שלום לך נערה יקרה ומלאת אהבה!

וואו, מה ששלחת זאת לא שאלה, זה סיפור חיים, מגילה שלמה שמגוללת עולם ומלואו וכל כולה זועקת: אני רוצה להיאהב! וכמה הרצון הזה קדוש, וכמה הוא טהור ועמוק ונכון וחיובי!! וכמה מרחיקים אותנו מכך לפעמים באגרסיביות ממש, דווקא בגלל שהכוח של אהבה הוא כזה עוצמתי ואינסופי, וכמה לפעמים מרוב שאוסרים ואוסרים שוכחים להזכיר לנו כמה הוא מיוחד וטהור. הקב”ה ברא את עולמו בכח האהבה, ההשתוקקות, הרצון. אחרת אין שום סיבה שהיה ממשיך לקיים את ברואיו יום יום שעה שעה. כל הקשר בין עמישראל לבוראו מבוסס על אהבה ללא תנאי משני הצדדים, כלומר, אלוקים מתחייב לאהוב אותנו לא משנה מה נעשה וכמה נחטא ”עמישראל חי וקיים”! זה לא אומר שלא ניענש על חטאינו אבל עדיין, אהבה ללא תנאי וגבול תמיד תהיה, וגם מצידנו, לא משנה אילו אתגרים וניסיונות שונים ומשונים ינסה אותנו אבינו מתחייבים ללכת אחריו ולהאמין בו באהבה תמימה. זהו כוחה של ברית. ברית הנישואים בין גבר לאישה דומה לכך. היא אומרת: מעבר לאהבה ותשוקה פיזיים ורגעיים אנו מתחייבים להיות כאן אחד בשביל השני, לחבק ולעטוף לנצח.

ואת ליבך חצוי ומיוסר, מצד אחד הוא כמה ומשתוקק לאהוב, מצד שני האשמה רודפת אותו וכמה זה קשה ולא פשוט, יותר מהמעשה עצמו , הייסורים שבאים בעקבותיו לא נותנים מנוח.

מה עושים? דבר ראשון, נותנים לרגשות ההומים שם ומקום. את עושה זאת נפלא, את יודעת לעמוד ולומר אני רוצה אהבה, חיבוק, הכרה! מעולה, נשמי זאת פנימה בחמלה עצמית.

דבר שני, גבולות. כל העולם שלנו מבוסס על היחסים בין האינסוף לאינסוף. גם הבורא וברואיו, זה קשר הדדי בין אינסוף לסוף. החיים והמוות ועוד ועוד. הרגשות שלנו הם אינסופיים, ועולם המעשה בא לתת להם זמן ומרחב ומקום , דווקא בשביל שיוכלו להתבטא בצורה נעימה ומיטבית עבורנו ולא יישארו כאור גדול ועוצמתי ששובר את הכלים שלנו ומשאיר אותנו ריקנים ומבולבלים.

יש לך את התורה לצידך, שכל מטרתה לעודד התבוננות ומודעות רוחנית. איסורי צניעות, ייחוד וכו’ באים לעורר אותך למחשבה, איזה סוג קשר אני רוצה, מדוע אני רוצה, מהם הגבולות שלי וכו’. הם שומרים עלייך מלהתפזר עם רגשותייך לכל עבר.

קשר עם מי שלא נשא אותך לאישה-אינו יעזור ליצור מרחב טהור ואמיתי לרגשותייך וצרכייך, . אלו ריגושים שנותנים לנו וממלאים בנו משהו משמעותי, אין ספק, אבל מבחינת השאלה כיצד זה תורם להתפתחות הרוחנית שלי כאן בעולם…פחות… לגבי התחושה שאלוקים ”מעניש” אותך: ובכן, אלוקים אכן מעניש, זה כתוב במקורותינו בצורה ברורה בלי סוף, אבל המסורת היהודית מבוססת על כך שהעולם הוא העלם ואין לנו דרך להבין חשבונות שמיים. לכן התייחסי לארועים האלו כהזדמנויות או אתגרים שאלוקים שותל לך בדרך כדי לעצור ולהתבונן ולדייק את עצמך במסע חייך. זכרי שהייסורים והחשבונות האינסופית מה גרם למה ומה מוביל למה למעשה תוקע אותך במקום ולא מאפשר לך באמת לחזור בתשובה ולהתקדם. אחד מהשלבים המרכזיים ברעיון התשובה היהודי הוא קבלה לעתיד – כלומר פחות התרכזות בעבר ויותר מבט לעתיד. (חייבת לשתף במשהו יפה ששמעתי בהקשר של חטאים, כתוב במקורות שאדם שחוזר בתשובה זדונות נהפכים לו לזכויות, שזה דבר תמוה, מילא נהפכים לשגגות , כי הוא מתחרט אבל איך חטא יכול להפוך לזכות?? למלאך שמליץ עלינו יושר? הרעיון, וזה מהות התשובה, שאחרי שאני מכיר בחטאי ומתחרט, אני חושב מה למדתי מזה, מה בעתיד אעשה אחרת, שונה, בזכות אותה נפילה? אם אני חושבת כך, ממילא זה הופך למקפצה שבלעדיה, בלעדי החטא לא הייתי יכולה להבין או לגלות על דרכי הרוחנית בעולם!!! נסי לחשוב כיצד כל סיפור חייך שמכוון כולו מלמעלה, גרם לך להכיר את עצמך, לימד אותך לדייק ולכוון יותר את התנהגותך והתנהלותך בעולם והפכי את האשמות לזכויות!!!).

דבר שלישי – נסי לעשות לעצמך סדר בכל הבלאגן ולהגדיר מה הצורך שלך?? האם הצורך שלך הוא באהבה, בתשומת לב, בלהרגיש נוכחת, קיימת, מחוזרת?

אם כן, ודאי שאחד המקומות המתאימים להשיג זאת היא בתוך מערכת יחסים . אבל לא רק.

זה יכול להיות גם באופן מסוים בחברות בריאה ועמוקה עם חברה, בעשייה שמתאימה לכישורים שלך, ויותר מהכל – הבן אדם שיודע להעניק לך את כל אלו בצורה הטובה והמדויקת ביותר – הוא את בעצמך יקירה! אני חושבת שנכון לכל אדם לשאוף למקום הזה, שבו הוא מוצא את האהבה, את החום, את החמלה, את שלוות הנפש בפנים, בתוכו. וזה קיים שם, מאד קיים שם! כמעיין נובע חיים המבקש להתפרץ , לאהוב את עצמי לא במובן של גאווה או התרכזות בעצמי, אלא מתוך הבנה כמה אינסופי הוא צלם האלוקים שבי ואילו כוחות של אהבה וריפוי קיימים בו. כאשר אנו נמצאים במקום שלם שכזה, גם הבחירות שלנו נעשות ממקום מודע הרבה הרבה יותר, אני ארצה ואסתכל על דברים הרבה יותר משמעותיים ואמיתיים , לעומת זאת כאשר אנחנו בנקודת זמן בחיים של רעב וצמא לתשומת לב וקשר, אנחנו נבחר פעמים רבות בחירות שגויות שיגרמו לנו אחר כך עגמת נפש וחרטה רבים. כאשר אני מלאה בעצמי אין זה אומר שאני לא ארצה זוגיות, להפך!! אני אהיה פנויה הרבה יותר להשקיע בקשר בונה ומצמיח, ברית בריאה ואמיצה, שבה נותנים ומעניקים זה לזה וגדלים ומתפתחים יחד, ולא רק שואבים וסוחטים אחד לשני את הכוחות ונמצאים בציפייה ואכזבה תמידיות שמא לא אקבל את מזוני.

כאשר אדם עסוק בעשייה מספקת, נמצא במקום שמגדיל אותו, ועושה דברים שאהובים עליו וממלאים אותו שמחה, אזי הוא מלא תשוקה ויצר חיים מעצמו ולרוב הצורך פוחת. לרוב הצורך בריגושים חיצוניים וזמניים מגיעים במצבי דיכאון, חוסר מעש וסיפוק, שיעמום וכד’. שימי לב לכך.

דיברתי מעט גבוהה גבוהה, נערתי, אבל ככה זה , רעיונות גבוהים חודרים לנו אט אט לגוף והופכים למעשה.

לסיכום – מודעות, מודעות, מודעות. עבודת הקודש החשובה ביותר שיש לך כעת הוא העמקה פנימה, התבוננות כלפי פנים ולא כלפי חוץ, להקשיב לקולות שעולים ממך, גם לכאב, גם לפצעי הילדות, לצלקות, לחסרים, להתבונן בהם בחמלה , בהבנה, בלי שיפוטיות, להבין שהם מנהלים אותך לפעמים, ואולי גם לשחרר אותם ולתת להם ללכת…

אם משהו לא היה ברור ומובן דיו, את ממש מוזמנת לכתוב לי חזרה ונלבן את הנדרש לעומק.

בהצלחה רבה, אלוקים כל כך אוהב נשמות מלאות וגדושות אהבה ורגש כמוך, עדייך לגדולות יקירתי!! נווטי את הספינה לכיוון הנכון ועשי חיל!

נועה