The Butterfly Button
יש לי פחד גדול לקראת יציאה לעבודה

שאלה מקטגוריה:

שלום,
אני בחורה בת 20 ,לומדת כרגע מקצוע באחד הסמינרים המוכרים, מסיימת לימודים בעז"ה בסוף שנה ויש לי פחד גדול לקראת יציאה לעבודה, מרגישה שאין לי ביטחון לעבוד , ללכת לראיונות, ליצור רושם טוב, זה מרתיע אותי
מלחיץ אותי שלא אסתדר בעבודה, אני לומדת מקצוע שלא פשוט למצוא בו עבודה
כל עוד אני בלימודים- אני מרגישה שאני נמצאת במסלול מסודר , אבל פתאום לצאת לעבודה שאני אחראית ומחויבת- מרגיש לי מלחיץ
מרגישה שאין לי תחושת עצמאות שיש לבנות בגילי, אני באופן כללי טיפוס ביישן שפחות בטוח בעצמו, והייתי מאד רוצה שהעבודה תעניק לי איזושהיא תחושת ביטחון..אבל נשמע לי ככ מלחיץ להגיע למקום חדש להשתלב , ולקלוט את העבודה.
אשמח לתשובה
תודה רבה

תשובה:

שלום לך, ילדה גדולה!

המכתב מעורר ההזדהות שלך הזכיר לי את הפתגם היחיד שאני יודעת בהונגרית.

פתגם שאמא שלי למדה מאמא שלה:

Most a majom ugrik a vízbe

(תני לגוגל לתרגם לך, אבל לצערי המבטא שלו לא משהו, בדקתי. הונגרית מקורית היא הרבה יותר מצחיקה ומתנגנת).

בכל פעם שאמא שלי אמא שלי עמדה לגזור בד יקר שהיא קנתה לאיזה בגד אלגנטי, היא היתה אומרת את זה.

רגעי החרדה שאנחנו חווים, כולנו, לפני צעד משמעותי שאין ממנו דרך חזרה, הם טבעיים כל כך.

הסמינרים מנסים – וגם מצליחים – ליצור לתלמידותיהם פינה חמה ומגנה, לפני הקפיצה לים החיים. מן בריכה חמימה ושקטה, שגובה המים בה מבוקר, הגלים שבה מווסתים בעדינות, ושומר חמור סבר מווסת את הנכנסות שתתאמנה זו לזו ואף אחת לא תאתגר מדי את השניה.

אבל אחרי שש שנים זה נגמר, ואת משקיפה אל הים הגדול והסוער-למראה ומשקשקת….

אם נחזור לפתגם שפתחתי בו, אין לי שום מושג האם קופים אכן מפחדים לפני שהם קופצים למים, אבל בני אדם – אין ספק שהם חווים את זה.

יש לי כל מיני מילים של גדולים להגיד לך, החל מ'יו, גם אני הייתי שם' ועד 'תגדלי זה יעבור'. איזה את בוחרת?

האמת – שאת לא צריכה כלום מכל אלה.

את יודעת שזה נורמלי, ואת יודעת שאת יכולה.

פיק הברכיים שאת חשה עכשיו היא חלק בלתי נפרד משלב המעבר.

זוכרת שהיית פעם בכיתה ח'?

איזה חתיכת מעבר זה היה, המעבר לתיכון.

להתקבל לאחד הסמינרים המוכרים, למצוא חברות חדשות, להיפרד מהישנות, לעבור את כל מכונת הכביסה הזו המהפכת קרביים של כיתה ט'/ א' סמינר.

זוכרת את זה?

תראי איך צברת ביטחון, איך מצאת לעצמך את מקומך בחברה, איך אפילו התקבלת למסלול נחשב. תראי איזו דרך עשית.

תחשבי מה היית אומרת ל'את' הצעירה של כיתה ח'.

איך היית מרגיעה אותה לפני השינוי הגדול בחייה. אלו כלים יש לה והיא יכולה להשתמש בהם. כל אלה קיימים גם היום בתוכך, וזמינים לך. הם – ועוד הרבה דברים שרכשת, אולי אפילו בלי לשים לב, בשש השנים שחלפו מאז.

לא דיברתי עם חברותייך לכיתה או למחזור, אבל איכשהו יש לי מין תחושת בטן שאם אני אשאל אותו כמה ביטחון ותחושת עצמאות יש להן, הן תספרנה בדיוק כמוך על פרפרים קטנים-גדולים, ועל הפחד מלגדול. אז למה הן נראות כאלה עצמאיות ומסוגלות? כי ככה אנחנו בני אדם. כולם נראים לנו יותר בטוחים ומסוגלים מאשר עצמנו. (ואולי נכון יותר להגיד שככה אנחנו בנות האדם? יש מצב.)

פעם, כשהייתי במחנה של סוף כיתה י"א, או אולי י"ב בעצם, כל כיתה היתה צריכה לשלוח נציגה אחת לבמה. המנחה אמרה לכולן: עכשיו אני בוחרת תכונה מסוימת שאתן בקהל לא יודעות מהי, ואני מגלה אותה רק לנציגות שעל הבמה. כל אחת מהן אומרת שני מספרים, המספר הראשון זה הציון שמייצג כמה נראה לה שחברות שלה חושבות שיש לה מהתכונה הזו. המספר השני מייצג כמה היא בעצמה חושבת שיש לה את התכונה הזו.

הפתקים היו כתובים מספרים כמו 10 ו- 3, 9 ו- 4. ומה התכונה? כל הקהל ניחש תוך רגע – ביטחון עצמי.

כנראה שביטחון עצמי זה אחד הדברים שתמיד נראה לנו שיש לנו מעט מדי, ולאחרים איכשהו יש די והותר.

אבל דגש על "נראה".

אז תצאי בעזרת ה' לחיים, ותגיעי לעבודה ראשונה, ותעשי טעויות של מתחילים… הכל טוב.

לא מתחתנים עם העבודה. תמיד יש הזדמנות שניה להתנסות, להשתפר, לחוות עוד הצלחה בס"ד. ועם כל משימה 'אמיתית' שעברה בהצלחה, גם מתחילה להתעצב מבפנים זהות מקצועית, בטחון שאת יודעת מה שאת עושה, וידיעה פנימית במה את טובה. בדרך דומה, עם כל אינטראקציה בין-אישית בעבודה את לומדת איך אומרים מה ולמי, איך מסתדרים כשיש פוליטיקות פנימיות, איך שומרים יחסים טובים וקונקרטיים עם כל מי שצריך גם אם הוא הכי לא 'החברה שלך מהסמינר', ועוד. החיים הם מסע מרתק.

אני מאד ממליצה לך להתחיל לקרוא ספרים על קריירה ועל ניהול (אם אם אינך מתכוונת להיות מנהלת) ולהרחיב את ההיכרות שלך עם עולם העבודה כבר מעכשיו. יש מאות ספרים כאלה, כך שיקשה עלי לכוון אותך לספר ספציפי. הכי ישן והכי בסיסי, עדיין, זה ספרו של דייל קארנגי "כיצד תרכוש ידידים והשפעה". זו המלצה אישית מאד, כי הוא פתח לי אופקים חדשים לגמרי בגיל 19, בעבודה הראשונה שלי. למרות שהספר חוגג כ 100 שנים, התובנות הבסיסיות שבו עדיין נכונות.

בהצלחה במסע, תהני!!!

דבורה.

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

הלימוד לא ממלא אותי ואני מודאג מפרנסה
חזרתי בתשובה בגיל 22 דרך ישיבה של חוזרים בתשובה מאד מאד נוחה ונעימה הן ביחס ובגישה והן בחופשיות להביא את עצמך איך שאתה , עם הזמן מאד התחזקתי וגם התחתנתי , ולאחר כמעט חמש שנים שם התחלתי להרגיש שפג טעם הלימוד ואני חש בריקנות מסוימת שאינה עוברת , לא מוצא...
נקרע בין הצורך בפרנסה לבין הרצון ללמוד תורה
ברצוני להתייעץ על הנושא הכלכלי בחיי כאברך חרדי, אני מרגיש במיצוי. אשתי לא יכולה להשתכר יותר ממה שעכשיו, ואני מצד אחד לא רוצה לוותר על החלום להיות גדול הדור הבא… או סתם להיות מונח בלימוד ומצד שני לא מסוגל ללמוד מרוב לחץ. לא מצליח לחשוב על אפיק פרנסה שישאיר אותי...
אני עוברת התעמרות קשה בעבודה
איני יודעת כיצד להתחיל ולפתוח בנושא הכול כך כואב שלי. נשגב מבינתי כמה אנשים יכולים להיות אכזריים. מדובר בהתעמרות קשה במקום העבודה, בהלבנת פנים ברבים, בהשפלות, בהרמת קול ודיבור מלא מלא כעס וזעם של אשת הבוס. האישה בעלת פתיל קצר, חולת עצבים, אין לה מעצורים, אין לה בושה, אין לה...
האם יש סיכוי להיות אברך תמיד?
בפועל כאשר אתה בכולל ודאי שיש ברכה, ודאי שאתה רואה השגחה למעלה מדרך הטבע. אבל יצאתי לעבוד. ובפועל אני מדגיש בפועל, אתה רואה פלוס גדול בחשבון. עכשיו יש לך הירהורים אולי לחזור ללימוד בכולל, אבל אתה אומר לעצמך, שוב אני יחזור למינוס? או על כל פנים לצימצום אפילו אחרי שנחסך...
אני לא עומד בזה שחסר לנו כסף!
אני בן 25 נשוי פלוס ילדה. אני בא ממשפחה מסודרת כלכלית. אבא שלי עובד בעבודה מכניסה מאוד וכך גם אמא שלי. שניהם במקצועות שנחשבים "יוקרתיים" אבא שלי בתחומי הנדלן ואמא שלי בתחום החשבונאות החיים במשפחה שלי היו בהרווחה גדולה מאוד, וכילד אף פעם לא הרגשתי שחסר לי משהו, או שיש...
להוסיף עוד עבודה זה מסתדר עם האמונה שכבר עשיתי השתדלות לפרנסה?
אני נשוי ואב ל6 ילדים ב"ה אני מאמין שפרנסה מהשמים ושצריך לעשות השתדלות , כמו"כ מאמין שפרנסה וכסף הם 2 דברים שונים , כיום אני שכיר ויש לי עסק קטן שפתחתי לאחר התייעצות עם רב שהמליץ לפתוח בגלל ששכיר אין לו את הציפייה לישועת ה' כמו עצמאי שיש לו עסק...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן