לשואל היקר שלום רב.

אמנם ימי דין יכולים להביא אותנו לרעדה ופחד. אבל אין זה עצם המהות שלהם, הלא הם נקראים בלשון הקדמונים גם : הימים הנחמדים, כלומר ימים שמתאווים להם וחומדים אותם, ממש כמו הפסוקים שהבאת.

והענין הוא שהחלק שנוגע אלינו ישירות – הוא הדין שאנו עומדים בו – תופס אצלנו את כל תשומת הלב, אבל ישנו חלק גדול יותר, והוא הדיין. כלומר לקב”ה בעצמו יש גם חלק בימי הדין, בימים אלו הוא בא לראות איך נראה העולם שהוא ברא, איך התקדמו הברואים שלו, מה השתנה מאז הפעם האחרונה בה ירד לראות את עולמו, והתפקיד שלנו לקבל את מלכנו בשמחה, להציג לפניו את מקצת ההשגים שלנו, ולקוות שהם ישאו חן לפניו.

האם יעלה על הדעת שכאשר מלכנו ובוראנו מגיע לראות את עולמו נקבל אותו בפנים חמוצות? בצער? ועוד למה? משום שלא עשינו כרצונו, הרי זה להוסיף חטא על פשע.

לכן כתוב בזוהר הקדוש שלא לבקש בקשות פרטיות בראש השנה, משום שיום זה מיוחד להמלכת ה’ בעולם, לקבלת הביקור השנתי שלו בעולמנו, זה ההזדמנות שלנו להראות את הערכתינו אליו.

אמנם כידוע אותו ביקור הוא הדין שלנו, ודין הוא דבר מפחיד, ובכל זאת הדרישה מאיתנו היא להניח בצד את הדאגה האישית שלנו, ולהתרכז בחלק של הבורא ביום הזה, לא בחלק שלנו.

לכן תפילות ראש השנה מכילות בעיקר פיוטים על מלכות ה’ ולא על סליחת עוונות.

כל זה ביום דין שחל כל שנה, ועל אחת כמה וכמה ביום הדין של תיקון העולם, אותו יום שבא לסגור מעגל שנפתח בחטא אדם הראשון, ואולי עוד קודם,

היום שיביא את הבריאה כולה להכרה במלכות ה’, היום שניבאו עליו כל הנביאים, ואנו מחכים לו אלפי שנים, יום זה חשוב מכדי שנפנה את ליבנו לחשוב מה יעלה בגורלי אני, זהו יום וזמן המיוחד לשמחה במלכות ה’, עד כדי שעצי היער יוצאים במחול, ולמה? כי ה’ בא לשפוט את הארץ בצדק, ואת העמים ביושר. כלומר ודאי יהיה דין, אבל הוא דין של צדק ויושר, מה שלא היה כל עוד שלא התגלתה מלכות ה’ בעולם, וזוהי סיבה מספיקה בשביל לשמוח.

בברכת שנה טובה

נועם.