שואלת יקרה,

השאלה שלך היא שאלה גדולה – "לאן הולכות התפילות…?" נדמה שמאחורי השאלה הלכאורה דתית אמונית שלך עומדת שאלה אחרת, שאלה קיומית כואבת… אגיע אליה בהמשך. אענה לך בסגנון שאני מכנה אותו "מן החוץ אל הפנים" – אתחיל להתייחס לשאלה הגלויה וממנה אצא אל השאלה הסמויה:

מה המשמעות של התפילות שלנו? תפילות וקשר עם הקדוש ברוך הוא זה טוב גמור. זה טוב נצחי שאי אפשר לקחת ממך לעולם, יהיה מה שיהיה, גם אם לכאורה לא תראי שיוצא מהן משהו במושגים של העולם הזה. את התפילות אנחנו צריכים בשבילנו, כן? הקדוש ברוך ניהל את עולמו וינהל את עולמו כרצונו גם בלי התפילות שלנו. התפילות הן מעשה של חסד שהוא עושה איתנו ולא אנחנו אתו. דרכן הקדוש ברוך הוא מזמין אותנו להיות שותפים ביחד אתו בניהול העולם. איזה רעיון מהפכני! בעומק הדברים התפילות הן האמצעי שלנו להיות אחוזים ודבוקים בחי החיים. תפילה כמו פתיל -צמיד אומרים המפרשים, דרך תפילה אנחנו כורכים את עצמנו וקושרים אותנו אליו יתברך. נראה לי שאת ממש מבינה וחווה את זה היטב על בשרך. לא לחינם כינו חכמינו את העולם הזה "נווה תלאות" ואם זה ככה אז לפחות נעבור אותו יד ביד עם מי שאמר והיה העולם.

את מתארת עבודה רוחנית ממושכת, את מתפללת תפילות מתוך ייסורים ומרגישה שלכאורה תפילותייך לא נענות, שהרי את שואלת לאן הן הולכות? אני אמנם לא מבינה את המסלול שעוברות התפילות שלנו ומה היעד הסופי שלהן, אבל ליבי איתך, ואין לי ספק שתפילותייך יקרות ומאירות אצל השם יתברך. ומי יודע? אולי בזכות התפילות שלך קיבלת מה שיש לך? למרות הפגיעה שלך הצלחת להקים בית, את נשואה, יש לך שני ילדים ואת מתנהלת איתם מתוך איכפתיות ואחריות רגשית. למרות הפגיעה שלך וההשלכות הגופניות שלה, את מצליחה לשמור על משטר תזונתי קפדני ולהתמיד בו כדי לחסוך מעצמך כאב מיותר. למרות הפגיעה שלך ושל בעלך הוא נשאר איתך ודואג לפרנסה שלכם. למרות הפגיעה שלך, את שומרת על קשר רוחני עם הקדוש ברוך הוא. חשבת פעם כמה נחת רוח עולה מתוך אינספור המאמצים היומיומיים שלך להרים את הראש מעל המים? האם את שמה לב לחוסן שעולה מתוך המאמצים האלה?

עכשיו אגיע אל העיקר. אומר לך בכנות שבפעם הראשונה כשהתחלתי לקרוא את מכתבך, התכווץ לי הלב מצער, כמה סבל יכולים להכיל החיים? יחד עם זאת, בסיום הקריאה נותרתי קצת מבולבלת ואסביר לך מדוע – המילים שבחרת להשתמש בהן מתארות את הצער והסבל שאת עוברת בחייך ואת ההתמודדות שלך לבדך עם ההשלכות שלהם, וזה באמת קשה, אבל הרוח שנושבת בין המילים, בין השורות היא של כוחות! חזרתי וקראתי שוב ושוב וממש ציינתי לעצמי שאין תחום בחיים שלך שאת לא מתמודדת בו ומנהלת בו מאבק, וזה דורש המון כוחות. כוחות שקיימים בך. אני תוהה האם את מודעת לזה? אני יודעת שזה יכול להיות נורא מעצבן שאת משתפת בקשיים שלך ואני באה ואומרת לך, נכון יש קשיים אבל תראי מה יש עוד לצידם. יכולתי לכתוב לך מכתב הזדהות ויחד איתך לשאול למה יש סבל בעולם, אבל את בעצמך כותבת ומתארת איך גדלת מתוך הסבל הזה. הלוואי שלא היית עוברת אותו, אבל עובדה שעברת אותו וגם יכולת לו!

עוד דבר שעולה באופן מובהק מדברייך זה העובדה שאת מחזיקה בתקווה שאפשר אחרת. נדמה לי שמשהו פנימי בתוכך אומר לך שאפשר אחרת, ולכן את לא מוותרת על החלומות שלך, וזה הכי חשוב!

אני לוקחת את אוסף התובנות שעולה אצלי מדברייך ורוצה לשתף אותך ברעיון פשוט ועתיק יומין. הרעיון שאני מתכוונת אליו יש לו מקורות קדומים בתפיסה היהודית, והיום הוא מוכר היטב בפסיכולוגיה על ענפיה השונים. אני מתכוונת לעבודה שאדם עושה עם סיפור החיים האישי שלו. תדמי לעצמך שסיפור החיים שלך נכתב כמו שיר, לפעמים בשורות ארוכות, לפעמים בשורות קצרות, לפעמים אפילו רק מילה אחת בשורה, ואת מתבקשת להלחין את השיר הזה. הטקסט נתון. זה הסיפור. אי אפשר לשנות את העבר, מה שהיה היה. עכשיו יש אפשרות לתת חיים לטקסט דרך הניגון, דרך הלחן ואז באמת אפשר שדברים יראו אחרת, וזה כל העניין. מה תבחרי? הרי את נדרשת יום יום לנגן את חייך מחדש, מול בעלך, מול ילדייך, מול עצמך, מול החיים – ושם זו רק את לבדך עם בוראך, יודעת שהוא יתברך עומד מאחורי כל הפרטים ומצפה יחד איתך לשמוע ניגון של אמונה ותקווה שלך בכוחותייך, ניגון של אהבה ותשומת לב חמה ליקירייך, ניגון של אשה פועלת ויוזמת ואולי לא בהכרח מחכה שיתנו לה ויעשו לה, בדיוק כמו שאת אומרת – ממילא הכל את עושה לבד, אז עוד צעד אחד קדימה עם זה, קומי ותפעלי למענך!

אין לי פתרונות קסם, מדובר בתהליך שהוא חשיבתי, רגשי, התנהגותי והוא מצריך ליווי מקצועי . גם אם מאיזושהי סיבה תחליטי שאינך מעוניינת בטיפול מקצועי עדיין האופציה רלוונטית – להתחיל ולספר לעצמך את סיפור חייך מחדש (אנחנו עושים את זה לעצמנו כל הזמן בין במודע ובין שלא במודע). הפרטים יישארו אותם הפרטים ואת תצטרכי לבחור איזה עוצמה של אלומת אור את מפנה ולאיזה פרטים או חלקים בסיפור? לפגיעה או לשיקום? לעבר או לעתיד? לכישלונות ולכאב הנלווה להם או לעצם הבחירה להתמודד, לא להרפות ידיים ואף להיאבק?

תניעי את בעצמך את השינוי שאת מייחלת שיקרה לך, למרות ששתינו יודעות את מה שחז"ל אמרו – שאין חבוש מתיר עצמו מבית אסורים, יחד עם זאת, אם אין אני לי – מי לי? תזוזה קטנה שלך פה עשויה להביא לשינוי קטנטן שיגרור אחריו עוד שינוי קטנטן ולאט לאט דברים משתנים. בנוסף, אני מניחה שגילך יחסית צעיר, הזמן חולף, העיתים משתנים, עומס שמכביד עלייך עכשיו מאד, עשוי להישתנות בעתיד ובאמת, הכל פתוח. זו לא קלישאה. דברים משתנים. רק תתחילי את לעשות את השינוי הראשוני בנקודת המבט שלך על עצמך, ואם את לא בטוחה, אז תביטי על נקודת ההתחלה ותראי איזו דרך עשית עד כה.

בתפילה שתהפכי את סיפור חייך לשיר חדש,

שירה ק.