ קוֹדֶמֶת לִתְפִלַּת מֹשֶׁה, וְקוֹדֶמֶת לִתְפִלַּת דָּוִד, וְקוֹדֶמֶת לְכָל שְׁאָר תְּפִלּוֹת הָעוֹלָם.

מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהֶעָנִי הוּא שְׁבוּר לֵב, וְכָתוּב (שם לד) קָרוֹב ה’ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְגוֹ’. וְהֶעָנִי עוֹשֶׂה תָמִיד קְטָטָה בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַקְשִׁיב וְשׁוֹמֵעַ דְּבָרָיו. כֵּיוָן שֶׁמִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ, פּוֹתֵחַ כָּל חַלּוֹנוֹת הָרְקִיעִים, וְכָל שְׁאָר הַתְּפִלּוֹת שֶׁעוֹלֶה לְמַעְלָה, דּוֹחֶה אוֹתָן אוֹתוֹ עָנִי שְׁבוּר לֵב, שֶׁכָּתוּב תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף. כִּי יִתְעַטֵּף צָרִיךְ לוֹ לִכְתֹּב! מַה זֶּה כִי יַעֲטֹף? אֶלָּא הוּא עוֹשֶׂה עִטּוּף לְכָל תְּפִלּוֹת הָעוֹלָם, וְלֹא נִכְנָסוֹת עַד שֶׁנִּכְנֶסֶת תְּפִלָּתוֹ.‏

וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךָ הוּא אוֹמֵר: יִתְעַטְּפוּ כָּל הַתְּפִלּוֹת, וּתְפִלָּה זוֹ תִּכָּנֵס אֵלַי. אֵינִי רוֹצֶה כָּאן בֵּית דִּין שֶׁיִּדּוֹן בֵּינֵינוּ. לְפָנַי יִהְיוּ תַּרְעוֹמוֹת שֶׁלּוֹ, וַאֲנִי וְהוּא לְבַדֵּנוּ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְיַחֵד לְבַדּוֹ בְּאוֹתָן הַתַּרְעוֹמוֹת, בְּאוֹתָהּ תְּפִלָּה, שֶׁכָּתוּב וְלִפְנֵי ה’ יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ. לִפְנֵי ה’ בְּוַדַּאי.‏

כָּל חֵילוֹת הַשָּׁמַיִם שׁוֹאֲלִים אֵלֶּה לְאֵלֶּה: בַּמֶּה מִתְעַסֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? בַּמֶּה מִשְׁתַּדֵּל? אוֹמְרִים: מִתְיַחֵד בְּעֶרְגָּה בַּכֵּלִים שֶׁלּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁדִּיּוּר הַמֶּלֶךְ הוּא בַּכֵּלִים הַשְּׁבוּרִים הַלָּלוּ, שכָתוּב (תהלים לד) קָרוֹב ה’ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב. כֻּלָּם לֹא יוֹדְעִים מַה נַּעֲשֶׂה מִתְּפִלַּת אוֹתוֹ עָנִי וּמִכָּל אוֹתָן תַּרְעוֹמוֹתָיו. שֶׁאֵין תַּאֲוָה לֶעָנִי אֶלָּא כְּשֶׁשּׁוֹפֵךְ דִּמְעוֹתָיו בְּתַרְעֹמֶת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְאֵין תַּאֲוָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא כְּשֶׁמְּקַבֵּל אוֹתָם וְנִשְׁפָּכִים לְפָנָיו. וְזוֹהִי תְפִלָּה שֶׁעוֹשָׂה עִטּוּף וְעוֹטֶפֶת כָּל תְּפִלּוֹת הָעוֹלָם”.

מדהים. מרגש. מעורר השראה ותקווה.

קח את הלב השבור שלך ותעשה מזה שיחה – תפילה עם ה’.

[ג] שאלה שתתן לנו הבנה נוספת בענין התפילה: איך אפשר להתפלל את נוסח התפילה הקבוע כל הזמן? תשובה: התפילה היא חוויה של קשר עם בורא עולם. בכל רגע האדם נצא במצב נפשי שונה, ולכן בכל רגע יש חוויה אחרת בקשר עם ה’.

כתב הרב משה שפירא זצ”ל (חשבתי דרכי מס. 79):

“ולענין התפילות שנאמרות כל יום באותו מטבע – למרות שאין חידוש במטבע התפילה, יש חידוש ביום: היום הוא יום חדש, הקיום שלי חדש, יש לי חיים חדשים שאינם המשך של אתמול אלא דבר חדש לחלוטין. ואכן, ביום חדש יש מצב תודעתי ונפשי חדש: מחשבות חדשות, רגשות חדשות, תובנות חדשות על החיים, מקום חדש ביחס לחברה, מצב חדש בעבודת ה’, נסיונות חדשים, וכו’. ולכן היום החדש דורש תפילה חדשה, והחידוש הוא בעומק כוונת התפילה המתאים ליום החדש ולא במטבע התפילה”.

כלומר, כפי שהקשר בין אדם לחברו משתנה כל יום, שכן כל יום האדם נמצא במצב תודעתי ונפשי שונה וממילא תוכן הקשר עם חברו מקבל גוונים ורבדים שונים, כך הקשר עם הבורא משתנה בכל יום, כיוון שכל יום הוא יום חדש ויש לאדם חיים חדשים ומצב תודעתי ורוחני חדש. ואפילו אם מטבע הלשון לא משתנה הרי עומק תוכן וכוונת הדברים הם חדשים לגמרי. [אמא יכולה לומר לבנה “אני מאד אוהבת אותך”, ובכל יום תהיה לאמירה זו תוכן ומשמעות חדשה. בעל יכול לומר לאשתו “אני מאד מעריך את ההשקעה שלך”, ובכל יום הדברים יגיעו ממקום אחר ויהיו בעלי משמעות חדשה].

וכך כותב הרב וולבה (עלי שור ח”א, עמ’ כז): “מי שחי בתפילתו, ימצא כי תפילותיו קשורות זו בזו. במנחה הוא מתחיל במקום הפנימי בנפשו בו גמר בשחרית, ובמעריב הוא ממשיך במקום שנשאר במנחה. המתפלל בטעם ובדעת יכול להעיד בעצמו, כי לא הרגיש מימיו אותה הרגשה ואותו טעם בשתי תפילות. ובאמת בלתי אפשרי ומן הנמנע הוא, ששתי תפילות תהיינה שוות, שכן האדם הולך ונוסע כל ימי חייו, ואף רגע אינו רואה את העולם מאותה נקודה פנימית בה עמד קודם”.

שאל יקר,

עברנו ביחד מסע להכרות מחודשת עם התפילה. מסע אל עבר תפילה שהיא חוויה עוצמתית ולא הכרח חסר חיות של קריאת פסוקים.

אני מקווה שהצלחנו להסיר קצת מהמבוכה שלך בנושא התפילה ולפתוח חלון שממנו משתקף חשק ותשוקה לתפילה.

תבחר את החלקים שמדברים אליך יותר, ואחרי אתחול מחדש של המערכת, תתחיל את העבודה וההתלמדות בחוויה של התפילה. כמו כל עבודה, גם זה דורש זמן. תקח את הזמן, תתמיד בחיפוש של רגעי ההרגשים החזקים, תתמיד ותקדם. נכון, זאת עבודה, אבל מובטח לך שברגע שתטעם טעמה של חווית הקשר עם ה’ תמשך אחריה כמו ברזל אחרי המגנט (עלי שור, ח”ב, עמ’ מג).

אם במהלך המסע צריך להחליף מחשבות, אני כאן.

בהצלחה!

ישראל ל.

yisraell613@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

מה התכלית של זה הכאב?
שאלה לי והיא מטרידתני. אפשר ותראה כמתריסה, או שמא כנודניקית ספקנית. אך, במטותא מנכון, העבירו על מידותיכם, והשתדלו לתת לה מקום של כבוד באימיילכם. החיים ריקניים הם, חסרי תוחלת הנאה ומשמעות. אינם אלא כבועת סבון אדירה ונוצצת שכיון ובאת לעמוד על טיבה מתנדפת היא בקול רחש חרישי. אשרי מי שזכה...
איזה קושי הוא בידי ומה בידי שמיים?
ממה שהצלחתי להבין כל קושי ואתגר, שהאדם עובר בחיים הוא מאת הקב”ה. עוד דבר שאני מקווה שהבנתי נכון הוא שדרך התורה הוא בכיבוד האחר,בעזרה לאחר ובכללי בעשיית טוב לאחר בין אם זה חברים קרובים משפחה וכו. השאלה אם יש גבול מסוים או שפשוט לקבל שכל דבר מאת הה’ יתברך? האם...
מותר גם סתם להנות ולהתבטל מבלי שנחשוש לבזבוז זמן?
אשמח לקבל הבהרה תמיד יש שאלה מציקה שאולי אנחנו אמורים ללמוד עד המקסימום ולהיות ממש מחושב על הדקה וגם על כל מילה של דברים בטלים צריך פיקוח וכן סתם הנאות העולם הזה מעבר למה שנצרך תמיד יש את התשובה שצריך להיות נורמלי אבל החרדה שוב עולה שאולי אפשר להיות במינימום...
האם אפשר שתהיה תכלית לחיים בלי חיבור לקב"ה?
כחרדים ויהודים מאמינים אנו יודעים שיש תכלית לאדם בעולמו , שיש עולם הבא , שכר ועונש וכו.. השאלה שלי היא למה בעצם אומרים שלחילונים אין תכלית בחיים? להתחתן זה לא תכלית? להביא ילדים? להקים משפחה, למה לכאורה זה לא נחשב לסיבה מספיק טובה לתכלית האדם בעולם, הרי זה המשכיות זאת...
איך לא נפחד מהמוות אם יש מצב לגיהנום?
תודה שיש כאן מקום לשאול- יש לי שאלה, יש לי פחד גדול מלמות , פחד שמורכב מהמון נקודות כמו החוסר וודאות , כמו האיבוד שליטה , כמו לא להגשים את עצמי ועוד ועוד. ככל שעובר הזמן אני מבינה, שכשאדם מפחד ככ למות, הוא הרבה פעמים לא זוכה לחיות.. כי הוא...
ירידה רוחנית לפני חתונה
אני שלושה שבועות לפני חתונה. ציפתי להיכנס לחתונה מתוך עבודת השם מתוך עליה רוחנית ולא ירידה. אלא שאני מרגיש חוסר חשק לתפקד אני קם מאוחר בקושי לומד ובעקבות זאת חושש מהעתיד- איך אקים בית של תורה. זה מאוד מתסכל. ואני מאוד מפחד שלא אצליח ללמוד בכולל ושלא אנהל סדר יום....

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן