שלום וברכה

קודם כל, רציתי לומר שאני מתפעל מהכח שלך לחקור, להתקרב ולהתחזק, ככה, לבד, בלי מחייבים חיצוניים, בתוך סביבה של תיכון חילוני. בדור שבו יש כל כך הרבה בריחות ופיתויים, היכולת לשים בצד את כל הסחות הדעת, הלחץ החברתי, ושאר 'בריחות' למיניהן, ולהתעסק בשאלות קיומיות הוא כח שממש לא מובן מאליו, שללא ספק שם אותך במקום מאד גבוה מכל בחינה.

שאלותייך נכונות וטובות. את ודאי מבינה שאת לא הראשונה ששואלת אותן. את חלק מעם פיקח וחכם, שלא היה מוכן למסור נפשו על דבר שלא יושב טוב בנפשו. השואה, לדוגמה, היא אינה איזה פרט היסטורי שולי וזניח, והשגחת הבורא במצב הקשה הזה היא דבר שרבים שאלו, ובכלל, כל מחלה של ילד וכל מוות הוא מקום לשאול: "מה קורה פה". איך זה ש"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו", איפה הסדר, איפה הצדק.

אז באמת רבים וטובים כבר שאלו זאת לפנייך. החל ממשה רבנו, הנביאים, התנאים, ועד רבותינו בעלי המוסר והחסידות, כולם התעסקו בשאלות שלך. יש ספרים שנכתבו בנושאים האלה. החל מספרי נבואה (כמו "איוב") שקצת קשים לנו להבנה בגלל סגנונם הספרותי, ספרי מוסר ('דעת תבונות' של הרמח"ל, לדוגמה), ועד ספרי מחברי זמננו שמרבים לעסוק בסוגיות היסודיות האלה. אלו אינן שאלות "חילוניות" שאסור לאדם מאמין לשאול. להיפך. כדי לבסס אמונה כנה ואמיתית יש צורך לברר ולהעמיק ביסודות האמונה, ולכן כל כך הרבה נכתב בנושאים הללו.

לא אוכל במסגרת כזאת להתיימר להקיף נושאים כה נכבדים, אבל במשהו אוכל רק לומר, שאנחנו עם מיוחד, שיש לו שליחות ויעוד היסטורי, והקב"ה הבטיח בפסוקים רבים בתורתו, שכאשר 'נשכח' את תפקידנו ההיסטורי החוזה בינינו, הברית הנצחית בינינו תגרום לכך שניזכר. וזה לא קל. ומבחינה רגשית זה אפילו לא נתפס. אבל בראיה היסטורית זה מעורר אותנו, והכלל היסודי כאן שהכל לטובתנו. התורה עצמה נותנת משל: כאיש אשר ייסר את בנו, ה' אלקיך מיסרך. לא מדובר חלילה בנקמה או צער סתם. כל הורה יודע שלפעמים צריך לשים גבולות, לפעמים צריך למנוע מהילד מה שבא לו, כי הראיה של הילד מוגבלת ורגעית, והראיה של האבא הרבה יותר ארוכת טווח וכוללת דברים שהילד לא מודע להם. אין אפשרות להסביר לילד מה זה חיסון, ולמה דוקרים אותו באכזריות עם מחט, או למה חייבים ללכת לרופא השיניים המאיים. אבל כל הורה יודע שזה לטובתו ולכן לא נמנע גם כאשר הילד לא מבין. וזה היסוד המהותי כאן, שהקב"ה אוהב אותנו ורוצה את טובתנו הנצחית, ולכן רוחב ההקשר שלנו לא תמיד מאפשר להבין את הסיפור השלם…וצריך רזרבות של אמונה, של קשר אינטימי וחם עם הקב"ה, כדי לקבל גם מה שקשה לנו.

ובדיוק בשביל זה, תרשי לי לא רק להפנות אותך לספר כזה או אחר, אלא לחזור לתחילת דברייך, שהתחזקת לבד. זו לדעתי הנקודה שכדאי לשנות. יש ב'לבד' משהו מסוכן, לא מסודר, לא יציב. אני מאמין שיש כח בלעשות את הדברים במסגרת מסודרת, שגם נותנת מענה לשאלות שלך, וגם נותנת אוירה חברתית מגובשת ומלכדת. יש הרבה מסגרות במקומות שונים, לכל אחת – יתרונות וחסרונות, וכדאי לבדוק, לחפש מקום כזה, מקום שיאפשר לך גם לעשות סדר בשאלות האמוניות בצורה מסודרת ולא דרך שאלה באינטרנט, וגם יפגיש אותך עם הדבר שלדעתי חשוב לא פחות, חברה של בנות גילך שכמוך, מחפשות את דרכן, שואלות בכנות, מחפשות תשובות. הרבה יותר כיף לעשות את המסע הזה ביחד. לא לבד.

יש הרבה מסגרות כאלה, ולכל אחת יתרונות וחסרונות. אשמח לנסות ליעץ לך באופן פרטי או להפנות אותך למי שמומחית ומצויה בתחום. לדוגמה, יש מדרשה לבעלות תשובה במושב 'יד-בנימין', שם יש כ-25 בחורות שנמצאות פחות או יותר במצבך, וזוכות למסגרת מקיפה שנותנת לא רק מענה אלא גם מעטפת חברתית ורצינית (עוד פרטים באתר שלהם:  www.tolev.org.il. שווה ללכת לבדוק, להתרשם, לא להסתפק במקום אחד אלא לעשות סבב מדרשות כאלה, ואז בנחת לחשוב מה המקום שהכי דיבר אלייך.

בהצלחה!

דן

[email protected]