דלג לתוכן
אני נשואה שנה אחרי הכרות קצרה. לא ידעתי שבעלי מתמודד נפש. כעת אני לא יודעת איך להתמודד עם זה.
יש לו התפרצויות, התמכרות ועוד.
יש רגעים שממש רע לי איתו.
לא רוצה להתגרש ולהפקיר אותו רק בגלל שיש לו בעיות נפשיות
מצד שני מה אני יכולה לעשות?
-השאלה קוצרה כדי לשמור על פרטיות השואלת-
שלום לך שואלת יקרה.
נשמע שהדברים איתם את מתמודדת אינם פשוטים כלל ונדרשות ממך החלטות כואבות שתדרושנה כוחות נפש והרבה הרבה חמלה עצמית ואמפטיה.
אני אתחיל מהכדורים שכתבת שבן הזוג שלך נוטל ביום יום- הכדורים הינם מיועדים לרוב להפרעות מצב רוח חמורות יחסית. מה שאת מתארת בדברים שלך יכול להתאים להרבה דברים. ואני רוצה לומר כאן דבר חשוב: ניתן לחיות בזוגיות נהדרת עם אנשים בעלי הפרעות נפשיות! אפילו הפרעות נפשיות קשות יחסית. אבל לשם כך נדרשים כמה תנאים- טיפול תרופתי סדיר, טיפול בשיחות והכי חשוב, שיתוף פעולה עם בן/בת הזוג ומערכות תמיכה נוספות.
לפי מה שאת כותבת זה לא המצב בזוגיות שבה את נמצאת כרגע.
את לא יודעת מה הטיפול הסדיר, לא ישבת עם הרופא/ה המטפל/ת. לא הוסבר לך על תופעות הלוואי ואת אפילו אינך יודעת האם הוא לוקח אותן באופן סדיר והאם השינויים בהתנהגות שלו מקורם בזה שהוא כן לוקח את התרופות (שאז הסגירות יכולה להיות תופעת לוואי או שהתקופות הטובות מראות שזה עובד) או בזה שהוא לא לוקח את התרופות (ואז זה אומר הרבה על האפקטיביות שלהן).
את לא יודעת אם הוא נמצא בטיפול בשיחות (טיפול פסיכולוגי או פסיכותרפיה) שמטרתם, בין היתר, עבודת עומק על הטריגרים והאירועים בחיים שהובילו אותו להיכן שהוא נמצא היום. טיפול בשיחות אמור לעסוק גם בסביבה שלו, ובך! האם את מקור כוח או מקור קושי. במקרים רבים ירצו לדבר איתך וימליצו לך ללכת גם לטיפול כדי להבין מה מקור הכוח שלך ומה גורם לך קושי… ואיך אתם יכולים יחד להתגבר על מה שהוא מתמודד איתו.
ואין שיתוף פעולה
ואת מספרת על התמכרויות. ואני רוצה לכתוב לך משהו על התמכרויות. התמכרות היא מחלה לא פשוטה כלל והיא בפני עצמה צריכה להיות שיקול במחשבה שלך על איך החיים שלך יראו עם בן זוג מכור
ואני חוזרת על זה שיכול להיות שמדובר בתופעת לוואי של השימוש בתרופות, והם יכולים להיות דרך שלו להתמודד עם הקושי שלו, אבל הם בעיה בפני עצמה שהיא חמורה מאוד.
וכל הבעיות האלו היו יכולות להיות פתירות לו היה נשמע שהוא רוצה לעבוד עליהן איתך, באמת רוצה. וזה לא נשמע ככה.
ובואי נדבר רגע על זה שאת לא רוצה להשאיר אותו לבד עם המחלה שלו.
לאדם יש בחירה. הוא התחתן עם אישה שאכפת לה ממנו ויש לו בחירה אם לשתף אותך ולטפל יחד איתך או לוותר על זה.
ולך יש בחירה אם את רוצה לחיות חיים שלמים של התמודדות עם התמודדויות מהסוג הזה. מותר לך לבחור. לבחור ללכת לא אומר שאת לא טובה או לא אוהבת אותו או בוחרת בדרך הקלה.
זה אומר שאת יודעת שחיים שלמים שבהם את תפגעי שוב ושוב, וזה אומר שאת יודעת שאם יהיו לכם ילדים אז הם יחוו את מה שאת חווה כל חייהם. ואת בוחרת בחיים שאיתם את יכולה להתמודד.
אני חושבת שבמה שתבחרי
בין אם להישאר איתו- רק אם הוא משתף אותך ורוצה להתמודד יחד איתך עם מה שיש לו,
ובין אם לעזוב אותו- ולהרגיש שאולי העדפת את החיים שלך ושל הילדים שלך על פני החיים שלו,
בכל מקרה אני ממליצה לך ממש להיעזר בטיפול במקביל. הדברים שאת חווה אינם קלים. אני לא יודעת לשער איך הוא יגיב לכל אחת מהבחירות שלך ועם מה תצטרכי להתמודד בהמשך.
אבל אני חושבת שזה שפנית לייעוץ ועזרה אומר שיש לך כוח, ויש לך תבונה, ויש לך מודעות.
ואני מאמינה בך ובבחירה שתעשי.
שלך
נועם
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
