דניאל יקירי

.כולנו מכירים את דברי חז”ל ששלושה ספרים נפתחים בר”ה. צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים, רשעים גמורים כנ”ל ולהפוך, ואילו בינונים תלויים ועומדים עד יום הכיפורים, זכו, נחתמים לחיים. ואומר הרב האר”י ז”ל שאף שבר”ה בינוניים תלויים ועומדים, ביום הכיפורים בתור בינונים הם נחתמים לחיים.  ונרחיב, מי הם אלו המתקרים צדיקים, בינונים ורשעים, ומדוע פסק הרמב”ם שעל כל אחד מאיתנו לתפוס את עצמו באופן קבוע כבינוני ?

“תניא רבי יוסי הגלילי אומר צדיקים יצר טוב שופטן (-מנהיגם) שנאמר ולבי חלל בקרבי, רשעים יצר רע שופטן שנאמר נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו, בינונים זה וזה שופטן שנאמר יעמוד לימין אביון להושיע משפטי נפשו אמר רבא כגון אנו בינונים” (ברכות סא’ ב’).

האדם הצדיק גמור מונהג כולו אך ורק ע”י יצר הטוב, הוא כבר לא מתמודד, הוא נקי לגמרי. דבר זה כ”כ נדיר שאביי אמר לרבא שהגדיר את עצמו כבינוני “לא שבקת חיי לכל בריה”.

האדם הרשע גמור מונהג כולו ע”י יצרו הרע, גם הוא לא מתמודד, הוא שחור לגמרי בלי טוב כלל. גם דבר זה נדיר ביותר עד לא מצוי כלל.

האדם הבינוני הוא העומד ומתמודד, לכל אחד מבני האדם הבינונים ישנם צדדים בהם קל לו והוא נוטה ומונהג ע”י הטוב, וצדדים איתם הוא נזקק להתמודד.

שים לב לפסוק המודגש ביחס לבינונים, “להושיע משופטי נפשו”, ה’ נעמד לימין הבינוני להושיע אותו מהשטן שמנה להחדיר בו ייאוש ולהשמיט את כל טובו של האדם מפני אי התמודדות מוצלחת בנקודה או 2 בהם הוא לא חזק כרגע. האם זו האמת ? האם יתכן שכל הטוב שבי נזרק לאשפתות ככלי אין חפץ בו ? חלילה וחס.

הייאוש הזה אותו אתה חווה, הוא לא הקול שלך, הוא הקול שלו שמדבר מתוך גרונך כאילו הוא אתה, לכן השטן נקרא צפוני, כי הוא צפון בליבו של אדם ומתנהג כאדון הבית.

אבל לשטן הזה שיש לו שליטה עצומה עלינו כל השנה (כל אחד והתמודדויותיו), אין שליטה ביום הכיפורים. אדרבה, ביום הכיפורים אנחנו מבררים את האמת שנסתרת כל השנה ע”י נפילותינו.  ביום הכיפורים אנו מראים ששתי השעירים שהם כ”כ דומים כל השנה, עד שאפשר לחשוב שהם אחד, ביום הזה אנחנו מבררים שזה שקר.

אנחנו טובים בני טובים, הדם שלנו נכנס לפני ולפנים ביום הכיפורים, כי זה מקומנו באמת. ואילו הכשלונות הם ממנו, מהשטן, ואליו הם הולכים, לעזאזל.

שים לב לפיוט שאומרים בכל העדות לפני הוידוי ביום הכיפורים, כולו מדבר על מערכת הקשר האמיתית שלנו כיהודים עם ה’, אנחנו ניגשים לוידוי באמירה ברורה שאנחנו עבדיו והוא אדונינו, אנו בניו והוא אבינו, אנו רעייתו והוא דודינו וכדו’. רק מתוך ההצהרה הזאת אנחנו מתוודים (וגם לא בצורה פרטנית במיוחד). כי ביום הזה מתברר איפה באמת נמצא היהודי, היהודי הבינוני מחובר בעצם לקב”ה למרות כל נפילותיו בעבר, ולמרות כל הנפילות העתידיות, הוא קודם כל שייך לפני ולפנים, בקודש הקודשים.

אינני מכירך דניאל יקירי, אך אני משוכנע כי אתה מלא בהמון המון טוב. מדבריך הבנתי כי אתה חייל ולוחם, האם קלה היא בעיניך מסירות הנפש שלך למען עם ישראל וארצו ? אתה עושה רושם של בחור עדין נפש, אוהב, טוב לב ואוהב אמת. אכפת לך נורא מנקודות אי העמידה בהצלחה, בשבילי זה זעקה נוראה של ביטויי יראת שמים.

האם נכון שתרים ידיים דווקא ביום שקל לנו לברר שכן, אנחנו בינונים, כולנו בינונים ושייכים בעצם לקודש הקודשים שם מקומנו ?

תן לשטן שיקח את כל כשלונותיך וילך איתם למקום שלו לעזאזל, ואתה, אתה תלך למקום שלך, לכל הטוב שבך, לכל הפוטנציאל הטמון בך, לחיים מלאים באהבה בשמחה ובהנאה אמיתית.

אל תתרשם ממנו, חזק ואמץ כי איש חייל אתה, גם אתה מבני אברהם יצחק ויעקב, גם אתה בנו של אבינו אב הרחמן. הוא יודע שזה לא אתה, דבר איתו על זה.

גם שאנחנו יודעים כי למחרת יוה”כ הוא ישוב להעמיד אותנו בנסיונות, אנחנו עדיין בינונים גאים, כי מיום הכיפורים אנחנו יודעים מה מקומינו האמיתי ומה מקומו.

חז”ל אומרים שמי שרואה קרי ביום הכיפורים ידאג כל השנה, עברה שנה והכל בסדר סימן יפה הוא לו, שכל העולם רעב והוא ניזון.

הסטייפלר ע”ה אמר שבדורינו דברי חז”ל האלו לא נוגעים לבחורים רווקים כלל, אין לבחור מה לדאוג שנה, ואין זה סימן יפה לאחר שנה.

הסיבה לכך היא עוצמות ונגישות הפיתויים מחד (זכור שבזמנו אפילו לא היה אינטרנט ומחשבים…), ומאידך, לא נותנים לבחורים את הכלים להתמודד עם היצרים החזקים.

מעבר לכך יש כמובן את העניין הרוחני שכבר מוזכר בזוהר שבעיקבתא דמשיחא (ימינו אלה) שמירת הברית תהיה נקודה מרכזית, אשר מעטים שלא יכשלו בה.

ולעצם העניין : רוב עם ישראל הצעיר מתמודד עם אותה התמודדות כמוך.

אני מדבר על רוב מוחלט של קרוב ל90% כולל הכי דתיים, חרדיים ויראי שמים.

אין בכך משום לגיטימציה, אבל משום נתינת פרופורציה.

אתה אדם טוב, רגיש וירא שמים. אינך בוגד לא בחברתך לא באלוקים ולא בעצמך.

בעצם כן, רק לעצמך, משום שאתה מציג את עצמך כעבריין נוראי כשבעצם כל מה שאתה זה: “מתמודד”.

מקווה מאד שהצום יעבור עליך בקלות, ושיום הכיפורים הזה יהיה בשבילך חשבון נפש על כך שנתת לו לייאש אותך, אל תקבל על עצמך שלא ליפול לתאוות, (אתה ואני וכולנו נמשיך להתמודד, פעמים להצליח וכן גם פעמים רבות ליפול.) תקבל על עצמך שלא תיפול לייאוש שהוא טומן לך.

מאחל לך שתלמד להסתכל לו בעיניים ולומר לו: כן, אתה מפיל אותי אבל אתה בשום אופן לא תשבור אותי. אתה יכול לקחת לי כמה דקות כאן וכמה דקות שם, אבל אני לא אתן לך לקחת לי את החיים.

שיהיה לך צום קל וגמר חתימה טובה לחיים טובים ומאושרים כפי שמגיע לך באמת.

אתה מוזמן בכל עת לכתוב לי ישירות למייל או לצלצל אם תחפוץ בכך.

בידידות רבה

אברהם