לשואל היקר

ראשית אני חייב לבקש את מחילתך על העיכוב בכתיבת התשובה. מכיוון שגם אתה זכית לשוב בתשובה, אני מקווה שתבין גם את ההתרשלות  הלא מוצדקת שלי, ותוכל למחול לי על כך.

מקריאת מכתבך ניכר שאתה רוצה בכל לבך לעשות את רצון ה', למלא את תפקידך בעולמך, ולהתמודד נכונה עם הניסיונות והקשיים. אני מלא הערכה לרצינותך ולהתמודדות שלך. ומתוך תחושה זו ננסה יחדיו להתבונן ו"לעשות סדר" במחשבות וברגשות המתרוצצים בקרבך.

אתה נמצא כעת בהתמודדות, מחד אתה רוצה לבנות את עצמך, להתקדם במסלול החיים אותו אתה מתווה לעצמך, שהוא לעסוק בלימוד התורה, ומאידך העבר מעיק עליך, תובע ממך את שלו, ונדמה כאילו הוא כופה עליך מסלול חיים אחר. שאולי אינו מקדם אותך לשום מקום, ואולי אפילו מסיג אותך לאחור..

כאשר האדם נמצא בתוך התמודדות כזו, כאשר נדמה לך שיש התנגשות ללא מוצא בין התכניות הטובות שלך לבין תביעות ודרישות מכיוון אחר, לפעמים הדברים נראים חמורים ונוראים בהרבה מכפי שהם נראים בפרספקטיבה רחבה יותר. כאשר לוקחים מרחק ומתבוננים בדברים מלמעלה פתאום אפשר להיווכח שהשד איננו נורא כל כך..

הבה ונראה, אתה מאד רוצה ללמוד תורה. אולי אתה גם מרגיש שאתה חייב את זה לעצמך, שחייך לא יוכלו להיראות כפי שאתה חפץ ללא לימוד. אשריך שאתה מרגיש כך. לא כל אחד זוכה להרגיש כל כך קרוב את הקשר לתורה הקדושה. אם הקב"ה נתן לך את הזכות להרגיש כך, בוודאי אין זה לחינם, ויש לצפות כי במהלך חייך הרגש הזה יוביל אותך למקומות טובים ונפלאים. אולם כפי שאתה מבין שרגש זה לא ניטע בך לחינם, כך גם שאר הרגשות והמצבים שלך אינם לחינם. כל אחד מהם הוא שליח משמיים להביא אותך יחד למקומות בהם תפגוש את עתידך.

כפי שאתה נותן אימון בתורה שהיא יכולה להעלות אותך ולהאיר את חייך, כך תן גם אימון בנותן התורה ובנותן החיים ששם אותך בדיוק במקום שלך, עם העבר שלך ועם העתיד שעדיין אינך יודע מהו, שהוא יכול להעלות אותך ולשלוח אותך למקומות הטובים בשבילך.

אפשר להמשיל את מצבך לאדם שקבל מן המלך כמה מכתבים, באחד מהם הוא קיבל את הזכות לבא וללמוד באופן אישי מן המלך את חכמתו ומידותיו. כמובן שמכתב זה מרגש אותו מאד, והוא מכין את עצמו פיזית ונפשית למפגש הזה. אולם כאשר הוא פותח את המכתב השני הוא מגלה שם שהמלך נתן לו תפקידים נוספים לעשות, לתקן רמזורים ומחסומי רכבת, ולדאוג לפתיחת קו הרכבת החדש. ברגע הראשון הוא מרגיש שדפקו אותו. לא נותנים לו לממש את הזכות הגדולה ביותר שרק אליה הוא שואף. כעבור רגע עולה בדעתו אולי המלך ממש רוצה לדפוק אותי, הוא מראה לי את האוכל ולא נותן לי לאכול ממנו. אולי בעצם המשרדים השונים התבלבלו ושלחו מכתבים סותרים מאת המלך. כאשר הוא מתיישב בדעתו הוא מבין שהמלך לא התבלבל וכנראה שמהפרספקטיבה הרחבה של המלך, הוא יודע שמה שנכון עבורו הוא דווקא האתגר הזה של מציאת השילוב הנכון בין התפקידים השונים של המלך. אולי כדי להגיע למעלה הנפלאה של הדבקות במלך בחכמתו ומידותיו, צריך לעבור קודם בדיוק את האתגר הזה: להבין איך המלך רוצה שילוב בין התפקידים, ורק על ידי העמידה בניסיון הזה הוא יהיה ראוי למעלה הגדולה יותר. אולי המלך רוצה לבדוק את הנאמנות שלו, אם הוא ישכיל לעשות את רצונו של המלך ולקדם את הרכבת החדשה, או אז יתברר שאכן כוונתו היא עבור המלך ולא עבור עצמו, יתברר שיש לו אמון מלא במלך, ואז הוא יוכל באמת להידבק בחכמתו ובמידותיו של המלך.

בחיים שלנו כאן, יש לנו הרבה תכניות ואנחנו בטוחים שזה בדיוק מה שאנחנו צריכים. טוב שזה כך. כי מי שאין לו תכניות לא יכול להגשים מאומה. אבל החיים והתכניות שהועידו לנו בכדי להגיע לאושר ולשלמות שלנו, הם תמיד תמיד יותר גדולות ויותר מתוחכמות ממה שאנחנו חשבנו. תשאל כל אדם מבוגר האם כך הוא תכנן את חייו מלכתחילה, והאם הוא מבין היום שהתכניות שלו היו רק בסיס וקרש קפיצה לתכניות עמוקות יותר. לכן צריך תמיד בצד התכניות שאנחנו כותבים לעצמינו לכתוב בראש הדף: "בעירבון מוגבל"..

לך נדמה כרגע שהתכנית הנפלאה שלך ללמוד, מתנגשת עם מה שהעבר שלך תובע ממך. אבל לעולם אינך יודע מיהם האנשים שאתה צריך לפגוש בחייך בכדי שהם יאירו את נשמתך, או שאתה הוא זה שאמור להאיר את נשמתם. כאשר אנו מתעקשים נגד השגחה העליונה המכוונת אותנו למקום מסוים, אנחנו פשוט נאלצים לעשות סיבוב יותר גדול בכדי להגיע לשם בסוף בדרך ארוכה יותר.

במקרה כמו המקרה שאתה מתאר בשאלתך, צריך להביא בחשבון דבר מאד חשוב בהשקפת התורה. כל חיוב של התורה, יהא השבת גזל או כל חיוב אחר בין אדם לחברו או למקום, הוא הוא התכלית של כל הלימוד. והוא מה שמקדם אותנו בעבודת ה' ובדביקות בו. המלך שנתן לנו את התורה לימד אותנו כי רק אם נקיים אותה למעשה, או אז נזכה לאור האמתי שלה. ניסיונות רבים יש לכל אדם בחיים, והעוגן הבטוח היחידי הוא תמיד לקיים את מה שאנו צריכים לקיים על פי רצון ה'. זה כרטיס הביטוח שלנו לחיים בדרך הנכונה שיועדה לנו. ולצליחת האתגרים.

אולי אתה אומר לעצמך, חבל שיש לי עבר כזה, אם הייתי מישהו אחר, היה לי יותר טוב… אבל אם תתבונן תראה, כי הדבר שהכי טוב לך, הוא להיות אתה עצמך, עם כל מה שהנך, היותר יפה וגם הפחות יפה. החבילה שאנו הננו, אינה במקרה, ואינה איזה עונש שאנחנו נאלצים לסחוב על גבינו במהלך החיים. היא המכשיר שמאמן הכושר שלנו התאים במיוחד עבורנו, ועבור השלמות המיוחדת שרק אנחנו יכולים להגיע אליה ולא אף אחד אחר, גם אם הוא נראה יותר יפה ויותר מושלם.

אינני מכיר אותך באופן אישי, אבל אני מבקש ממך את הרשות לדמיין. נניח למשל שאתה מוכרח לשלב עבודה בשלב כל שהוא בחייך, בניגוד לתכנון שלך כעת. אולי אתה מוסר אז שיעורים פרטיים, ואתה לומד דרך זה דברים שבמקום אחר לעולם לא תגיע אליהם. אולי אתה זוכה להאיר לאנשים אחרים נקודות בנשמתם או בחייהם, וזה מה שיקדם אותך למקום חדש. אולי סתם אתה עובד במקום מסוים ושם אתה מוצא את האושר והאהבה בחייך. לעולם אינך יודע מה החיים מזמנים לך בעתיד, אלו ניסיונות תפקידים התמודדויות, מהו הדבר הנכון שיכין אותך לכל אלו, ומה יקדם אותך באמת למקום שטוב בשבילך. דבר אחד אתה כן יודע: שההשגחה העליונה שולחת לך מכתבים להביא אותך לכל מקום בו אתה צריך להיות. והמכתבים הללו הם ההוראות שמגיעות אליך מהתורה, פעם אתה חייב להתחשב בהוריך, ופעם אתה חייב להתחשב בילדיך או בזוגתך, יש דברים שאתה מאד רוצה אבל אסור לך כי הם יהיו על חשבון מישהו אחר. כל הכרח שכזה הוא מכתב מאת ההשגחה המכוון אותך לתפקידים שיקדמו אותך בחיים.

ועכשיו אם אכן אתה מתחבר לזווית הראייה הזו, בא ונדבר על המקרה הספציפי שכתבת בשאלתך. לפי דבריך נכשלת בעברך בערך ב 5000 דולר, נניח שזה בערך 20,000 ₪. בוודאי שבת על כך בתשובה שלמה, ואתה רוצה לתקן את כל העיוותים ולכפר עליהם כראוי כמו אותו חוט של זהורית שהיה מלבין ביוהכ"פ. התורה מלמדת אותנו שבעבירות באל"ח חובה להשיב את הממון עד כמה שאפשר למי שידוע, וכפי שכתבת שאת החלק הלא ידוע יש לתת לצרכי רבים. אין חובה לשלם כפל, אלא את הקרן בלבד (הלכה פסוקה בכל הפוסקים). בוודאי שקיום הדין הזה של התורה הוא שיקדם אותך גם בלימוד התורה, ובהבנתה. (זוכר את המלך מהמשל של המכתבים, הוא לא מתבלבל, הוא יודע מה יקדם אותך אליו, גם הוא רוצה שתלמד ממנו ככל היותר).

