The Butterfly Button
לא אכפת לי מקיים מצוות...

שאלה מקטגוריה:

יראת שמים

אני “בעל תשובה” כבר שנה רביעית ולא אכפת לי מקיום תורה מצוות. אני מתבייש בעצמי. אני מתבייש שאני אומר את זה. אני מרגיש רע שאני אומר את זה. הכול התחיל מאז אותו משבר. לא מצליח להאמין באלוהים גם בתקופות קשות. אני מכריח את עצמי לקום כל בוקר לתפילה, במניין, להגיד שמע בזמנה, מכריח את עצמי לשמור שבת, ומכריח את עצמי להתפלל 3 תפילות ביום. מכריח את עצמי לברך, ליטול ידיים ולהקפיד על מה שאני יכול. איפה הימים שעשיתי את זה מתוך שמחה ואמונה אמיתית?

אני יודע מה התשובה. לימוד אמונה. שכנע נתקל בשאלות כמו שלי ברשת, אני יודע מה להשיב. אני תמיד מסביר איך אלוהים קיים למרות הקשיים שאני עובר. כי אני מפחד מחילול שם שמים. אני אומר לעצמי שאני מקרה אבוד, ואני גם ככה אשרף בכף הקלע, אז לפחות להציל נפשות אחרות, כך שהפתרון של לימוד אמונה לא עובד אצלי, אבל דווקא אצל אחרים עובד יפה.

רוצה לשאול 2 שאלות:
1. איך להחזיר את האמונה היפה שהייתה לי? אני לומד אמונה ונזכר בכל שגרם לי לחזור בתשובה אני לא שלם. איך לחזור לקיים מצוות מתוך אמונה אמיתית?
2.איך לחזק את מצוות כשרות אצלי? אני לא מערבב, ולא אוכל טרפות אבל לא אכפת לי מזמן המתנה או מכלים. ואני לא רוצה להמשיך ככה! איך לגרום לזה שזה חשוב לי?
3. למרות שאמרתי שאשאל רק 2 שאלות… איך אני חוזר לאבא בשמים?

תשובה:

שואל יקר, שלום רב

יישר כוח על השאלה, ועל האומץ לשבת ולכתוב את אשר על ליבך, שזה כבר צעד ענק כשלעצמו.

אנא הרשה לי לחלוק על הקביעה שלך “לא מצליח להאמין” כי אני רואה אל מול עיני יהודי מאוד מאמין!

אני רואה יהודי שעובד קשה מאוד ומשתדל ומתאמץ בעבודת ה’ יתברך.

אני רואה יהודי שקם כל בוקר לתפילה במניין

אני רואה יהודי שמקפיד על קריאת שמע בזמנה

אני רואה יהודי שתמיד מברך ונוטל ידיים ומקפיד על מה שיכול

אני רואה יהודי שיודע גם לחזק אחרים ולהשרות עליהם אמונה ומלמד אמונה

אני רואה יהודי ששומר על כשרות, ולא מערבב ולא נכשל באיסורי טרפות

אני רואה יהודי שכואב לו השאלה “איך אני חוזר לאבא שבשמים”!

והאמת היא שלב ליבה של היהדות זה הדבר הזה שאתה מתאר. הרצון להתקרב לאבא שבשמים, השאיפה לאמונה תמה ושלימה, הכיסופין לדבקות בה’ יתברך, הכמיהה להרגיש את אהבת ה’ ויראת ה’ בוערת בעצמות… כל הגעגוע הזה הוא הדבר היסודי שעומד בבסיס הקשר בין הקב”ה לעם ישראל.

כשאני פותח את שיר השירים, השיר הגבוה מכל השירים, הספר שעליו נאמר “כל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קודשים”… אני שם לב למה שקורה שם גם ברמת הפשט וכמובן ברמת המדרשים. אין שם כמעט שיח על נושאים טכניים, רשימת משימות / הלכות, טיפים לזוגיות טובה, או תיאור על ביצוע של מצוות והלכות. לא. עיקר מה שקורה שם זה תיאור על עצם הקשר והגעגוע והערגה וכיסופין של הקב”ה אלינו מצד אחד: “דודי לי ואני לו” והקשר שלנו אל הקב”ה מצד שני “אני לדודי ודודי לי”.

ואם נתבונן בעיון, נראה שחלקים גדולים משיר השירים לא מתארים את הביחד, אלא את דווקא את המרחק,

א. עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו:

ב. אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו:

ג. מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי רְאִיתֶם:

יש כאן חיפוש וביקוש שלא נגמר בקלות…

ואיך אני יודע שיש בך את החיפוש והגעגוע הזה? כי לחזור בתשובה זה משהו ממש ממש מיוחד ולא מובן מאליו. כמו אברהם אבינו ששמע את קריאתו של הא-ל “לך לך” כך הבעל תשובה שומע את הקול שאומר לו “לך לך” תחפש, צא לדרך, אל תנוח, עד שתגיע אל הארץ המובטחת.

וכאן אני מרגיש שיש איזה פספוס בתיאום ציפיות (קרה לי גם כדבר הזה)

לפעמים יש הרגשה כשאדם בתחילת דרכו של חזרה בתשובה או התחזקות שהנה זה הולך לי טוב וחלק ואיזה יופי, ואז ההרגשה היא שזהו סיימתי את המסע ב”ה, נגמר האירוע.

ויש ציפייה שמעתה ועד עולם יהיה לי קל. אז זהו שלא. הרעיון הזה מובא בספרים הקדושים על עם ישראל שיצאו ממצרים, ובין לילה נהפכו מלהיות עם של עבדים להיות עם של ה’. וזה קורה בליל הסדר.

אבל זה לא מספיק. כי מה שבא מהר הולך מהר, וצריכים לעבור עוד 49 יום של ספירת העומר, תיקון יומיומי של מידות והכנה, ורק אחרי הדרך הארוכה של תיקון כל המידות מגיעים לסוף המסלול ויש את מתן תורה. כך בחזרה בתשובה, בהתחלה יש את האור הגדול שמגיע מהר יחסית (לפעמים ממש בין לילה) ואחר כך יש עבודה יומיומית איטית בלי “אורות גבוהים” שזו הדרך הסלולה עד להגיע לשיא של מתן התורה.

מה אני טוען? שמה שעובר עליך זה לא פאשלה, או טעות, או פאדיחה. זה המסלול! ככה דברים עובדים, לך ולי ולכולם. (יש כאלה שקוראים לזה בצחוק “מזל של מתחילים” אבל כאמור זה יותר עמוק מזה..)

שים לב מה מתאר החכם באדם בהמשך שיר השירים:

ו. פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי:

ז. מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר הִכּוּנִי פְצָעוּנִי נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת:

ח. הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלָם אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי:

כשאני קורא את המילים שלך בשאלה שכתבת, אני רואה לנגד עיני יהודי יקר, שרוצה בכל ליבו ומאודו להיות קרוב לה’…. אם תמצאו את דודי מה תגידו לו? שחולת אהבה אני!

“הדור נאה זיו העולם נפשי חולת אהבתך” אנחנו בגלות חולי אהבה, מנסים רוצים שואפים מוסרים נפש ועדיין האהבה לא מספיק בריאה ויציבה וחזקה וקבועה. חולת אהבה אני.

זה סוד התורה של רבינו בחינת “איה” מקום כבודו… (ליקוטי מוהר”ן תנינא י”ב, אם אתה לא מכיר מספיק אתה חייב לעצמך למצוא מישהו שיכיר לך)

כל זה כתבתי כדי להדגיש שאני כעומד מהצד כן רואה יהודי טוב בתהליך טוב, וזה שיש לך עוד דרך לעשות, זה בסדר גמור. כנראה שעד גיל 120 יהיה לך עוד מה לעשות…

מעבר לזה, בפן המעשי:

אני לא מספיק מכיר אותך ואת סיפור חייך, ואינני מתיימר בתשובתי זו לספק לך טריק או קסם שיעלימו את כל הקושי, אבל אנסה להציע כיוון שעזר לי ולאחרים.

יש כאן דרך ידועה שלא צריך לצעוד בה לבד. אתה לא החוזר בתשובה (בשנה הרביעית) הראשון בעולם שקשה לו. כנראה ש90% חווים דברים דומים. אתה לא היחיד שמכריח את עצמו להתפלל, ומעגל פינות בכמה עניינים, ולא היחיד שמבקש שמחה ואמונה אמיתית ומרגיש שזה רחווווק….

אל תהיה לבד. תמצא חברים / שותפים לדרך שנמצאים על מסלול דומה לשלך, אנשים שיוכלו להזדהות איתך ואתה תוכל להזדהות איתם, וככה ביחד תוכלו לחזק ולאמץ אחד את השני. יש כוח לקבוצה שעובדת יחד בפתיחות וכנות והזדהות.

כתבת שהיה לך משבר, אולי תוכל ביחד עם החברים הנאמנים לפתוח את מה שהיה אז, אולי לא השלמת את הריפוי מאותו משבר, ייתכן וזה משהו קל לתיקון – סוויץ’ קטן שיסדר לך את המחשבות וייתכן שצריך מסאז’ רציני לנשמה כדי להביא מזור ורפואה, אבל בכל מקרה זה דורש התייחסות ותשומת לב. אל תהיה שם לבד.

כתוב בספרים על הפסוק “האמנתי כי אדבר” שהאמונה מגיעה ומתיישבת בלב האדם כשהוא מדבר עליה, אני מעודד אותך להמשיך לעסוק בזה, לדבר על זה עם האנשים הנכונים, חברים לדרך, ובזכות זה תוכל להגיע למחוזות נפלאים שלא יכולת לשער

ודווקא מתוך המקום שלך אני רוצה להתחבר לפסוק של דוד המלך “תעיתי כשה אובד בקש עבדך”

כשאני תועה ואבוד, וזועק את זה לה’, אז ה’ מבקש אותי ומוצא אותי….

אני יודע שזה לא קל “למצוא חברים” כאלה טובים ומיוחדים, לא תמיד יש כזה קשר בהישג יד. ואם יש לך זכית בפיס אל תרפה.

בשביל חבר טוב, אני צריך להיות מוכן לחשוף החוצה את הדיאלוג הפנימי שמתחולל בתוכי, צריך לגייס כנות, להיות מוכן לקחת סיכון ולשתף ב”חולשות”, ולטפל באומץ בכל מה שחוסם אותי מלהיות בקשר עם חברים כמוני.

האם אתה יכול לחשוב כעת על 2 אנשים שתוכל לפתוח איתם את נבכי לבך?

האם אתה יכול ליצור איתם קשר מיד בסיום הקריאה הזו ולקבוע איתם פגישה?

שים לב שאתה מצליח להניע את עצמך למשהו תכליתי ולא מתבוסס בשאלה.

מברך אותך ומאחל לך להמשיך בחיפוש הזה, לא לעצור, לא לחשוש, לא להסס, ובעז”ה למצוא את האמונה השלימה ואת השמחה האמיתית, את החיבור לה’ וכוח לשמור את כל המצוות מתוך שייכות ולב פתוח, אהבה ויראת ה’.

הרבה הצלחה

יואל

yoel052@hotmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני מרגישה רעה ומלאת ביקורת עצמית
יש לי ביקורת עצמית מאוד גבוה על כל דבר שאני עושה אני מרגישה פשוט רעה מפנים .שהמהות שלי רעה. אני נגעלת מעצמי. וזה קשה לי עם התורה כאילו אני עושה ככ רבה עבירות באמת אינסוף כאילו אז מה הסיכוי בכלל שלא אהיה בגיהנום. אין שום מצווה שאני עושה בשלמות או...
"קיבלתי קבלה ונושעתי"?
אתם בטח מכירים את הסיסמאות של “תרמתי ונושעתי” “הבטחתי ונושעתי” ודומיהן. כל תקופה עוד מישהו צץ עם משהו כזה. ואני לא מזלזל חלילה בכל הקבלות הטובות. אם זה לא לדבר עם תפילין או לא לדבר בבית הכנסת, בשעת התפילה וקריה”ת, קבלת שבת עשר דקות יותר מוקדם, עשרה פרקים ביום ועוד...
איך אוכל לשמור על עצמי כשאני בבית ספר חילוני?
אני בחור דתי אבל ההורים שלי שולחים אותי לבית ספר ממלכתי. נימוקיהם של הורי האהובים הם שאין כזה הבדל בין ממלכתי דתי לממלכתי, וגם אותו הממלכתי נחשב הכי טוב ומתקדם, ובעל אפשרויות. כך שלעומתו, החינוך הממלכתי דתי נראה “מסכן” כביכול. עוד הורי מנמקים, כי בבית הספר הדתי ישנם ילדים שעלולים...
מי שהולך בדרך התורה מפסיד הנאות?
יש לי בת דודה בת 16 גרה בקיבוץ חילוני לגמרי אבא לה לפני כמעט עשור חזר בתשובה אבל כל המשפחה חילונים לגמרי והיא כבר יותר משנה שומרת שבת וממש ממש מתחזקת והיא מבחינתה ממש רוצה להיות חרדית מאוד קשה לה בפן החברתי גם מצד החברים וגם המשפחה והדודים והיא נמצאת...
איך להוציא את עצמי מהבוץ?
שוב אני שואל כי אני מוצא כל כך מקום כאן.. שאלתי היא – כיצד אני יוצא מהבוץ? אני צריך תרופה חזקה לזה.. ואסביר – מגיל 17 התחלתי לחזור בתשובה, במעשי. (מחשבות ודיבורים ומעשים קטנים היו לי עוד לפני ברוך ה׳), ממש פשוט לעזוב הכל וללכת לישיבה. הבעיה שכנראה עשיתי את...
לא אכפת לי מקיים מצוות...
אני “בעל תשובה” כבר שנה רביעית ולא אכפת לי מקיום תורה מצוות. אני מתבייש בעצמי. אני מתבייש שאני אומר את זה. אני מרגיש רע שאני אומר את זה. הכול התחיל מאז אותו משבר. לא מצליח להאמין באלוהים גם בתקופות קשות. אני מכריח את עצמי לקום כל בוקר לתפילה, במניין, להגיד...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן