אני בחור ישיבה חרדי ויש לי חבר (בן 22 בערך )שלטעמי וכן לדעת רבני הישיבה וכל החברים הקרובים אליו ואפילו אלה שפחות חושבים שהוא צריך יעוץ (הבחור בעצמו מעולם לא הזכיר את הנידון בעצמו כמובן…)
ראשית אציין שמדובר בבחור שעד גיל 18 ישב ולמד ללא הפסקה יש מצב שהוא גם סיים ש"ס והיום קצת קשה לו לשבת ללמוד אולי בגלל שהוא לחץ את עצמו יותר מידי בעבר…
בגדול איך שאני מבין התמונה הכללית היא בחור מוכשר ברמת קיצון , שונא את הטיפשות והטיפשים באופן קיצוני
פרפקציוניסט ברמות גבוהות , מתמסר לפרויקטים ברמות גבוהות ולא מרפה אפילו אם זה יהיה ברמה של לא לישון כמה לילות ברצף , גם כשגומר ויוצא לו מושלם הוא מפחד נורא ממה שיגידו ובטוח שהחברה לא תראה את זה באור טוב או שיהיה לאי מישהו ביקורת על זה
הבחור נפגע נורא כשמישהו אומר לו איזה משפט שיכול לבטא חוסר הערכה או משהו קרוב לזה למרות שהוא בחור ממש ברמה גבוהה מבחינה אינטלקטואלית כשהוא יודע מבחינת ידיעות יותר מכל החברה המקיפה אותו וגם ברמת היישום הוא כזה ,
הבחור מלא תהיות וספקות בנוגע לעתידו כשהוא מסתובב ואומר מה יצא ממני מה אני יהיה כשאני יהיה גדול – אוטוטו אני מתחיל שידוכים ומי תרצה אותי וכד' – איך שאני רואה את זה קשה לו עם עצמו מאוד כשלפעמים זה מתפרץ אצלו גם באמצע הלילה כשהוא יוצא מהחדר ואומר אני לא יכול יותר להיות בחדר חייב לצאת להסתובב וכד'
כמובן שלעיתים קרובות הוא פשוט יושב ורואה עונות שלמות ברצף כדי לברוח מהמציאות וממצבו
כתוצאה מזה כמובן שהוא חוזר למיטה לקראת הבוקר והיום שאחרי נראה בהתאם…
הבחור נותן את עצמו בכל תחום שהוא רק יכול לתת לחברה בין אם זה יהיה בפרויקטים חברתיים בין אם זה יהיה בלוגיסטיקה וכד' ושמה הוא מצליח גם לתת את עצמו שזה מאוד כיף לו אבל מצד שני הוא מאוד מפחד מהתגובות של החברה כך שזה מייצר איזו תחושה כאילו הוא עובד בשביל הפידבק וברגע שהוא קיבל פידבק אחד שלילי גם אם זה מגיע לצד עשרות פידבקים חיוביים הוא מתוסכל ואומר שלא שווה כל מה שיצא ושזה יצא זבל וכו' וכו'
כחרדי כמובן שליכולות והכשרונות שלו בעולם העבודה כרגע אין כל כך יכולות מימוש… מה גם שהוא עצמו לא באמת שלם עם זה שהוא יהיה עובד ולא אחד שמוצלח בלימוד
מצד אחד יש לו המון אנרגיות שזה נראה כאילו הוא מתקשה לשבת על הכיסא יותר משעה אבל כשהוא על המחשב או כשהוא עסוק הוא מסוגל לשבת שעות שלמות ללא הפסקה ולעבוד מה שאומר שייתכן שכשהוא לא ממש עסוק אז הוא סהרורי קצת כי לא הכי טוב לו עם עצמו (אלא אם כן זה סתם כי מול מחשב יותר קל לשבת הרבה זמן…)
במצב הנתון כשהוא לא סגור על עצמו ולא מוצא את עצמו הוא מצוברח לעיתים קרובות
מה אמורה להיות הגישה בשביל להצליח לשכנע אותו לגשת לאיזושהי הכוונה או טיפול בשביל שיכיר את עצמו באמת ויצליח לעבוד על עצמו ולסדר לעצמו את הראש
חשבתי אולי לגשת אליו ולדבר איתו על זה שהוא יקר לליבי ואני ממש מעריך אותו וכו' ולפרגן לו על הפוטנציאל שיש בו ושכרגע במצב הנתון לא כ"כ יכול להתממש ואולי כדאי לפנות להכוונה כדי לעשות קצת סדר במחשבות וכו' אבל אני מתלבט האם זה יהיה יעיל כשמשכנעים אותו ללכת לטיפול ולא כשזה מגיע ממנו [אולי צריך לדחוף אותו לחפש מטפל לבד… – החסרון שהוא לא יוכל לשלם על זה לבד והוא לא ירצה לשתף את ההורים כי הוא חושש מה אבא שלו יחשוב עליו וכו' וכו' חשוב לי לציין שאני חושב שאת עניין המימון אני אוכל לסדר מצד הישיבה]
אשמח להכוונה מה הדרך הנכונה לדחוף אותו לטיפול
דלג לתוכן


