שלום לך שואל יקר

מרגש לקרוא על השאיפות הגדולות שלך, על הכנות, שאלת חכם חצי תשובה, יישר כח על השאלה!

ברשותך תרשה לי לשים כמה סימני שאלה על מה שכתבת.

א. "אנחנו אמורים ללמוד עד המקסימום ולהיות ממש מחושב על הדקה וגם על כל מילה של דברים בטלים צריך פיקוח"?

אם תעיין ברמב"ם ובשולחן ערוך הלכות תלמוד תורה, לא תמצא כזו הלכה בשום מקום! יש חובה לקבוע עיתים לתורה ולא יותר. רק מי שחשקה נפשו בתורה ורוצה לזכות בכתר תורה צריך להשקיע יותר, מרצונו החופשי. ברור שיש מצוה בכל רגע שלומדים, אבל לא חיוב. גם מי שמדבר על חיוב, זה רק אם אין לך שום דבר אחר לעשות, בזמן שהוא פנוי לגמרי. [עיין פרק ג' במסכת אבות]. גם ההגדרה של דברים בטלים היא צריכה דיוק, לא כל שיחה היא מוגדרת כדברים בטלים.

ב. "מה התכלית בהנאות"?

בפרשת נזיר כתוב שהנזיר מביא קרבן שציער את עצמו מן היין, הרמב"ם מביא את זה בשמונה פרקים [הקדמה לפרקי אבות], עוד דוגמא, הגמרא במסכת חולין פשוט לה שאם יש הנאה שהתורה אסרה, ברור שצריך להיות את אותה ההנאה בצורה מותרת. " כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה".

הרמח"ל כותב שהתכלית של הבריאה והתורה היא כדי להגיע לטוב האמיתי, לתענוג האמיתי. כך שברור שההנאה תופסת מקום חשוב מאוד בתורה. למשל, לימוד תורה הוא צריך להיות מתוך הנאה [הקדמת האבני נזר], שבת היא צריכה להיות מתוך הנאה.

ההגדרה האמיתית של עבודת השם, היא לעבוד את השם בשמחה ובטוב לבב. לצורך כך צריך להיות משוחרר, שמח, להיות איש שיחה ואדם חברותי. אי אפשר לשבת עם סטופר ולבדוק כמה זמן אני מדבר ואם זה ביטול תורה… מי שחי כך אין לו הנאות וגם הוא מפסיד חלק חשוב בתורה.

ג. מה באמת הסיפור של ההנאה בעולם הזה? למה התורה כל כך מחשיבה אותה?

על כך הרמח"ל עונה, בספר דרך השם, שהקב"ה ברא אותנו עם נשמה וגוף, המטרה היא לא לאבד את הגוף ולקיים רק את הנשמה. אלא ליצור שיתוף וחיבור ביניהם. לרומם את ההנאות של הגוף שגם הנשמה תרגיש טוב איתם. למשל מי שאוכל טוב, וישן טוב לפני הלימוד, הלימוד שלו הרבה יותר איכותי. אותו דבר לגבי שיחה עם חבר, לגבי סתם לשבת ולפטפט, זה מביא הרגשה טובה, ומשפר את איכות הלימוד, כך אנחנו יוצרים חיבור נשמה וגוף. הגוף מקבל את הצרכים שלו, וגם הנשמה מקבלת את שלה.

הבעיה מתחילה שכל אחד הולך בנפרד, הגוף רוצה להשתלט על כל העסק ולפטפט כל היום, [ואז זה פחות מביא להרגשה טובה…], והנשמה רוצה רק ללמוד כל היום, זה מביא לאסון. המטרה היא לבנות איזון נכון וחיבור נכון.

אף אחד לא יכול לעשות את העבודה הזאת במקומך, רק אתה יכול לדעת מה האיזון הנכון הייחודי לך. מה שברור שלא צריך לשבת עם שעון ולמדוד את הזמן שאתה מפטפט, כי אז כל הטעם יוצא מזה. מצד שני אי אפשר לחיות בלי חשבון. זה נקרא עבודת השם אמיתית, מתוך שיקול דעת, לחבר בין הנשמה לגוף. כך אין שום חרדות ולחצים, לא מדובר כאן במדע מדויק. כך אפשר לעבוד את השם בשמחה ובטוב לבב.

ד.

לגבי הגהנום, יש שם תנאי קבלה מאוד קשוחים, צריך להגיע לרוב חובות בשביל להיכנס לשם, שזה דבר לא מצוי. גם אם שיחת רעים היא צורך נפשי וצורך הלימוד, היא מביאה לחיבור, מה הקשר לגהנום?

בספר משלי כתוב שיראת שמים מוסיפה חיים ולא עוצרת אותה ומכניסה לחרדות, אם יש חרדה סימן שזה לא יראת שמים. לכן דבר ראשון הייתי מציע להשתחרר מהחרדה, אם אי אפשר בצורה שכלית, יש טיפול רגשי שמתאים לזה.

יכול להיות שהדברים חדשים לך, מדובר בסוגיות רחבות ועמוקות מאוד, שחלקם פחות מוכרות. אם משהו לא ברור אשמח להבהיר יותר.

באהבה רבה

יוסי ב.

[email protected]