שואל יקר, שלום רב

יישר כוח על השאלה, ועל האומץ לשבת ולכתוב את אשר על ליבך, שזה כבר צעד ענק כשלעצמו.

אנא הרשה לי לחלוק על הקביעה שלך “לא מצליח להאמין” כי אני רואה אל מול עיני יהודי מאוד מאמין!

אני רואה יהודי שעובד קשה מאוד ומשתדל ומתאמץ בעבודת ה’ יתברך.

אני רואה יהודי שקם כל בוקר לתפילה במניין

אני רואה יהודי שמקפיד על קריאת שמע בזמנה

אני רואה יהודי שתמיד מברך ונוטל ידיים ומקפיד על מה שיכול

אני רואה יהודי שיודע גם לחזק אחרים ולהשרות עליהם אמונה ומלמד אמונה

אני רואה יהודי ששומר על כשרות, ולא מערבב ולא נכשל באיסורי טרפות

אני רואה יהודי שכואב לו השאלה “איך אני חוזר לאבא שבשמים”!

והאמת היא שלב ליבה של היהדות זה הדבר הזה שאתה מתאר. הרצון להתקרב לאבא שבשמים, השאיפה לאמונה תמה ושלימה, הכיסופין לדבקות בה’ יתברך, הכמיהה להרגיש את אהבת ה’ ויראת ה’ בוערת בעצמות… כל הגעגוע הזה הוא הדבר היסודי שעומד בבסיס הקשר בין הקב”ה לעם ישראל.

כשאני פותח את שיר השירים, השיר הגבוה מכל השירים, הספר שעליו נאמר “כל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קודשים”… אני שם לב למה שקורה שם גם ברמת הפשט וכמובן ברמת המדרשים. אין שם כמעט שיח על נושאים טכניים, רשימת משימות / הלכות, טיפים לזוגיות טובה, או תיאור על ביצוע של מצוות והלכות. לא. עיקר מה שקורה שם זה תיאור על עצם הקשר והגעגוע והערגה וכיסופין של הקב”ה אלינו מצד אחד: “דודי לי ואני לו” והקשר שלנו אל הקב”ה מצד שני “אני לדודי ודודי לי”.

ואם נתבונן בעיון, נראה שחלקים גדולים משיר השירים לא מתארים את הביחד, אלא את דווקא את המרחק,

א. עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו:

ב. אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו:

ג. מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי רְאִיתֶם:

יש כאן חיפוש וביקוש שלא נגמר בקלות…

ואיך אני יודע שיש בך את החיפוש והגעגוע הזה? כי לחזור בתשובה זה משהו ממש ממש מיוחד ולא מובן מאליו. כמו אברהם אבינו ששמע את קריאתו של הא-ל “לך לך” כך הבעל תשובה שומע את הקול שאומר לו “לך לך” תחפש, צא לדרך, אל תנוח, עד שתגיע אל הארץ המובטחת.

וכאן אני מרגיש שיש איזה פספוס בתיאום ציפיות (קרה לי גם כדבר הזה)

לפעמים יש הרגשה כשאדם בתחילת דרכו של חזרה בתשובה או התחזקות שהנה זה הולך לי טוב וחלק ואיזה יופי, ואז ההרגשה היא שזהו סיימתי את המסע ב”ה, נגמר האירוע.

ויש ציפייה שמעתה ועד עולם יהיה לי קל. אז זהו שלא. הרעיון הזה מובא בספרים הקדושים על עם ישראל שיצאו ממצרים, ובין לילה נהפכו מלהיות עם של עבדים להיות עם של ה’. וזה קורה בליל הסדר.

אבל זה לא מספיק. כי מה שבא מהר הולך מהר, וצריכים לעבור עוד 49 יום של ספירת העומר, תיקון יומיומי של מידות והכנה, ורק אחרי הדרך הארוכה של תיקון כל המידות מגיעים לסוף המסלול ויש את מתן תורה. כך בחזרה בתשובה, בהתחלה יש את האור הגדול שמגיע מהר יחסית (לפעמים ממש בין לילה) ואחר כך יש עבודה יומיומית איטית בלי “אורות גבוהים” שזו הדרך הסלולה עד להגיע לשיא של מתן התורה.

מה אני טוען? שמה שעובר עליך זה לא פאשלה, או טעות, או פאדיחה. זה המסלול! ככה דברים עובדים, לך ולי ולכולם. (יש כאלה שקוראים לזה בצחוק “מזל של מתחילים” אבל כאמור זה יותר עמוק מזה..)

