יש לי התלבטויות קשות בקשר לעבודתי. האם להמשיך. ומה בעצם עשיתי לעצמי. תמיד התעקשתי ועמדתי על כך שאין מושג של עבודה לפני התפילה ואין מושג של תפילה לפני הנץ ואין מושג של לצאת לפני סוף התפילה. או להתפלל באוטובוס בדרך לעבודה. דבר ראשון אני יהודי ורק אחרי כן אני בעל ואבא שמשתדל לעזור קצת בפרנסת הבית. ודחיתי הצעות עבודה מסויימות בגלל שבחורף לא שייך להתפלל לפני כן. זה הרי לפני הנץ המאוחר בחורף. וגם כשמצאתי משהו מתאים וכולם התפללו בדרך אני הגעתי מוכן. זכיתי ובמשך הרבה שנים ועד ערב חג הסוכות האחרון עבדתי בעבודה משרדית שלא דרש ממני את כל אלו. היו אמנם דברים שלא אהבתי שם. היו מטלות שלא נראה לי שהייתי חייב לעשות כמו דרישת המנהל שאסע לבנק מדי פעם בפעם ע"מ לבצע הפקדות בבנק מרוחק, נסיעה של כעשרים דקות כל כיוון שהייתי עושה בחוסר ברירה לאחר שעות העבודה ועל חשבוני הן מבחינת זמני הפנוי והן מבחינת הדלק וכדו' למרות שלעיתים כן הייתי יכול לעשות בזמן העבודה ברכב של המעביד אך רכבו כמעט ולא היה זמין וגם בפעמים שכן הוא טען שזה לוקח לי מדי הרבה זמן והוא יכול לעשות זאת במחצית הזמן כך שהגעתי למסקנה שכנראה עדיף לעשות זאת לאחר העבודה שלא יעמוד לי עם סטופר. בנוסף לכך בתקופת החורף הייתי מסיים לאחר השקיעה כך שנאלצתי להתפלל מנחה במניין שהם עשו במשרד דבר שמבחינתי הוא ממש בדיעבד הן מבחינת הנוסח הן מבחינת המהירות וגם הטרדות של טלפונים מצלצלים וכדו' אך בסך הכללי הבעה"ב היה אדם מאוד מתחשב ונתן לי לצאת או להחסיר לחלוטין כל פעם שהייתי זקוק לקחת ילד לרופא או תור לעצמי וכדו'. יחד עם זאת ואחרי כשלושה עשרה שנה בעבודה המשעממת והחד-גונית הזאת והמרירות מעוד חצי שנה שאין לי מנחה נורמלי חשתי צורך "להתקדם בחיים" וללכת לאפיק אחר גם משהו יותר איכותי וגם בלי מנהל על הראש. משהו שאוכל לקבוע לעצמי את השעות להתפלל נורמלי ולהעדר בעת הצורך ללא צורך באישור מגבוה אך לא היה לי את האומץ. לפני תקופה מסויימת בעה"ב החליט להוסיף עובדים והוציא ממני בהדרגה עבודה כך שהיה לי יותר מדי זמן שעמום דבר שהגביר אצלי את ההרגשה המרה. לאחרונה הוא החליט שאני שם מדי הרבה שעות ואין לי מה לעשות שם כל היום (יש הרי עובדים אחרים שעושים מה שהייתי עושה) והורה לי לצמצם. אולי ללכת למקום אחר חלק מהזמן. קפצתי על המציאה ונצלתי את ההזדמנות ואכן התחלתי לחפש תחום אחר. ראיתי מודעה על כשרות והתלהבתי. קבעתי איתם פגישה ולאחר כשלושה שבועות הודעתי לבעה"ב שאכן מצאתי משהו אחר אך לא ניתן לשלב. זאת משרה מלאה. כך שהפסקתי לעבוד אצלו והתחלתי להיות משגיח. דע עקא לא לקחתי בחשבון את כל התמונה. סברתי לתומי וכפי ששמעתי פעם שתפקידו של המשגיח זה לעבור ממפעל למפעל וממסעדה למסעדה ומבית-אבות אחד למישנהו לעבור על המקררים ועל המחסנים ועל הניירת ולוודא שהכל דופק. ששום דבר לא מגיע ממקומות לא מאושרים. וכפי הפתגם שאומר שתפקידו של בעל העסק זה לבדוק שכל מה שצריך להיות נמצא שם. לא חסר כלום. ואילו תפקידו של המשגיח זה לבדוק שכל מה שנמצא צריך להיות שם. אין שום דבר מיותר. לאחר מעשה התברר לי שזה לא בדיוק כך. אני, בתור משגיח, אמור לפתוח את המטבח בשש בבוקר, לפני שחרית, ולשבת שם שמונה שעות לרחוץ ירקות שאין לי מושג לא איך מנקים אותם בצורה יעילה ולא איך בודקים אחרי כן לוודא שלא פספסנו ג'וק. ואין לי מושג גם איך כל תולעת או זבוב נראה. שאוכל להגיד בדקתי וזה נקי. וכל זה על ראשי. אין מושג של חממות כי זה מדי יקר. יותר זול להושיב משגיח שבלאו הכי משלמים לו "שיעשה משהו". בפגישה הראשונה הודעתי חגיגית שבדיקת תולעים זה לא בשבילי. אין לי את הידע ואין לי את העיניים ולא את הסבלנות. אך לאחר שראיתי שההצעות שלהם פוחתות והולכות קבלתי לחץ שאני עומד לצאת קרח מכאן ומכאן ולהשאר בלי עבודה ובלי משכורת וויתרתי על כל עקרונותי. מכרתי את העקרונות בעד אגורת כסף. פתאום כן מתחילים לעבוד לפני שחרית. פתאום כן מתפללים "חאפ-לאפ". ופתאום כן "מנקים" ו"בודקים" ירקות. כשראיתי היום שהם מגישים את הירקות ש"ניקיתי" אתמול התחלחלתי. מי יודע מי "יזכה" במעופפים הללו. בא לי פשוט להודיע לו שאני מאוד מצטער אך זה לא בשבילי. זה "מקח-טעות". לא לזה התכוונתי כשלקחתי את המשרה. אך כמובן שזה צריך להיות במושכל. אך מצד שני כל יום שאני שם אני (אולי) מכשיל את הרבים במאכלות אסורות ובוודאי את עצמי בקשר לתפילות כך שאין זמן מיותר "לחשוב" ו"לבדוק אופציות". ואולי גם בקרוב "אתרגל" וזה כבר לא יעיק עלי ואז זה כבר ממש מסוכן.