שלום, אישה יקרה וצדיקה.
קודם כל תרשי לי להגיד לך שאת גיבורה שאת מתמודדת ככה עם מצוות ה'. כיסוי ראש זה דבר שבקלות היית רוצה לוותר עליו כדי להרגיש כדברייך חופשיה ובנוחות שמתאימה לך, אבל את מתמודדת כדי לעשות את רצון ה'. זה נשמע אולי גבוה, אבל זאת האמת ואני בטוחה שהקושי שלך נחשב מאוד.
אני שומעת את התסכול המתמשך מהמכתב שלך. את ההתמודדות לאורך זמן ואת הניסיונות הרבים למצוא לו פתרון… אני גם שומעת את המצוקה שלך מזה שבאמת ניסית הרבה, כל מני סוגים של ניסיונות ובכל זאת אין שום פיתרון נראה באופק. תחושת ייאוש ותקיעות.
אתחיל בלהגיד שאני חושבת שזה לא אמור להיות ככה. כיסוי ראש לא צריך להיות דבר כל כך מגביל ולא אפשרי. זה לא צריך להגביל אותך בלצאת מהבית או בלעשות כל דבר אחר שאת רוצה. אפילו לא לשחות (למרות שזה יותר מאתגר, יש גם פתרונות לזה). גם לא חצאית או דברים אחרים בצניעות. בכלל, התורה שלנו היא תורת חיים ואם אנחנו מרגישים חנוקים ממצוותיה, אז אולי משהו אחר שם מפריע לנו.
מצד אחד זה נראה דבר פרקטי מאוד. את מתארת איך העניין הזה מפריע לחיים שלך ולהרגשה שלך בהרבה תחומים ומצבים. נראה שאם נמצא פיתרון פרקטי אז פשוט הכל יעבור ויהיה מצויין. אבל מצד שני אני שומעת מהמכתב שלך כבר חוסר כוחות להתמודד עם זה ולמצוא פיתרונות. לכן אני חושבת שלפני העצות הפרקטיות, צריך לדבר אולי על המקום הרגשי והנפשי שאת נמצאת בו. בסוף אכתוב כמה דברים יותר פרקטיים, אולי הם יעזרו לך.
אני חייבת להגיד שאני לא מזדהה עם הנושא שאיתו קשה לך. אני מהסוג השני של החברות שלך- שהמטפחת ממש לא מכאיבה להן. כמעט התפתיתי לתת לך כמה עצות מהניסיון שלי כדי לעזור לך לפתור ממש מהר את הבעיה שלך. ממש בקלות… כביכול… אבל בגלל זה בדיוק זה ניסיון שלך ולא של אחרות. את מבינה, לאחרונה הבנתי שזה העניין בניסיונות. שכל אחד הניסיון שלו מרגיש לו ממש בלתי נגמר, ממש תוקע. הוא יכול לספר על אינסוף דברים שהוא ניסה ולא עזרו. והאדם לידו לא יבין בכלל מה הניסיון בזה . אולי אפילו יציעו לו פתרונות מכל הסוגים והוא פשוט לא ימצא פיתרון. אפילו אם הוא ינסה את כולם או את חלקם הוא לא יצליח. כי זה בדיוק הניסיון שלו.
תסתכלי מסביבך על אנשים קרובים, שאת יודעת עם מה הם מתמודדים ואיך ההתמודדות עוברת עליהם. (אנשים פחות קרובים נראים לנו תמיד כאילו החיים שלהם דבש ואין להם שום בעיות או שיש להם כוחות להתמודד. אבל אנשים קרובים, שחולקים איתך את הקשיים, וגם חולקים איתך את ניסיונות הפיתרונות… שם את כבר יכולה לראות את זה ברור).
הנה רשימה אקראית של התמודדויות של אנשים שאני מכירה: בעיות בריאות של האדם או של בן משפחה, בעיות נפשיות של האדם או של בן משפחה, עיכוב בשידוכים, בעיות פוריות, קושי בלימודים או קושי חברתי של אחד הילדים, פרנסה, שלום בית (בד"כ על אותם עניינים קבועים), כיבוד הורים, חוסר שביעות רצון ממראה חיצוני, בעיות משקל, קשיים באמונה, קושי בהתאמה למסגרת, קושי בארגון, כעס ועצבים מדברים קטנים ועוד ועוד.
נכון שחלק מה"בעיות" נראות לנו גדולות יותר מאחרות, אבל לא נשכח שלכל אחד יש גם סל כלים שונה וחוזק פנימי להתמודד עם ה"בעיה" שלו.
עיקר הקושי הוא, שלרוב זה לא תלוי בנו אלא בגורם חיצוני. זה באמת מאוד מתסכל.
ובכל זאת נראה שחלק מהאנשים מתמודדים טוב יותר עם הדברים שקשים להם בחיים שלהם מאשר אחרים. וגם באופן מפתיע זה לא נראה קשור לגודל הבעיה. יכול להיות אדם שמח וטוב לב למרות שהוא מתמודד עם בעיות גדולות וההיפך, אדם שמרגיש שמאוד מאוד קשה לו למרות שאובייקטיבית הבעיה שלו קטנה יותר.
אז מה בכל זאת ההבדל בין אדם לחברו בהתמודדות עם כל דבר בחיים? לדעתי שני הבדלים: אחד זה דרך ההסתכלות על ה"בעיה". והשני זה כלים להתמודדות (או חוסן נפשי).
וכאן מגיע החלק שבו אני חושבת שאפשר לשנות את הנתונים שלנו. כי את הניסיון שלנו קשה מאוד לשנות ולפעמים בלתי אפשרי. ולכן המפתח שלנו להתמודדות הוא שינוי עצמנו ביחס לבעיה.
דרך ההסתכלות על ה"בעיה": כל מצב בחיינו יש כמה דרכים לפרש אותו ולהסביר אותו לעצמנו.
כשההסתכלות שלנו היא: זאת בעיה! אני שונאת את זה והלוואי שלא היתה קיימת! קשה לנו יותר להתמודד. זה נכון שבאמת אף אחד לא היה בוחר בבעיות שלו. או בבעיות בכלל. אף אחד לא היה רוצה להתמודד עם דברים לא נעימים. אבל בכל זאת, כשזה כבר כאן… כשההסתכלות שלנו היא – יש כאן ניסיון. אולי ניסיון קשה וגדול, אבל אני יכולה לגדול ממנו, אז הרבה יותר קל לנו להתמודד. בדרך ההתמודדות הזאת הבעיה היא לא "בעיה" אלא "קושי" ובמקרה היותר טוב- "ניסיון" או "הזדמנות". אדם אומר לעצמו- אני במסע. ה' שם אותי במסע לצורך מטרה מסויימת, שלא תמיד אני יודע מה היא. אבל מהצד שלי, בינתיים יש לי הזדמנות לגדול כאן.
כשמגדירים אחרת את הניסיון או ההזדמנות, בצורה יותר חיובית, מגלים הרבה פעמים שאם נבחר בהסתכלות הזאת נוכל למצוא בתוכנו כוחות פנימיים שלא ידענו שקיימים בנו. זה מפתח בנו חוסן נפשי. אחרי ההתמודדות הזאת נוכל להתמודד עם דברים בקלות יותר. בעצם זאת יכולה להיות הדרך שלנו לגדול. ואולי בהמשך נוכל לעזור גם לאנשים אחרים לגדול בדברים שקשים להם. לדוגמא, אם אצליח לקבל יותר את הבעיה שלי ולהבין שהיא אולי לא תיפתר מחר, אבל אני יכולה לגדול ממנה, אולי גם יהיו לי כלים לעזור לילד שנכשל שוב ושוב בלימודים למרות כל מאמציו.
ההסתכלות משנה את כל הסיטואציה כמו ששני אנשים באותו טיול מאורגן יהנו או יחזרו עצבניים בהתאם לאיך שהם בחרו לראות את הדברים. ואני אומרת "בחרו" כי ברוב המוחלט של המקרים זאת בחירה. לא תמיד מודעת, אבל בחירה.
אבל כאן מגיע המקום של הכלים: לאדם מאוד קשה לשנות את ההסתכלות שלו על הדברים. זה בטח לא קורה ביום אחד. ולפעמים זה דורש תמיכה חיצונית. לפעמים תספיק חברה טובה לחלוק איתה את התסכולים ולנסות למצוא דרך מוצא בחשיבה, ולפעמים זה יצטרך להיות איש מקצוע. בכל אופן, גם אם נגיד לעצמנו 100 פעם ביום- תסתכלי חיובי! זה לא כזה נורא! את יכולה לגדול מזה! אני חושבת שזה לא ישנה שום דבר מהותי ורק יעורר בנו יותר כעס למה גם את זה אנחנו לא מצליחים.
