דלג לתוכן
שלום וברכה!
לפעמים מתחדש לי איזה דבר ,בקריאת שניים מקרא ואחד תרגום וכו' .האם צריך לכתוב אותם ? קראתי על עניין כתיבת חידושי תורה , אבל לצערי אני נופל יחסית הרבה , אני חושב, בתחום של שמירת הברית והעיניים ר"ל .ואני הרגשתי איך בן אדם כזה יכתוב דברים כאלה בזמן שהשכל שלו מטונף ככה?
בחור יקר!
קראתי את שאלתך שוב ושוב והתפעלתי! שאלתך מעידה על נפש גבוהה ועדינה.
נפש המרגישה בנפילותיה ואיננה משלימה עמן, זו נפש גבוהה! שאלתך היא עדות לכך שהחוויות הקשות והכואבות של הנפילות והכישלונות לא עמעמו את זוהרה, ונפשך ממשיכה לשאוף למקומה הגבוה.
חידושי התורה שלך המתחדשים בתוכך, בעת קריאה סתמית לכאורה של שנים מקרא ואחד תרגום, מעידים גם הם כי דברי התורה הם חלק בלתי נפרד מאישיותך, מנפשך.
גם הרגשתך "איך בן אדם כזה יכתוב דברים כאלה בזמן שהשכל שלו מטונף ככה?" המתעוררת דווקא בעת רצונך להעלות את החידושים על הכתב היא ביטוי דווקא, למרבה הפרדוקס, לניקיון של שכלך. לרמת ניקיון שאיננה סובלת אף בדל לכלוך. בהשאלה, הבשם דווקא הוא זה שסובל מריח הצחנה העולה ממקום עבודתו של הבורסקאי. הבורסקאי לעומתו איננו מבחין בכך. טוב לו במקומו בין העורות והנבלות.
נפשך העדינה המתבשמת בחידושי התורה מחדדת בכך את רגישותה ועל כן מריחה היא כל נפילה, כל כשלון. היא מרגישה בכל לכלוך ובכל כתם. היא מנסה להעלותם בזיכרונך דווקא בכדי להיפטר מהם. להשתחרר מהמעמסה הכבדה הרובצת עליה.
עצתי לך מורכבת. מחד, אל תבטל במחי יד את רגשותיך. פנה להם מקום, תנסה לשיים (לתת שם) את רגשותיך ואולי אף להעלותם על הכתב. נסה להבין את מקור הכאב בנפילותיך. מדוע כואב לי כשאני נופל? מה הכאב אומר עלי? על שאיפותיי? על המקום בו אני רוצה להיות? אך מאידך אל תלך שבי אחר התחושות שהם מותירים בך. היזהר לבל תיפול רוחך האומרת לך "עלה למעלה עלה". המשך ללמוד! המשך לכתוב! מרגע שהגדרת את תחושותיך, את כאבך ונתת לו שם, הצב לו גבול! אל תיתן לו לחבל בדרכך ובשאיפותיך. רחץ בניקיון דברי התורה והתבשם בחידושיך!
במחשבה שניה
בתחושתי (ותקן אותי אם אני טועה), לא הבנתי נכונה את שאלתך ונפלתי בכותרת שנתת לשאלתך "כתיבת חידושי תורה" ועל כך עניתי. אך מבין השורות ניתן לראות שאתה זועק את כאבך, את צערך על הנפילות, ואולי את היאוש מה"יחסית הרבה" שאינך מצליח לעמוד בפניהם.
האם הקושי שלך בשמירת הברית, שמירת העיינים מעיד על "שכל מטונף"? או על תהליך התבגרות נורמטיבי?
אענה על כך בזהירות ובהסתייגות ואבהיר כי אני עובד סוציאלי בהכשרתי, ואינני מתיימר להיות רב או פוסק.
בספרות הפסיכולוגית המתארת את גיל ההתבגרות (המגיעה באיחור מה במגזר החרדי), תופעת הקרי והאוננות היא תופעה טבעית, המקבילה לתופעת הווסת אצל בנות. כלומר הם חלק מסממני ההתבגרות הפיזיים המתחילים להופיע כשנתיים לאחר תחילת גיל ההתבגרות (סולברג, פסיכולוגיה של הילד והמתבגר, עמוד 317).
אין בדברי כדי לתת דרור ליצרינו או לתאוותינו השפלות, אלא בכדי להעמיד את הנפילות בגיל זה במקומם.
להכיר במקומם בכדי לדעת להתגבר עליהם.
להכיר בטבע האנושי בכדי לדעת לנווטו למקומו ולזמנו הראוי. להבין כי המחשבות אינן מעידות על נפשנו הרעה, החוטאת. אלא הן אות המבשר על התבגרותינו ועלינו לומר להם: "הניחו לנו! הרפו מאיתנו!
ההתיחסות לנפילות כטינוף מוחלט פעמים רבות שגורם דווקא ההפך: משבר רוחני ודיכאון המובילים לבריחה מהמציאות אל עבר עולם של פנטזיות ודמיון. דווקא ההכרה בהם כחלק מתהליך טבעי עוזר להתגבר.
כיון שהתייחסת בדבריך לחידושי התורה היוצאים ממך, ארשה לעצמי לשתף אותך בחידוש תורה שהתחדש לי בקריאת פרשת תולדות, ואולי גם ידבר אל ליבך.
"ויתרוצצו הבנים בקרבה, ותאמר אם כן למה זה אנוכי".
ההתרוצצות של הבנים בקרבה של רבקה לא נתנו לה מנוח עד שהטיחה היא דברים כלפי מעלה ושאלה את נפשה למות "אם כן למה זה אנוכי". תשובתו של הקב"ה הייתה "שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך יפרדו". תשובה זו הפיסה את דעתה של רבקה. מדוע? האם תשובה זו הפסיקה את ההתרוצצות?
רש"י מביא את דברי המדרש: "רבותינו דרשוהו לשון ריצה. כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר, יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודה זרה, עשו מפרכס לצאת". גם לדבריו של רש"י קושייתנו בעינה עומדת. מדוע תשובתו של הקב"ה הניחה את דעתה של רבקה? האם הקב"ה אמר לה: רבקה את טועה! את מדמיינת! אין פרכוסים ליד בתי עבודה זרה! נהפוך הוא הוא אישר לה את תחושותיה "שני גויים בבטנך". אם כן, ואם הרגשתה נכונה, מדוע נחה דעתה של רבקה?
בקרבנו, בחדרי ליבנו ובמסתרי נפשנו מתרוצצים הבנים! זה מושך לכאן וזה מושך לכאן. עיתים אנו בצד אחד ועיתים בצד האחר ("ימי אהבה וימי שנאה" בלשון בעלי המוסר) ואף אנו כרבקה בשעתו לא יודעים את נפשנו ושואלים "אם כן למה זה אנוכי" או בלשון אחרת: "איך בן אדם כזה יכתוב דברים כאלה בזמן שהשכל שלו מטונף כך"
אך תשובתו של הקב"ה מכילה ומנחמת. "שני גויים בבטנך" – מורכבות זו נוצרה עוד בטרם לידתך. הרצון לפרכס מול כל בית עבודה זרה הוא הטבע האנושי והוא הרצון האלוקי שיהיה בתוכנו בכדי שנתגבר עליו.
רבקה לא ידעה את נפשה, המעבר החד מבתי עבודה זרה לבתי כנסיות, הסעיר את רוחה ובלבל את נפשה מי אני? ולמה זה אנוכי? ועל כך השיב לה הקב"ה שני גויים בבטנך. את שניהם גם יחד אני יצרתי. זהותך או הצלחתך איננה נמדדת במספר הביקורים בבתי כנסיות או להבדיל בבתי עבודה זרה. זהותך נקבעת מהמאבק עצמו. הצלחתך היא בהתאם לרצונך להילחם ולא לוותר.
מאמן הכדורסל ג'ון וודן נהג לומר לשחקניו, חברי קבוצת הכדורסל עטורת האליפויות של אוניברסיטת קליפורניה בלוס־אנג'לס, "השאלות האם ניצחתי והאם הפסדתי אינן השאלות הנכונות. השאלה הנכונה היא האם השקעתי את מלוא המאמץ – ואם אכן כך, אולי תקלעו פחות נקודות אבל לעולם לא תפסידו".
בהצלחה גדולה!
אהרון
נ.ב. בשאלתך כתבת שהנך נופל יחסית הרבה, אינני יודע ביחס למה התכוונת. אך אם לתחושתך אתה מרגיש נשלט על ידי התאווה ואינך מצליח לתפקד בסדר יום תקין. ניתן לטפל בכך על ידי פניה לגורם מקצועי מוסמך. תוכל לפנות אלי שוב כאן ואשמח לעזור.
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
תגובה אחת
בחור יקר!
לדעתי, זה דוקא מעולה וטוב שתכתוב דברי תורה, זה מקדש אותך! זה יתן לך סיפוק!
היצר הרע אומר לך: חוטא שכמוך! מה אתה מתקרב לדברי תורה… אבל ההיפך! התורה היא זכה וטהורה, וככל שתגביר בלימוד התורה הקדושה מתוך שמחה והנאה תהיה יותר קדוש! יותר מרומם! ואז תרגיש כמה שאתה מתרומם ומתעלה!
ועיצה קטנה: א. לא להיות בלחץ ממחשבות! כאשר באה מחשבה תנסה להרפות… לא להתאמץ להעביר אותם כי הם רק יהיו יותר חזקות.
ב. אין מה להיות בלחץ מזה! זה מאוד טבעי לימי הנערות. אם זה מאוד מפריע לך, תמיד תוכל להתייעץ עם רב קרוב.
ג. יש מכתבים נפלאים בעניין זה מהסטייפלער זצוק"ל בספר קריינא דאגרתא. כדאי ללמוד אותם!
ד. חזק ואמץ! אתה הוא בחיר היקום! אתה עוסק בתורה ומקיים את העולם! בזכותך העולם עומד! כל לימוד תורה וכתיבת חידושי תורה מקדש אותך מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד ואת כל העולם!!!
בהערכה עמוקה!!!