שים לב מה מתאר החכם באדם בהמשך שיר השירים:

ו. פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי:

ז. מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר הִכּוּנִי פְצָעוּנִי נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת:

ח. הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלָם אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי:

כשאני קורא את המילים שלך בשאלה שכתבת, אני רואה לנגד עיני יהודי יקר, שרוצה בכל ליבו ומאודו להיות קרוב לה’…. אם תמצאו את דודי מה תגידו לו? שחולת אהבה אני!

“הדור נאה זיו העולם נפשי חולת אהבתך” אנחנו בגלות חולי אהבה, מנסים רוצים שואפים מוסרים נפש ועדיין האהבה לא מספיק בריאה ויציבה וחזקה וקבועה. חולת אהבה אני.

זה סוד התורה של רבינו בחינת “איה” מקום כבודו… (ליקוטי מוהר”ן תנינא י”ב, אם אתה לא מכיר מספיק אתה חייב לעצמך למצוא מישהו שיכיר לך)

כל זה כתבתי כדי להדגיש שאני כעומד מהצד כן רואה יהודי טוב בתהליך טוב, וזה שיש לך עוד דרך לעשות, זה בסדר גמור. כנראה שעד גיל 120 יהיה לך עוד מה לעשות…

מעבר לזה, בפן המעשי:

אני לא מספיק מכיר אותך ואת סיפור חייך, ואינני מתיימר בתשובתי זו לספק לך טריק או קסם שיעלימו את כל הקושי, אבל אנסה להציע כיוון שעזר לי ולאחרים.

יש כאן דרך ידועה שלא צריך לצעוד בה לבד. אתה לא החוזר בתשובה (בשנה הרביעית) הראשון בעולם שקשה לו. כנראה ש90% חווים דברים דומים. אתה לא היחיד שמכריח את עצמו להתפלל, ומעגל פינות בכמה עניינים, ולא היחיד שמבקש שמחה ואמונה אמיתית ומרגיש שזה רחווווק….

אל תהיה לבד. תמצא חברים / שותפים לדרך שנמצאים על מסלול דומה לשלך, אנשים שיוכלו להזדהות איתך ואתה תוכל להזדהות איתם, וככה ביחד תוכלו לחזק ולאמץ אחד את השני. יש כוח לקבוצה שעובדת יחד בפתיחות וכנות והזדהות.

כתבת שהיה לך משבר, אולי תוכל ביחד עם החברים הנאמנים לפתוח את מה שהיה אז, אולי לא השלמת את הריפוי מאותו משבר, ייתכן וזה משהו קל לתיקון – סוויץ’ קטן שיסדר לך את המחשבות וייתכן שצריך מסאז’ רציני לנשמה כדי להביא מזור ורפואה, אבל בכל מקרה זה דורש התייחסות ותשומת לב. אל תהיה שם לבד.

כתוב בספרים על הפסוק “האמנתי כי אדבר” שהאמונה מגיעה ומתיישבת בלב האדם כשהוא מדבר עליה, אני מעודד אותך להמשיך לעסוק בזה, לדבר על זה עם האנשים הנכונים, חברים לדרך, ובזכות זה תוכל להגיע למחוזות נפלאים שלא יכולת לשער

ודווקא מתוך המקום שלך אני רוצה להתחבר לפסוק של דוד המלך “תעיתי כשה אובד בקש עבדך”

כשאני תועה ואבוד, וזועק את זה לה’, אז ה’ מבקש אותי ומוצא אותי….

אני יודע שזה לא קל “למצוא חברים” כאלה טובים ומיוחדים, לא תמיד יש כזה קשר בהישג יד. ואם יש לך זכית בפיס אל תרפה.

בשביל חבר טוב, אני צריך להיות מוכן לחשוף החוצה את הדיאלוג הפנימי שמתחולל בתוכי, צריך לגייס כנות, להיות מוכן לקחת סיכון ולשתף ב”חולשות”, ולטפל באומץ בכל מה שחוסם אותי מלהיות בקשר עם חברים כמוני.

האם אתה יכול לחשוב כעת על 2 אנשים שתוכל לפתוח איתם את נבכי לבך?

האם אתה יכול ליצור איתם קשר מיד בסיום הקריאה הזו ולקבוע איתם פגישה?

שים לב שאתה מצליח להניע את עצמך למשהו תכליתי ולא מתבוסס בשאלה.

מברך אותך ומאחל לך להמשיך בחיפוש הזה, לא לעצור, לא לחשוש, לא להסס, ובעז”ה למצוא את האמונה השלימה ואת השמחה האמיתית, את החיבור לה’ וכוח לשמור את כל המצוות מתוך שייכות ולב פתוח, אהבה ויראת ה’.

הרבה הצלחה

יואל

yoel052@hotmail.com