אכתוב לך כמה מילים על הדרך לשנות מבפנים. כמו שאמרתי, לרוב זה יצטרך להיות בליווי של מישהו, תלוי בגודל הקושי ובעומק שזה מעורר דברים. לפעמים חברה או בעל זה מספיק, ולפעמים כדאי מאוד להעזר באיש מקצוע/ אשת מקצוע שזה התחום שלהם כמו פסיכולוגית. זה יכול לחסוך שנים של עבודה חובבנית ותסכולים. לפעמים טיפול קצר יכול בהחלט לעזור לטווח ארוך.
אבל בכל אופן, כדאי לדעת כיוון לשביל נכון ללכת בו.
אז השלב הראשון הוא קודם כל להכיר בזה שהדבר הזה קשה לי מאוד. שאני לא יודעת איך לצאת ממנו ומהרגשות האיומים שהוא מעורר בי. את זה את תיארת מצויין במכתב שלך. זה שלב חשוב מאוד של הגדרת הבעיה וגם הגדרת מה זה עושה אצלי. כמו שאת רואה, גם חברות שלך שלא מסתדרות עם הכיסוי ראש כמוך, אומרות שלא נוח להן וכואב להן אבל הן פשוט התרגלו. אצלן זה לא עניין כל כך גדול בחיים כמו שזה תופס אצלך. איפה זה בדיוק קשה לך? מה בזה מעורר אצלך תגובה כל כך חזקה. לדוגמא, מה שכתבת על כך שאת מרגישה לא חופשיה ושאת סבילה בשנים האחרונות. התיאור המדוייק של התסכול שלך במכתב הוא כבר חצי הדרך לצאת מזה.
השלב השני הוא לחמול על עצמי שזה הניסיון שלי ואני משתדלת כמה שאני יכולה. לסלוח לעצמי שעוד לא מצאתי פיתרון ושאני בחוסר אונים מול העניין הזה.
והשלב השלישי הוא להחליף את המשפטים האוטומטיים שרצים לי בראש ולנסות לראות את זה בדרך אחרת. לדוגמא: נכון, אני סובלת מאוד מהכיסוי ראש. כנראה שיש לי משהו לעבור כאן. איזה תיקון. כפרת עוונות. לא יודעת, מה שמשכנע אותך. לכל אחת יש את הדברים שיותר מדברים אליה ואת הדברים שדווקא מעצבן אותה לשמוע. אולי לדעת שהקב"ה רואה את הסבל שלך עבור שמירת מצוותיו, או שאת מקבלת על זה שכר גדול, או שזה מכפר במקום דברים אחרים חס ושלום. אולי בעצם את יכולה להרגיש חופשיה ופעילה בתחומים אחרים כפיצוי. אולי הכיסוי ראש זה לא הדבר היחיד שמפריע שם. ואולי את צריכה ללמוד איך פותרים תסכולים ארוכי טווח כדי לדעת להנחות את הילדים שלך בזה בעתיד? אני לא יודעת מה מדבר אלייך, את זה את תצטרכי למצוא. אבל השורה התחתונה היא להחליף את הדיבור הפנימי הקשה, המתוסכל, חסר האונים במשפטים יותר נחמדים, שנותנים כח.
אפשר לשאול חברה- מה את היית חושבת במקומי? או לחשוב בעצמך מה החברות שלך אומרות לעצמן במקום הזה? למה להן זה פחות מפריע?
אחרי שתפרקי קצת את העניין הרגשי סביב ההתמודדות הזאת, תוכלי לחפש פתרונות פרקטיים בצורה הרבה יותר שלווה יחסית ולא תתייאשי ותישברי כל פעם שהפיתרון לא עבד. תביני שזאת דרך ותהיה לך הסבלנות הדרושה כי לא תהיי כל כך דרוכה רגשית סביב זה.
ועכשיו, כמו שאמרתי, קצת עצות פרקטיות. כיסוי ראש לדעתי זה דבר שמתפתח. לאט לאט לומדים מה הדברים שעובדים לי ונראים טוב ומה פחות. לכל אחת יש את הכיוון שלה והסגנון שלה. זה בסדר שזה לוקח זמן. ב-6 שנים האחרונות החלפתי לפחות 3 פעמים את הכיוון של כיסויי הראש שלי. זה גם באמת תלוי בסוג השיער, עד כמה הוא מחליק, עד כמה הוא נושר. אבל זה לא אמור להיות כמו שאת מתארת. זה לא אמור להיות סבל והתלבטות כל פעם כשיוצאים לרחוב. עם כיסוי ראש צריך להיות שתוכלי בחופשיות לעשות הליכה, להרים את הראש לשמים וללכת עם הילדים לגינה. (כשמדובר בשחיה, לזה באמת כדאי משהו יותר טוב כמו כובע ים או כובע עם סרט החלקה כבסיס ועליו עוד מטפחת).
יש בדים מחליקים וכאלה שלא. כדאי אולי ללכת על בדים קלים מצד אחד (שהכובד שלהם לא מושך את השיער) ומחוספסים, שמחזיקים יותר את מה שמתחת. סרט מונע החלקה או ממש כובע תחתי כזה כמעט תמיד עוזרים מאוד. שוב, צריך לראות מה הסוג שמתאים לך. נפחים שונים לפעמים עוזרים ולפעמים מושכים יותר. וגם הזווית איך הכל יושב על הראש משפיעה מאוד. בקיצור, באמת יש בזה הרבה פרטים והניסיון כאן הוא משמעותי. אני חושבת שאת צריכה לקחת לך זמן איכות עם עצמך, אולי עם חברה טובה עם סבלנות וללכת לחנות שיש בה הכל ומוכרות סבלניות. כדאי לך מאוד לעשות איזה משהו נחמד ומרגיע לפני זה, כמו ללכת לשתות קפה בחוץ. לעשות מזה חצי יום כיף כדי שתהיה לך חוויה טובה. וזה בסדר שתלכי גם כמה פעמים. ברוגע. ותדעי שזה לוקח זמן. זה בסדר ונורמלי.
ולסיום, אני מקווה שאפילו תאהבי את איך שזה נראה. אמנם מזה כבר התייאשת לגמרי, אבל אני מאמינה שגם לזה תגיעי בע"ה.
אשמח לכוון אותך עוד אם צריך.
בהצלחה בגדילה מהניסיון.
נעה עינב.
4 תגובות
פאה איכותית הרבה יותר נוחה על הראש ממטפחת,
שווה להשקיע את הסכום בשביל כבוד ה' וחביבות המצווה
היי גונחת המטפחת!
אין לך הפרעות תחושתיות? בתור אחת עם הפרעות כאלו התיאור שלך נשמע תואם.
לא יודעת אם יש מה לעשות בבגרות אבל אולי תבדקי ריפוי בעיסוק , נוסף לכל העצות הפנימיות הנפלאות שקיבלת פה.
לגבי השיער החלק- גם לי יש שיער חלק שגורם למטפחות תמיד להחליק, שנים שהחליקו לי מטפחות (אפילו בשבת חתן לפני 200 אנשים כשמישהי חיבקה אותי).
מה לא ניסיתי, כל סוגי הבובואים, המטפחות והקשירות, הכל מחליק. בסופו של דבר אחרי כל הנסיונות- מה שאני עושה כיום זה קצת מגעיל אבל זה הכי עוזר- חופפת את השיער רק בערב שבת (כלומר פעם בשבוע) ואז השיער נהיה ג'יפי כזה והמטפחת מחזיקה טוב. זה עם בובו טוב ויקר, לא נופל בכלל!!
דבר נוסף- לא לשים בובו או סרט מונע החלקה על שיער רטוב, זה הורס את הבובו מיידית והוא כבר לא ימנע החלקה יותר.
גם אני התחלתי לשים כיסוי ראש
רק עכשיו במלחמה…
ולא קל לי בכלל..
אבל מאמינה שזה חשוב מאד
לי…ויעזור לעם ישראל…ולחיילים.במלחמה
בעה
וגם זה הכי נכון ומצווה חשובה.🙏המשיכי..ה אוהב אותך ✨️
פאה זה לא נכון. !
יחשבו שאת רווקה…אסור