דלג לתוכן
עד עכשיו הייתי מלא באידיאלים ושאיפות אבל לא מרצוני
עכשיו שמי שגרם לרצון הזה להיות -עזב ואני לא אותו בן אדם. ועכשיו מצפים ממני ליותר מידי ונמאס לי כאילו אם אני מקלל או עושה משהו לא בסדר אז מסתכלים עלי במבט ממש מוזר כאילו מה קרה לך איך אני מסביר לאנשים שאני לא מי שהם מכירים?
שהשתנתי?
שלום לך נער יקר.
כשניסיתי להבין לאן אתה חותר בשאלתך, התמקדתי בכותרת שלך אותה הגדרת כ”קרוע בין עולמות”.
הסברת בהמשך כי הקריעה היא בין עולם של אידיאלים ושאיפות, שהיו קיימות בך אך לא מכוחך אלא מכוחו של גורם מדרבן אחר שעזב, והותיר אותך מתקשה ולא ממומש עדיין, כאשר בפועל הסביבה מצפה ממך ולא מבינה מה תמול משלשום כאשר אתה מתנהג שונה מבעבר ומתפרץ. ביקשת לדעת כיצד ניתן להסביר להם את השינוי והפער.
להבנתי, כדי לדעת להסביר לשני את מצבך, אולי עליך לנסות להבין ולהכיל את עצמך קודם לכן, ולהסביר לעצמך את התופעה שעוברת עליך.
בוודאי שישנם משתנים שקרו כמו עזיבת הגורם המדרבן אותך, תחושה רגשית של חוסר מוטיבציה ותסכול וגורמים נוספים שמשפיעים על התחושה ותורמים ללחץ הכללי, אך חלק גדול מלחץ שכזה קורה בנו עצמנו ויש לנו יכולת לשלוט בתגובה ובתוצאה שלו.
לחץ, באופן כללי נגרם לא רק מאנשים שסביבנו או מריבוי מטלות. הוא גם תגובה טבעית של המוח שמשדר לנו עדכונים בזמן אמת- איתותי מצוקה על מנת שנפתור אותם וניישב את הבעיה שניצבת לפתחנו.
ישנו לחץ קל, שאפילו יתכן כחיובי, בהיותו מניע ומדרבן אותנו, ולעומתו ישנו לחץ כבד ובלתי נסבל, שגורם בעיקר לשלושה מצבי תגובה, המכונים בשפה המקצועית FFF- לברוח, להילחם או לקפוא.
כל אדם מגיב אחרת ללחץ, חלקנו פשוט נמנעים ממנו ובורחים, חלקנו נלחמים בו ראש בראש לפעמים בהצלחה ולפעמים בכישלון, וחלקנו פשוט קופאים על השמרים, נכנסים להלם ולא פועלים בכלל.
כאשר לחץ מתמשך לאורך תקופה ארוכה הוא יכול לגרום לסבל רב, החל בתחושות פיזיות וכלה במחשבות שליליות ורגשות עזים.
יש לנו מספר דרכים כדי להתמודד עם לחץ שכזה: חלקם יהיו דרך השגת שליטה על התחושות הפיזיות: טכניקות נלמדות של האטת הנשימה, הרפיות שונות וכיו”ב, חלקם יהיו באמצעות שינוי תפיסה שכלית משליליות אוטומטית לתפיסה חיובית או הפקת מידע מרגיע וחלקם יהיו בהיבט הרגשי, שלו אמנם לוקח זמן יותר להשתחרר אך הדרכים יכולים להיות גם בו מגוונות ותורמות כמו שיחה מלב אל לב עם מישהו קרוב אליך שיכול להבין למצבך, פעילות מעודדת ומשחררת כספורט, מוזיקה ושאר תחביבים, שימוש בדמיון, במידע, בילוי משפחתי וכדו’
חשוב לי שתמצא מישהו, ואולי את אלו שאתה מרגיש צורך להסביר להם, שתוכל לשוחח איתם בגילוי לב ובפתיחות על השינויים שאתה עובר, על הציפיות שאתה חש שדורשים ממך, על השאיפות שלך ועל המקום שבו אתה מרגיש שאתה נמצא כעת ביחס אליהם.
מלבד השחרור שבכך, זה עשוי גם לתת לך להבין לגבי עצמך היכן הדברים עומדים. יתכן מאוד שאתה מעוניין לראות את עצמך הטוב כפי שהיה בעבר, אך מתקשה כעת להגיע לשם לבד ללא הכוונה ושיחה כזו תגייס עבורך משאבים ועזרה להגיע למקום שאתה רוצה ושואף להיות.
כיוון מחשבה נוסף שברצוני לתת לך הוא שדווקא כעת ללא ה”קביים” של עזרה חיצונית ממישהו אחר, בעודך פוסע את הצעדים הראשונים שלך לבד, דווקא בנקודת הזמן הזו, זוהי הזדמנות עבורך לברר עם עצמך דברים ולהגיע למקומות עמוקים יותר, שהם השלב העיקרי והמהותי של התבגרותך האישית. זה אולי הזמן לנסות ולהבין מי אתה, מה מניע אותך ומדוע אתה עושה דברים באמת, כאשר הם לא מתוך השפעת מישהו אחר או בצילו.
כמו שהסברתי מקודם, אחד הדרכים להתמודד עם לחץ הוא ‘חיפוש מידע’.
מכיוון שבחרת לשאול ולנסות להפיק מידע דרך שאלה באתר אני מאמין שזה מאפיין אותך ומשמש אף לך כאמצעי להרגעה עצמית, ולכן למרות ורכבות ההסבר שבהמשך, חשוב לי להוסיף לך עוד מעט מידע לגבי חלק נוסף שהזכרת בשאלתך- הקושי לשלוט בהתפרצויות ולהבין מה קורה לך.
רצית להסביר את זה לאחרים, ושוב אני רוצה שתוכל להסביר קודם לכן לעצמך.
השורה התחתונה תהיה שמבחינה התפתחותית לחוש כך בגיל שלך- זה די טבעי ונורמלי. זה לא סותר כמובן את העובדה שעליך לשאוף ולנסות בע”ה להשתדל לשלוט בדחפים ובהתפרצויות השונות כדי להשיג לעצמך חיים יותר טובים ומאוזנים, כעת ובהמשך החיים.
אולי יצא לך כבר לשמוע על “מבחן המרשמלו” (במידה ואינך מכיר אני ממליץ לך לחפש ברשת את הסרטון והסבר נוסף על המחקר)
זהו אחד מהמחקרים הארוכים על איפוק ושליטה עצמית ועל ההשפעה של דחיית סיפוקים שחקר הפסיכולוג וולטר מיטשל באוניברסיטת סטנפורד.
במהלך הניסוי עמדו הילדים בפני אתגר איפוק של עמידה בפיתוי לנגוס במרשמלו למשך זמן מה. באם עמדו בזמן ההמתנה הם קיבלו ממתק מרשמלו נוסף.
כמה לדעתך עמדו באתגר?
מסתבר שרק אחד מתוך שלושה ילדים עמדו בו.
ההסבר המדעי לכך נמצא תחילה במח שלנו שבו ישנן שתי מערכות שונות:
“המערכת החמה” ו”המערכת הקרה”.
ה”מערכת החמה” היא המערכת הלימבית, המצויה בליבת המח והיא כוללת כמה חלקים חשובים. למערכת הזו אין זמן לחשוב, היא פועלת מידית ואינסטינקטיבית, היא אחראית על מנגנון ההישרדות שבאדם ועל דחפים בסיסיים כגון: רעב, פחד, תאווה, כעס ועוד.
ה”מערכת הקרה” לעומת היא המערכת הקוגניטיבית המפותחת והמורכבת יותר. היא החלק המפותח ביותר במח. אבל בהתאם לכך גם פעולתה איטית יותר. היא זו שאחראית על מנגנון השליטה העצמית, מתכננת את העתיד. היא גם מקור היצירתיות והדמיון. היא רציונאלית, מחושבת, עושה עיבוד אסטרטגי ושקולה.
הבעיה שהתגלתה קשורה לא מעט לגיל ההתבגרות שנמצא כבעייתי באיזון שבין שני המערכות. הפער בין הבשלת שני חלקי המח גורמת לתופעות גיל ה”טיפש עשרה”.
היא זו שגורמת ללקיחת סיכונים, לעצמאות ואי יכולת תכנון נאותה וגם לדחפים והתפרצויות שקשה לשלוט בהם בגיל זה. מעניין לציין שגם עפ”י ההלכה עד גיל 20 אין דיני שמים ואין תוקף למכירת קרקעות שהגיעו בירושה. ישנה הבנה שחסר בשיקול הדעת ובשליטה העצמית ויכולת האיפוק המתגבשת והולכת לאיטה.
למה בכלל מה לנו להתאפק? אם אני ככה אז אולי זהו זה?
המחקר עקב לאורך שנים רבות אחר אותם ילדים ומהלך חייהם. אלו שלא נכנעו לפיתוי הצליחו יותר בחיים באופן מובהק בהשוואה לילדים אחרים.
הוא הוכיח בצורה מובהקת כי אלו שהצליחו באתגר המרשמלו הצליחו גם במבחני הבגרות בפער של 210 נקודות ובלימודיהם האקדמיים, הם לא נסחפו אחרי חברה, לא היו נתונים להתמכרויות או להתנהגויות מסוכנות, היו מוערכים ומקובלים בחברה, עם שיעור גירושים נמוך מאוד, הצליחו בחיים, הגיעו להישגים בקריירה שלהם והיו בעלי נכסים וממון רב יותר משאר חבריהם, נהנו מבריאות נפשית וגופנית, שמרו על מבנה גוף בריא גם בגיל 50, הגיעו להגשמה עצמית והיו באופן כללי הרבה יותר מסופקים ומאושרים.
החוקר נתן את דעתו גם למספר דרכי התמודדות שונים ששימשו את הילדים ויכולים לשמש גם לנו, אחד מהדרכים אגב היה- לחשוב מה דמות מסוימת שאנו מעריכים היתה עושה במצב כזה, למשל אבא או מחנך. אצלך למשל זה יכול להיות אותו גורם שדרבן אותך מעשית בעבר וכעת ‘דמות דיוקנו’ יכולה להישאר גם בראש שלך כדמות מחייבת ומסייעת לשליטה עצמית ולהנעה אישית.
לאחר שהבנת את הדברים ובכוחות הפועלים בך, שחלקם הרב לא ממש קשור אליך ואין לך לייחס אשמה אישית עליהם, אלא ללמוד אותם ולהבין כיצד ניתן להתמודד או לעקוף אותם עד להבשלה מלאה של כוחות הנפש שבך והשגת איזון נפשי ורגשי, אני מניח שיהיה קל לך יותר להעביר את הדברים או חלקם גם לאחרים כאשר תשוחח איתם בגילוי לב על תחושותיך.
אין לי ספק כי נער צעיר כמוך שעתידו לפניו ושואף להצליח ולמצוא את הדרך הנכונה עבורו, שמודע לתחושותיו ולקשיים וההתמודדויות שניצבים בפניו, הוא נער שעדיו לגדולות ומסוגל להצליח עם כל אתגר שיבוא מולו.
בכל עניין נוסף אשמח לעזור,
אבי א.
avrahamx2@gmail.com>
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