הבה ונעשה את החשבון: אם אין לך כסף להחזיר כעת, אתה לא חייב להחזיר הכל בתקופה הזו, אתה צריך רק לעשות "הסדר חוב", כלומר לבנות לעצמך תכנית כיצד במהלך הזמן אתה עובד ומשלם מעט מעט. אם תתחיל לשלם 50 ₪ בחודש, זה גם טוב, העיקר שזה מה שיש לך כעת לשלם ויש לך תכנית שבמהלך השנים החוב ישולם. בקצב כזה במהלך שלושים שנה החוב יכוסה. אף אדם בעולם לא צריך לדעת להיכן הכסף הולך, אתה יכול למשל לעשות הוראת קבע לגמ"ח כל שהוא, ובסוף כל שנה (בעשרת ימי תשובה), להוציא את הכסף (600 ₪) ולעביר אותו למוסד ההוא.

גם בבנק יש משכנתאות לשלושים שנה, הוי אומר שזה בהחלט הגיוני ואפשרי לפרוס חוב בצורה כזו. אם זה נראה לך תשלום יותר מדי קשה, אתה יכול לפרוס את החוב אפילו לזמן רב יותר, וכך ייצא לך סכום נמוך ביותר כל חודש, אפשר להתחיל אפילו בכמה שקלים, העיקר שיש תכנית סדורה וקבועה. אתה ב"ה צעיר, ויש לך יכולת החזר. אבל הכי חשוב: תזכור, זה לא עול לכל החיים, זה מצווה וזכות, לא פחות מתקיעת שופר בראש השנה, ולא פחות מלצום ביום כיפור. וזה מה שיעזור לך להתקדם בדיוק לתכלית שאליה אתה שואף.

אני רוצה להוסיף עוד נקודת מבט תורנית, תאר לעצמך שהיה מגיע אליך נביא בשליחות ה' והיה אומר לך כך: "שלמה כה אמר ה' אני ה' אשר הוצאתי את אביך אברהם מאור כשדים, אני הוצאתי את אבותיך ממצרים, ועתה כה דברי אליך שלמה, לך היה נהג במשאית יום בשבוע, ואת כסף הפדיון תיתן לעני מהעיר פתח תקווה". – מה היית עושה. יש להניח שאחרי הרטט שהיה תוקף אותך, לא היית חושב פעמיים והיית הולך להגשים ברגשות קדש את השליחות האלוקית אליך..

כל יהודי בכל מקום שהוא, כאשר התורה הקדושה מצווה אותו לעשות דבר מה, שאינו נח לו. הרי שיש בכך לא פחות ואולי אף יותר משליחות של נביא ה'. התורה היא נצחית, וכאשר הקב"ה נתן אותה בהר סיני הוא ידע שהיא תגיע אליך בשנת תשעו', וגם איליך הוא התכוון, וזו הוראה מיוחדת ומפורשת ממנו. הוא צפה את כל תולדות חייך (כמו שכתוב: "אתה זוכר מעשי עולם ופוקד כל יצורי קדם לפניך נגלו כל תעלומות והמון נסתרות שמבראשית"..). והוא פונה אליך ומצווה אותך בדיוק כפי שהוא ציווה את אברם אבינו לך לך מארצך..

גם אברהם אבינו בוודאי היה בטוח שבחרן הוא יכול ללמד הרבה אנשים תורה, ואם הוא ייצא למקום אחר, מי יודע האם הוא יוכל שם ללמוד וללמד… אבל העתיד חכה לו דווקא במקום שאליו הוביל אותו הציווי של ה'. דווקא שם הוא למד ולימד ובעיקר העמיד את עם ישראל לנצח נצחים.

אל תיבהל מהאתגרים, התפקיד של היצר הוא להפחיד אותנו, ולעשות לנו את העתיד שחור. והתפקיד שלנו הוא להאמין שכאשר אנחנו נעשה את חיי האמונה שלנו בתום וביושר, אנחנו נמצא לאט לאט את הדרך מבעד הערפל המתעה.

הרצון האדיר שלך גם לדבוק בלימוד התורה, וגם לתקן הכל ולקיים את כל מה שאתה חייב. מרגש כל בעל נפש. בוודאי ובוודאי שהוא עלה למעלה ונכנס לפני כסא הכבוד. עם רצון כזה אתה בוודאי בדרך הנכונה, והערפל שמקשה עליך כ"כ, יתבהר, ואדרבא הוא יקדם אותך עוד ועוד לשאר כל אתגרי החיים, לצלוח אותם ביושר ובתבונה.

שלך בהערכה

(ואהיה לרשותך במייל אם תהיה מעוניין).

אוריה

[email protected]