שלום לך,

אתה מתאר מצב בו אתה משתדל מאד לברוח מן החטא, אך עדיין לא מצליח להישמר ממנו, ויש לך שאלות טובות: למה הקב"ה לא עוזר לי להתגבר? איזה ערך יש לחרטה אם אני יודע שאפול שוב? האם זו איננה צביעות?

הנהגת הקב"ה בעולם מורכבת ונסתרת מעינינו, והשאלה למה הוא לא פועל בדרכים שנראות לנו נכונות וצודקות מלווה כל מאמין מאז ומעולם. כל שאנו יודעים לומר הוא שלא מדובר במדע מדויק לפיו פעולה מסוימת גוררת בהכרח תוצאה מוגדרת. לפעמים איננו לוקחים בחשבון את מכלול הגורמים ולפעמים איננו מבינים נכון את התוצאה והיא נדמית לנו לא נכונה בגלל שאנחנו לא יודעים לקרוא אותה כיאות. אנחנו באמת לא יודעים חשבונות שמיים ולכן אין לנו אלא לעשות את הנראה לנו נכון בעיני ה' ולהותיר את השאר בידיו האמונות.

דרכי ה' אינם שייכים לתחום המדעים המדויקים וקשה להסביר אותם, אולם דרכי האדם קלים יותר להבנה ולחיזוי. אפשר להסיק ברמה גבוהה של וודאות שאם אדם מנסה לעשות משהו פעמים רבות ולא מצליח,

אך איוולת תהיה המחשבה שאם ימשיך ללכת בדיוק באותן הדרכים שהתוצאה תשתנה.

אתה נאבק בחטא, מנסה לברוח ממנו ומשקיע בכך מאמץ עצום, ואף על פי כן לא עוברים יותר מכמה ימים ואתה נופל שוב.

מה הפלא שאתה נופל לייאוש כאשר אתה מסתער שוב ושוב על קיר ומתנפץ אליו?

דבר אחד ברור לי כשמש – אם אתה הולך בדרך שמביאה אותך לייאוש הרי שזו איננה הדרך הנכונה ועליך לחשב מסלול מחדש ולשאול את עצמך "מה אני לא עושה נכון? מה אני צריך לעשות אחרת?"

כלל גדול בנושאים הללו הוא שאין טעם בעימות חזיתי עם היצר בתחום הזה.

זה בדרך כלל לא עובד ורק מביא לייאוש, לחולשה ולנמיכות רוח שאין להם מקום בעבודת ה'.

יש כל כך הרבה מעגלים בעולמו של עובד ה': תורה, תפילה, מוסר, חסד, שמחה, דביקות וכך הלאה. כל כך הרבה תחומים בהם אדם יכול למצוא את מקומו ואת דרכו בעולם, לחזק אותם ולעבוד את ה' בדרך המתאימה לתכונות שהקב"ה טבע בו, ולא להתעסק כל כך הרבה בתחום שכרגע סיכויי ההצלחה בו קלושים.

הספרים הקדושים מדברים על חומרת חטא הוז"ל, ואדם צריך להשתדל להתרחק ממנו, אבל זה לא הופך את העניין לחזות הכול, כאילו כל הערך שלך תלוי בכך ושאם אתה נכשל בחטא זה הרי שאין טעם לכל השאר.

חס ושלום! תאלמנה שפתי מי שאומר כך.

אעז ואומר אפילו שזו ממש עצת היצר הרע שמבקש לייאש אותך ולכן מביא אותך לעימות שבשלב זה הוא חסר סיכוי על מנת להפיל אותך למעמקי הייאוש ואז נצחונו מובטח. זו איננה צביעות אלא ניהול מלחמת הקיום הרוחני בתבונה ובשכל ישר. כל מפקד יודע שלפעמים צריך להעניק לאויב ניצחונות טקטיים על מנת להרוויח כמה שיותר בקרבות הגדולים. מפקד נבון מבין שאם הוא מסתער על מבצר של האויב ומוכה שוב ושוב שוק על ירך, אזי הדבר הנכון היא לעבור כרגע לחזית אחרת, לצבור נצחונות ולהחליש את האויב בדרכים אחרות.

וככה בדיוק דברים עובדים. כאשר חייו של אדם מתמלאים בטוב, הוא עסוק וחש התקדמות ומוצא סיפוק במה שהוא עושה, הרי שגם הנושא שאתה מדבר עליו נעשה קל יותר להתגבר עליו. אדם שמח ואנרגטי מחפש פחות את הפורקן שלו בדרכים לא רצויות, ואז מתחיל תהליך של הפחתה במעשים הללו שמביאה בעקבותיה הפחתה נוספת וכדברי חז"ל "מרעיבו שבע, משביעו רעב".

אתה בוודאי יודע שהנטייה להכשל גדולה לאין ערוך בזמנים של דכדוך ושפל נפשי. הדרך היא לא להתעסק בנושא עצמו אלא בלחזק את מכלול העולם שלך מכל הבחינות ואז ממילא עם הזמן דברים משתפרים.

להכנס לתהליך כללי שבמסגרתו אתה מתעסק פחות ב"סור מרע" ומדגיש דווקא את ה"עשה טוב", בונה את הטוב נדבך על גבי נדבך והרע נסוג ממילא.

אני מאחל לך שתצליח לסלול את דרכך באופן מחושב המתאים לך, להתחזק ולהגיע למקומות הנפלאים שאתה כל כך שואף אליהם.

בידידות,

גרשון