שלום לך!

מזל טוב! בימים אלו נולדה בך ההרגשה החשובה ביותר באדם. והדבר קורה לך בגיל המתאים. ההרגשה לא נעימה, כפי שאתה מתאר, אבל היא הדבר היקר ביותר שיכול לקרות לאדם, ולא כל אחד זוכה לה. ואני אסביר למה כוונתי ואז אענה על שאלותיך אחת לאחת:

כפי שאתה מתאר את החיים שלך נראה שעד עכשיו החיים פשוט “קרו” לך. נולדת חסיד, הסתובבת במקומות, נכנסת אליהם, למדת לקיים דינים מסויימים ועם הזמן גם קרה שהזנחת אותם. מאז הילדות שלנו דברים קורים לנו, אנחנו לא ממש נאבקים למענם, גם לא נגדם, הולכים אחר מה שנעים ויפה לנו.

והילדות לא מסתיימת בבר המצווה, בני ישראל במדבר נמנו מגיל 20 ואילך, רק אז הם נחשבו לאנשים בוגרים של ממש. גיל ה”טיפש-עשרה” תופס אותנו לא ערוכים,  אנחנו עדיין ילדותיים מבחינת יכולות הבחירה שלנו ורוצים להמשיך במשחקי ילדות, אבל הפעם המשחקים כבר עולים מדרגה, כי ההורמונים משתוללים ויש לנו יותר אפשרויות.

יש אנשים שממשיכים את כל חייהם בלי לשאול על עצמם שאלות, בלי לראות שיש סתירה בהתנהגות שלהם, הם לא מתבוננים, הם זורמים, החיים קורים כמו בילדות. אבל לפעמים אנשים זוכים להארת השכל, כמו שאתה לא לקבל את מה שאתה עושה כמובן מאליו, ורוצה לבדוק אם אתה לא סותר את עצמך, אם אתה לא מזייף. ואז מגיעה ההרגשה הרעה והמבורכת, אותם כאבי גדילה של אדם שהפך מ”זורם” ל”בוחר”. ברגע שאתה יכול להתבונן על עצמך מהצד זה הצעד הראשון להפוך לאדון לעצמך.

שאלת:

1. האם זו בעיה? את התשובה לא אני אתן לך אלא אתה כבר נתת. אתה מרגיש רע כי אתה מגלה שיש בך סתירה וכפילות, הדבר רע בעיניך – ושום גורם חיצוני לא יכול לשנות את זה לטובה או לרעה.
2. מה הבעיה? גם כאן התשובה מונחת אצלך, כאדם בוגר את לא יכול “לזרום” יותר עם הכפילות. אתה תארת בעצמך את הבעיה.
3. מה עושים? הפתעה… גם כאן התשובה נמצאת רק אצלך! אבל לא כתבת אותה כי עדיין לא התבוננת למצוא אותה. אתה עומד עכשיו בתחילת מסע של גילוי עצמי. עכשיו, כאדם בוגר, התבונן פנימה ובדוק את החיים בפרספקטיבה גדולה יותר מרגעים אלו של גיל 19. מה אתה באמת רוצה? איך אתה רוצה לראות את עצמך בגיל 30? 50? 90? מה חשוב לך ומה פחות?

המסע הוא ארוך ולא תמיד מלווה בהרגשות נעימות, אבל הוא הדבר הכי יפה שיכול להיות בחייו.

בהצלחה,

דביר

[email protected]