The Butterfly Button
איך להניע חבר ללכת לטיפול?

שאלה מקטגוריה:

אני בחור ישיבה חרדי ויש לי חבר (בן 22 בערך )שלטעמי וכן לדעת רבני הישיבה וכל החברים הקרובים אליו ואפילו אלה שפחות חושבים שהוא צריך יעוץ (הבחור בעצמו מעולם לא הזכיר את הנידון בעצמו כמובן…)
ראשית אציין שמדובר בבחור שעד גיל 18 ישב ולמד ללא הפסקה יש מצב שהוא גם סיים ש"ס והיום קצת קשה לו לשבת ללמוד אולי בגלל שהוא לחץ את עצמו יותר מידי בעבר…
בגדול איך שאני מבין התמונה הכללית היא בחור מוכשר ברמת קיצון , שונא את הטיפשות והטיפשים באופן קיצוני
פרפקציוניסט ברמות גבוהות , מתמסר לפרויקטים ברמות גבוהות ולא מרפה אפילו אם זה יהיה ברמה של לא לישון כמה לילות ברצף , גם כשגומר ויוצא לו מושלם הוא מפחד נורא ממה שיגידו ובטוח שהחברה לא תראה את זה באור טוב או שיהיה לאי מישהו ביקורת על זה
הבחור נפגע נורא כשמישהו אומר לו איזה משפט שיכול לבטא חוסר הערכה או משהו קרוב לזה למרות שהוא בחור ממש ברמה גבוהה מבחינה אינטלקטואלית כשהוא יודע מבחינת ידיעות יותר מכל החברה המקיפה אותו וגם ברמת היישום הוא כזה ,
הבחור מלא תהיות וספקות בנוגע לעתידו כשהוא מסתובב ואומר מה יצא ממני מה אני יהיה כשאני יהיה גדול – אוטוטו אני מתחיל שידוכים ומי תרצה אותי וכד' – איך שאני רואה את זה קשה לו עם עצמו מאוד כשלפעמים זה מתפרץ אצלו גם באמצע הלילה כשהוא יוצא מהחדר ואומר אני לא יכול יותר להיות בחדר חייב לצאת להסתובב וכד'
כמובן שלעיתים קרובות הוא פשוט יושב ורואה עונות שלמות ברצף כדי לברוח מהמציאות וממצבו
כתוצאה מזה כמובן שהוא חוזר למיטה לקראת הבוקר והיום שאחרי נראה בהתאם…
הבחור נותן את עצמו בכל תחום שהוא רק יכול לתת לחברה בין אם זה יהיה בפרויקטים חברתיים בין אם זה יהיה בלוגיסטיקה וכד' ושמה הוא מצליח גם לתת את עצמו שזה מאוד כיף לו אבל מצד שני הוא מאוד מפחד מהתגובות של החברה כך שזה מייצר איזו תחושה כאילו הוא עובד בשביל הפידבק וברגע שהוא קיבל פידבק אחד שלילי גם אם זה מגיע לצד עשרות פידבקים חיוביים הוא מתוסכל ואומר שלא שווה כל מה שיצא ושזה יצא זבל וכו' וכו'
כחרדי כמובן שליכולות והכשרונות שלו בעולם העבודה כרגע אין כל כך יכולות מימוש… מה גם שהוא עצמו לא באמת שלם עם זה שהוא יהיה עובד ולא אחד שמוצלח בלימוד
מצד אחד יש לו המון אנרגיות שזה נראה כאילו הוא מתקשה לשבת על הכיסא יותר משעה אבל כשהוא על המחשב או כשהוא עסוק הוא מסוגל לשבת שעות שלמות ללא הפסקה ולעבוד מה שאומר שייתכן שכשהוא לא ממש עסוק אז הוא סהרורי קצת כי לא הכי טוב לו עם עצמו (אלא אם כן זה סתם כי מול מחשב יותר קל לשבת הרבה זמן…)
במצב הנתון כשהוא לא סגור על עצמו ולא מוצא את עצמו הוא מצוברח לעיתים קרובות
מה אמורה להיות הגישה בשביל להצליח לשכנע אותו לגשת לאיזושהי הכוונה או טיפול בשביל שיכיר את עצמו באמת ויצליח לעבוד על עצמו ולסדר לעצמו את הראש
חשבתי אולי לגשת אליו ולדבר איתו על זה שהוא יקר לליבי ואני ממש מעריך אותו וכו' ולפרגן לו על הפוטנציאל שיש בו ושכרגע במצב הנתון לא כ"כ יכול להתממש ואולי כדאי לפנות להכוונה כדי לעשות קצת סדר במחשבות וכו' אבל אני מתלבט האם זה יהיה יעיל כשמשכנעים אותו ללכת לטיפול ולא כשזה מגיע ממנו [אולי צריך לדחוף אותו לחפש מטפל לבד… – החסרון שהוא לא יוכל לשלם על זה לבד והוא לא ירצה לשתף את ההורים כי הוא חושש מה אבא שלו יחשוב עליו וכו' וכו' חשוב לי לציין שאני חושב שאת עניין המימון אני אוכל לסדר מצד הישיבה]
אשמח להכוונה מה הדרך הנכונה לדחוף אותו לטיפול

תשובה:

שלום לך בחור יקר

ראשית, אני חושב שאתה ראוי להרבה הערכה על דאגתך לחברך. במיוחד על כך שהדאגה לא נשארת במישור התיאורטי אלא אתה מנסה במידה רבה של אחריות להביא אותה לידי מעשה, ואף מקדיש זמן ומאמץ לכתיבת שאלה מפורטת שכזו. בנוסף, אתה מנתח את הסגנון של הבחור ואת התלבטותך בצורה יפה מאוד, ומעלה שיקולים חשובים ונכונים בצדדים השונים של השאלה.

שנית, חייב לומר לך שגם חברך בחור מרשים מאוד. נשמע שיש לו שילוב ייחודי של כלים וכישרונות, שיחד יכולים להביא אותו להצלחות גדולות בחייו. כשאני כותב 'כלים וכישרונות', אני לא מתכוון רק לחכמה, ליכולות המתמטיות, לכישרונות במחשבים, לסיבולת ההתמדה או לאינטליגנציה. אני מתכוון בהחלט גם לעושר הרגשי שבו. הבלבול והמבוכה הרגשיים שאתה מצביע עליהם יחד עם מצבי הרוח המורכבים, משקפים את העובדה שחוץ מהיכולות האינטלקטואליות של החבר, גם האזור הרגשי שלו עשיר. השילוב של אזור רגשי עשיר יחד עם יכולות אינטלקטואליות גבוהות מובילים לעיתים קרובות לסתירות פנימיות שונות, לתהיות על העולם ועל העצמי, לעצבנות או מצב רוח ירוד ועוד. הפסיכולוג והפילוסוף האמריקאי וויליאם ג'יימס מכנה מצבים כאלו ודומיהם 'האני החלוק', והוא טוען שהם מגיעים משלב רגשי ושכלי מתקדם (בספרו החוויה הדתית לסוגיה). כאשר העושר הרגשי והשכלי הזה ימצא את איזונו בעזרת השם, הוא יהווה יחד כלי מדהים לחיים פוריים ועשירים מאוד.

למיטב הבנתי, יש סיכוי מצוין שטיפול נכון בשיחות ישפר משמעותית את מצבו של חברך. חשוב לדעת שכנראה לא מדובר כאן על טיפול מהיר של מספר חודשים מצומצם אלא טיפול בכיוון מעמיק יותר. לדעתי מתאים טיפול פסיכודינמי-אקזיסטנציאלי, אבל ממוקד יחסית. תהלוכות נפשם של בני אדם מורכבות הן. אין לנו דרך לדעת בוודאות האם טיפול יעזור לו, כמו שיש תמיד אפשרות שהוא יסתדר בסוף מצוין בחיים גם ללא טיפול. אמנם הפתעות כאלו תמיד יכולות להיות, אבל על פניו די בתיאור שכתבת כדי לומר שההמלצה המקצועית לבחור ברורה: פנייה לטיפול בשיחות.

עם זאת, כתבת נכון מאוד, שהיוזמה והרצון לטיפול צריכים להיות שלו. יש הבדל תהומי בין היכולת לעזור בטיפול לבחור שמגיע 'כי שלחו אותו' ובין היכולת לעזור לבחור שמגיע עם רצון אישי ועם מגויסות פנימית. לכן אני חושב כמוך שנכון מאוד שמישהו ידבר איתו ויציע לו את האפשרות לפנות לטיפול, אך יחד עם זאת חשוב שמי שידבר איתו יבהיר בצורה ברורה שהמועד הנכון לעשות טיפול כזה הוא כאשר הוא עצמו רוצה ומגויס לעשות תהליך פנימי שמטרתו בסופו של דבר היא תנועה והבשלה.

מי ידבר איתו? מציע לחשוב מיהו האדם המתאים. האדם הזה צריך להיות קודם כל מספיק קרוב אליו, מספיק מכיר אותו וששניהם יהיו פתוחים אחד עם השני. בנוסף, חשוב שיכולת הדיבור ושההיכרות שלו עם הנושא יהיו מספיקות כדי להבהיר את העניין וכדי לנסות להביא אותו להבנה הבסיסית על כדאיות הטיפול. הבנה שממנה ואילך הכדור יעבור אליו להחלטה לאן הוא רוצה לקחת את העניין. אם אתה מתלבט אם אתה האדם המתאים, אני רוצה לחזק אותך לכיוון הזה: ראשית, נראה שאכפת לך ממנו וזה חשוב ובסיסי לשיחה כזו. שנית, אתה כנראה מכיר אותו היטב. שלישית, נראה שיש לך יכולת ביטוי מצוינת והבנה טובה של העניין. רביעית, לעיתים אם אין אני לי מי לי.

אהבתי את הכיוון של מהלך השיחה שהצעת. אחרי כל החיזוקים והפירגונים (הנכונים והאמיתיים) חשוב שידע שהסיטואציות שכתבת עליהם נובעות מיתרונות רבים שיש לו, אבל הוא לא צריך להשלים עם הקושי שהן נושאות בחובן. זאת כי יש סיכוי מצוין שטיפול יעזור לו לארגן אותן וייטיב את מצבו. במילה סיטואציות התכוונתי למצבי הרוח הירודים, לערך העצמי הנמוך, לפְּגִיעוּת, לחששות מן החברה ומאמירותיה, לתהיות הרבות אודות עתידו ולחוויות של חוסר משמעות ומימוש.

עוד כמה נקודות לגבי השיחה הזו:

1. חשוב שהיא תתנהל בזמן ובמקום שמאפשר פְּנִיוּת מוחלטת. לא במקום שהוא חושש שמישהו ישמע ולא בזמן לחוץ עבורו או עבור מי שידבר איתו.

2. יש עדיפות לכך שהשיחה תתמקד רק בנושא הזה ולא תבוא אגב נושאים אחרים, אלא אם אתם חשים שבמקרה הזה יהיה יעיל יותר לעשות אחרת.

3. חשוב מאוד שמי שידבר איתו לא יגיע רק להשמיע אלא גם לשמוע. שיקשיב במתינות הקשבה אמיתית לצדדים שהוא מעלה, ולא יהיה נעול על הכיוון שהוא הגיע איתו לשיחה. מקסימום, תמיד אפשר להתייעץ שנית.

4. כדאי להשאיר לו מרחב, אך גם להציע עזרה. למשל אפשר לומר לו שיש אפשרות לארגן מימון לזה אם ירצה, או שיש אפשרות לעזור לו בבירור על מטפל מתאים. כך להשאיר לו את האפשרות להחליט על הכיוון הרצוי לו. אבל חשוב להדגיש שעשו זאת כהבנתכם ולפי היכרותכם איתו, כל אחד מגיב לדברים כאלו אחרת ואתם יכולים להעריך טוב יותר ממני איך נכון להציע לו זאת.

מזמין אותך במקרה הצורך להמשיך לדון איתי בנושא במייל הרשום מטה.

בהצלחה רבה!

בהערכה

יחזקאל

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

חיכיתי מאד להתחתן ועכשיו אני נשואה ואבודה
אני כותבת ומוחקת כותבת ומוחקת ואני לא יודעת איך לפתוח את הדבר הכואב הזה שלי. אני נשואה פלוס תינוקת מתוקה בת שנה התחתנו בגיל מאוחר, רווקות מאוחרת, אחרי כל כך הרבה תפילות ודמעות ברוך השם זכינו להינשא. אבל גם זה היה כרוך בהמון כאב הרבה מריבות לפני, והתחתנתי איתו למרות,...
בחור ישיבה בקשרים עם בנות- מה יהיה איתי?
לא יכול יותר, פשוט לא יכול. אני בחור ישיבה בן 21, לומד בישיבה טובה והכל. לצערי, בשנתיים האחרונות אני בקשר עם בנות – חלק יותר, חלק פחות – ואני מרגיש קרוע לגמרי. מצד אחד, אני נהנה, לא אכחיש; אני באמת נהנה מזה. אני בגיל שזה דבר מאד נצרך. מצד שני,...
איפה טעיתי? למה בורחים ממני?
גדלתי בבית חסידי מודרני. נכנסתי לישיבה קטנה ודי מהר נחשפתי דרך חברים רעים למושגים של העולם החילוני. באותה תקופה הייתי אחד שגם בחורים משיעורים גבוהים רצו בחברתו. ואז קרה מפנה קיצוני בחיי, גיליתי את חסידות ברסלב שנתנה לי חיזוק להתקרב להשם. במשך שנתיים רצופות לא דיברתי עם אף אחד, רק...
למה חשוב לחיות וכזה גרוע למות?
אני בת 22 ויש שאלה שמטרידה אותי כבר שנים. מה המשמעות של החיים? כאילו הבנתי שזה לעבוד את ה' וכו' אבל זה לא באמת ממלא כמה אפשר? למה זה כל כך גרוע פשוט למות כאילו למה אני אענה על זה בסך הכל לא באלי לחיות לא כיף לי… וואלה אין...
איך ארגיש קשורה לתורה שמדברת עלי כך כאישה?
אני נגמרת מבפנים ולקח לי המון זמן בכלל להעיז לכתוב את זה. אני באמת מנסה להיות חרדית טובה ויש לי פחד נוראי שהמחשבות האלה הן כפירה גמורה. אבל אני לא יכולה לשאת את זה יותר. רק אציין בהתחלה שגדלתי במקום פוגעני מאוד ואני מטופלת על זה, אז בבקשה אל תתעכבו...
האם יש אנשים שמממשים את היעוד שלהם בעולם ללא נישואין וילדים?
אני אישה חרדית בת 27, יצאתי לשידוכים בגיל יחסית מאוחר לחברותיי (לא זוכרת מתי, אולי גיל 22-23, אבל באותו הזמן היו לי חברות עם ילד או שניים). בתחילה ממש לא רציתי לצאת לשידוכים, אני זוכרת את עצמי מטיפה בבית שחתונה וילדים זה סבל, שאני לא אוכל לעשות את מה שאני...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן