The Butterfly Button
מותר גם סתם להנות ולהתבטל מבלי שנחשוש לבזבוז זמן?

שאלה מקטגוריה:

אשמח לקבל הבהרה
תמיד יש שאלה מציקה שאולי אנחנו אמורים ללמוד עד המקסימום ולהיות ממש מחושב על הדקה וגם על כל מילה של דברים בטלים צריך פיקוח וכן סתם הנאות העולם הזה מעבר למה שנצרך
תמיד יש את התשובה שצריך להיות נורמלי אבל החרדה שוב עולה שאולי אפשר להיות במינימום ולהישאר נורמלי מה התשובה איך אפשר לחיות נכון ובחופשיות
ועל מה יושב השאלה על חרדה או משהו דתי?
השאלה היא שמבחינה דתית יש לנו חובה למלא כל רגע או בלימוד תורה או בכל דבר שהוא עבודת ה' אבל אין לנו שום פריבילגיה לשבת ולפטפט סתם כך על הא ועל דא
כמו"כ הנאות העולם הזה, מה התכלית מלהנות סתם? וכי עבודת ה' יש בדבר?
עכשיו תמיד יש את התשובה שצריך להיות נורמלי ולא להשתגע
אבל עדיין אני שואל אפשר להישאר נורמלי לחלוטין ולפטפט הרבה פחות, מה ההיתר ולא יתכן שכולנו רק נישב בגיהנום
קיבלתי איזו תשובה מקווה שתעזור להתקדם
"חרדה זוהי סוגיא רגשית
כשמערבבים את זה עם השקפה מאבדים
צריך להגיע לבהירות בין חוויה להשקפה ואז אפשר לחיות נכון וברוגע

תודה רבה

אשמח למענה

תשובה:

שלום לך שואל יקר

מרגש לקרוא על השאיפות הגדולות שלך, על הכנות, שאלת חכם חצי תשובה, יישר כח על השאלה!

ברשותך תרשה לי לשים כמה סימני שאלה על מה שכתבת.

א. "אנחנו אמורים ללמוד עד המקסימום ולהיות ממש מחושב על הדקה וגם על כל מילה של דברים בטלים צריך פיקוח"?

אם תעיין ברמב"ם ובשולחן ערוך הלכות תלמוד תורה, לא תמצא כזו הלכה בשום מקום! יש חובה לקבוע עיתים לתורה ולא יותר. רק מי שחשקה נפשו בתורה ורוצה לזכות בכתר תורה צריך להשקיע יותר, מרצונו החופשי. ברור שיש מצוה בכל רגע שלומדים, אבל לא חיוב. גם מי שמדבר על חיוב, זה רק אם אין לך שום דבר אחר לעשות, בזמן שהוא פנוי לגמרי. [עיין פרק ג' במסכת אבות]. גם ההגדרה של דברים בטלים היא צריכה דיוק, לא כל שיחה היא מוגדרת כדברים בטלים.

ב. "מה התכלית בהנאות"?

בפרשת נזיר כתוב שהנזיר מביא קרבן שציער את עצמו מן היין, הרמב"ם מביא את זה בשמונה פרקים [הקדמה לפרקי אבות], עוד דוגמא, הגמרא במסכת חולין פשוט לה שאם יש הנאה שהתורה אסרה, ברור שצריך להיות את אותה ההנאה בצורה מותרת. " כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה".

הרמח"ל כותב שהתכלית של הבריאה והתורה היא כדי להגיע לטוב האמיתי, לתענוג האמיתי. כך שברור שההנאה תופסת מקום חשוב מאוד בתורה. למשל, לימוד תורה הוא צריך להיות מתוך הנאה [הקדמת האבני נזר], שבת היא צריכה להיות מתוך הנאה.

ההגדרה האמיתית של עבודת השם, היא לעבוד את השם בשמחה ובטוב לבב. לצורך כך צריך להיות משוחרר, שמח, להיות איש שיחה ואדם חברותי. אי אפשר לשבת עם סטופר ולבדוק כמה זמן אני מדבר ואם זה ביטול תורה… מי שחי כך אין לו הנאות וגם הוא מפסיד חלק חשוב בתורה.

ג. מה באמת הסיפור של ההנאה בעולם הזה? למה התורה כל כך מחשיבה אותה?

על כך הרמח"ל עונה, בספר דרך השם, שהקב"ה ברא אותנו עם נשמה וגוף, המטרה היא לא לאבד את הגוף ולקיים רק את הנשמה. אלא ליצור שיתוף וחיבור ביניהם. לרומם את ההנאות של הגוף שגם הנשמה תרגיש טוב איתם. למשל מי שאוכל טוב, וישן טוב לפני הלימוד, הלימוד שלו הרבה יותר איכותי. אותו דבר לגבי שיחה עם חבר, לגבי סתם לשבת ולפטפט, זה מביא הרגשה טובה, ומשפר את איכות הלימוד, כך אנחנו יוצרים חיבור נשמה וגוף. הגוף מקבל את הצרכים שלו, וגם הנשמה מקבלת את שלה.

הבעיה מתחילה שכל אחד הולך בנפרד, הגוף רוצה להשתלט על כל העסק ולפטפט כל היום, [ואז זה פחות מביא להרגשה טובה…], והנשמה רוצה רק ללמוד כל היום, זה מביא לאסון. המטרה היא לבנות איזון נכון וחיבור נכון.

אף אחד לא יכול לעשות את העבודה הזאת במקומך, רק אתה יכול לדעת מה האיזון הנכון הייחודי לך. מה שברור שלא צריך לשבת עם שעון ולמדוד את הזמן שאתה מפטפט, כי אז כל הטעם יוצא מזה. מצד שני אי אפשר לחיות בלי חשבון. זה נקרא עבודת השם אמיתית, מתוך שיקול דעת, לחבר בין הנשמה לגוף. כך אין שום חרדות ולחצים, לא מדובר כאן במדע מדויק. כך אפשר לעבוד את השם בשמחה ובטוב לבב.

ד.

לגבי הגהנום, יש שם תנאי קבלה מאוד קשוחים, צריך להגיע לרוב חובות בשביל להיכנס לשם, שזה דבר לא מצוי. גם אם שיחת רעים היא צורך נפשי וצורך הלימוד, היא מביאה לחיבור, מה הקשר לגהנום?

בספר משלי כתוב שיראת שמים מוסיפה חיים ולא עוצרת אותה ומכניסה לחרדות, אם יש חרדה סימן שזה לא יראת שמים. לכן דבר ראשון הייתי מציע להשתחרר מהחרדה, אם אי אפשר בצורה שכלית, יש טיפול רגשי שמתאים לזה.

יכול להיות שהדברים חדשים לך, מדובר בסוגיות רחבות ועמוקות מאוד, שחלקם פחות מוכרות. אם משהו לא ברור אשמח להבהיר יותר.

באהבה רבה

יוסי ב.

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני פשוט אוהבת צוליות!
אני בת 20 ומתגוררת בחו"ל. ב"ה זכיתי לגדול במשפחה שמורה מאד מבחינה רוחנית. לאורך כל תקופת ביה"ס (יסודי ותיכון עד גיל 18) הייתי גאה מאד ב'צוליות' שלנו. הייתי יוצאת מהכיתה עם כמה חברות אם היו שירים שלא מתאימים, לא משתתפת בשיחות רדודות מבחינה רוחנית, וכו'. התבדלות מסויימת זו, בנוסף לביטחון...
געגוע למי שהייתי לפני שחזרתי בתשובה
אני בעל תשובה בישיבה תיכונית בכיתה י בן 15 וחצי וכבר משנה שעברה (כיתה ט) אני מרגיש סוג של געגועים כאלה לעבר שלי בין אם זה לכל העניינים האלה של זוגיות וכל זה שהיה בין אם זה חברים מסוימים חברה מסוימת שהייתי בה בית ספר מסוימים ואני מרגיש מאוד שאני...
כשהמציאות לא מסתדרת עם מה שלמדתי
יש לי שתי התמודדויות שונות וללא קשר ביניהם. 1) כבוד תלמידי חכמים. לצערי הרב אני הרבה פעמים מוצא עצמי מלא בהרהורים על רבנים גדולים שאני לא כ"כ מבין את הוראותיהם ומתחיל להרהר עליהם. אם לא להגיד לפסול אותם. וכרגע זה מאוד ספציפי לגבי מרן הגרא"ל שטיימן זצוק"ל. תמיד ידעתי שהוא...
ספקות באמונה ומחשבות טורדניות
לפני כחצי שנה קרה לי הרע מכל. האמונה שהייתה הקרן אור שלי נרמסה. "הייתי הצדיק של הבית" זה שלומד תורה מבחירה, זה שרואה בכל המציאות תמיד השגחה. זה התחיל שראיתי סרטון של רב, בתגובות היה אטאיסט שרשם "תוכיח לי שיש אלוקים", אני החלטתי שאני אנסה להחזיר אותו בתשובה, והתחלתי להקליד....
איך מתמודדים עם שכנועים וראיות ומקורות?
יש אצלנו בקהילה יהודי יקר תלמיד חכם יודע ספר מדקדק בהלכה שמדבר בצורה מאוד משכנעת ומביא מקורות לכל דבר. מראה שחור על גבי לבן איך שכולם טועים בהלכה, ויש לו את נוסח התפילה האמיתי, המקורי, כפי שאנשי כנסת הגדולה תקנו, לפני כל השיבושים של מדקדקים למיניהם. והוא ביקר במאפיות וראה...
מה המשמעות של לדבר רע על ההורים בטיפול?
אני בת 30 נמצאת כיום בטיפול, ואני מרגישה חסומה ותקועה בתהליך. אני מגיעה ממשפחה טובה, ומאוד אוהבת ומעריכה את הוריי. חשוב לי שיתייחסו אליהם בכבוד, אבל בתוך הטיפול אני פשוט לא מסוגלת לדבר על חוויות ילדות קשות או קשרים משפחתיים. אני מרגישה שאם אני ישתף בדברים שהכאיבו לי או בטעויות...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן